תעשיות הנפט גז ופחם מתמודדות עם איום חדש – חסימת מימון מבנקי השקעות מרכזיים וסירוב מתרחב לבטח עסקים מסוג זה. בעוד השימוש הגובר באנרגיות מתחדשות לא מפחית את הביקוש לתעשיות אנרגיה ותיקות ומזהמות, ייתכן שהקשיים המתגברים במימון ובביטוח יגרמו לרעידת אדמה של ממש בתחום האנרגיה הפוסילית (המופקת ממאובנים לסוגיהם).

צינור של דלק קידוחים (קרדיט: יח"צ)

אנרגיות מתחדשות אינן מזהמות את האוויר ולא פולטות גזי חממה המשפיעים על האקלים. ולכן הן הופכות ליותר ויותר כלכליות מדי שנה. אף על פי כן, הכניסה המאסיבית ברחבי העולם של ניצול אנרגיות מתחדשות לא גרמו לבלימת הביקוש לנפט, גז ופחם. הסיבה העיקרית לכך היא הגידול היציב בעולם בביקוש לאנרגיה, כך שהביקושים לאנרגיה סולרית ואנרגיית רוח עולה ביחד עם הביקוש לדלקים פוסיליים.

לפי אתר CNBC, דו"ח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מראה כי 50% מהביקוש התוספתי העתידי לאנרגיה צפוי להיענות באנרגיות מתחדשות, בעיקר על חשבון פחם. 35% אחוז ממנו יסופק בגז. גם כיום, יש מדינות כמו סין המפתחות במקביל פרויקטים של אנרגיות מתחדשות לצד פרויקטים בגז, נפט ופחם. הסוכנות צופה כי ללא החלטות פוליטיות תומכות, לא יתאפשר להחליף מקורות אנרגיה מזהמים במקורות נקיים בהיקף הנדרש בכדי לעמוד ביעדי הסכם פריז משנת 2015.

גם ברמה הכלכלית, הפקת אנרגיות מזהמות ממשיכה להיות משתלמת ועסקים אלה, למעט יוצאי דופן בודדים, לא נדרשים לשלם מס בגין העלויות החיצוניות שתעשיות אלו גורמותזיהום האוויר ופליטת גזי חממה. במקרים אחרים, תעשיות האנרגיה זוכות לסובסידיה בכסף ממשי ולא רק לפטור ממס על עלויות חיצוניות.

אף על פי כן, תעשיית האנרגיה נתקלת בפני מחסום חדש, שיכול בעתיד לגרום לה לקשיים ואפילו לשיתוק. יותר ויותר מסודות פיננסיים וחברות ביטוח מקבלות החלטה עקרונית על הימנעות מהשקעה בפרויקטים המערבים דלקים פוסיליים.

בתחילת החודש הכריז בנק ההשקעות האירופי כי יחדל לממן השקעות חדשות בפחם, גז ונפט, לרבות תשתיות הולכה והפקת חום מדלקים אלו. מדובר ב"סגירת ברז" של כמה מליוני יורו בכל יום. נשיא הבנק, ורנר הויר, אמר כי "האקלים הוא הסוגיה העליונה בסדר היום הפוליטי של זמננו. נפסיק לממן דלקים מאובנים ונשיק את אסטרטגיית השקעות האקלים השאפתנית ביותר מכל מוסד פיננסי ציבורי בכל מקום שהוא". בתוך שנתיים צפויות להסתיים הלוואות הקיימות שהעניק הבנק בתחום זה, ולאחר מכן לא יחודשו.

לפי האתר "unfriendcoal.com", מיסודן של ארגוני סביבה בינלאומיים, מספר חברות הביטוח שיסרבו להעניק ביטוח לפרויקטים של פחם הוכפל השנה. כ-35 מבטחים בינלאומיים לא מוכנים להשקיע או לבטח פרויקטים בתעשיית הפחם, אשר סך הנכסים המבוטחים בהן מגיע ל-9 טריליון דולר, מעל שליש מסך הנכסים המבוטחים בתעשיית הביטוח הבינלאומית. לחברות הפחם נותרו מעט חברות ביטוח לפנות אליהן, בעיקר באסיה.

למרות התמיכה של נשיא ארה"ב טראמפ, חברות פחם בארה"ב פושטות רגל. החברה הגדולה בענף – מורי אנרג'י, היא השמינית לפשוט רגל השנה, לפי ידיעה בניו יורק טיימס. הסיבה העיקרית היא המעבר המהיר של חברות החשמל בארה"ב לאנרגיות מתחדשות לצד גז. בעל החברה, רובט מורי, כתב לטראמפ רשימת דרישות תמיכה, הכוללות ביטול רגולציות של בטיחות במכרות ומגבלת פליטות, לצד הקטנת הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית ב-50%. למרות שממשל טראמפ נענה לחלק מהדרישות ואף מינה לרשות הסוכנות מכחיש אקלים מוצהר, תעשיית הפחם סובלת ממודל עסקי מעורער שמתקשה להתחרות בגז, ואף באנרגיות מתחדשות.

בארץ: החלטות ממניע חברתי ופוליטי

אזרחים רבים מתקשים להבין מדוע ישראל ממשיכה לתמוך בדלקים פוסיליים בשעה שאנרגיה סולרית מסוגלת להפיק חשמל במחיר נמוך יותר. חלק מהתשובה נובע מהבנה שגויה של משמעות הנתון מחיר לקוט"ש. עלות החשמל הכוללת מבוססת על סך הצריכה השנתי, כולל רוב השעות בהן אין כלל אפשרות לייצר אנרגיה מהשמש. שנית, ייצור החשמל מפוצל בין יצור בעומס קבוע (BASE LOAD) לבין ייצור בעומס משתנה לזמני צריכת שיא. לא ניתן להתבסס על אנרגיה סולרית לבדה בעבור נתח הייצור המרכזי בעומס קבוע, ללא אגירת חשמל בהיקף משמעותי. לעומת זאת, גיבוי האנרגיה המתחדשת במקטע של העומס המשתנה מחייב הפעלת תחנות כח גמישות, בגז או בסולר, שעלות הפעלתן מקזזת את החיסכון שנוצר באנרגיה המתחדשת ולעיתים עולה עליו. שלישית, ייצור אנרגיה סולרית ממקורות כמו גגות קטנים איננו זול, אלא דווקא יקר יותר מייצור חשמל מגז. רביעית, תעריף החשמל ימשיך לשאת בשנים הקרובות עסקאות מסובסדות לייצור חשמל סולרי בתעריפים מאוד גבוהים של 200-250 אגורות לקוט"ש, וכן של 90-100 אגורות לקוט"ש במתקנים התרמו-סולריים באשלים, שנכנסו לפעולה השנה.

לכן, נכון להיום, האנרגיה הסולרית הקיימת בישראל הינה יקרה בהרבה מאנרגיה פוסילית. עם זאת, בכל שנה נכנסים לפעולה יותר ויותר מתקנים סולריים בתעריפים נמוכים והמחיר הממוצע יורד וימשיך לרדת. לכן, השילוב עד כה של אנרגיות מתחדשות בישראל נשען על החלטות פוליטיות ולא על החלטות כלכליות. כעת, כאשר ייצור סולרי בשדות גדולים, גגות גדולים ומאגרי מים הוא גם משתלם, גדל התמריץ לרכוש מערכות אגירה ובעזרתן לאפשר פתרון להחלפת ייצור פוסילי בעומס קבוע באמצעות אנרגיות מתחדשות. גם אם מערכות אלו עדיין יקרות, הרי שטכנולוגיית אחסון האנרגיה נמצאת בתהליך של שכלול כפול – גם הגדלת כמות האנרגיה לנפח נתון וגם הורדת מחיר האגירה.

בסופו של דבר, ההחלטות במשק האנרגיה לא מתקבלות דווקא על בסיס כלכלי, אלא על בסיס פוליטי – החלטות ממשלה, משרד האנרגיה ורשות החשמל – קובעות יעדים ומכסות לאנרגיות בכל תצורות הייצור, מעניקות רשיונות ייצור לתחנות כח ומקדמות הליכי תכנון.

גם הבנקים וחברות הביטוח בעולם מודים שהמניע לקבלת ההחלטות לגבי משיכת השקעות מדלקים פוסיליים איננו מניע כלכלי, כי אם מניע פוליטי סביבתי. ביחד, הם עשויים ליצור מכבש לחצים מתגבר, שבו השקעות בפרויקטים חדשים של דלקים פוסיליים יהיו בסכנה, כך שיתקשו להשיג מימון גם אם הם עדיין יכולים להיות רווחיים על הנייר. אין דרך לנטרל את ההשפעה הפוליטית ממחיר הנפט, הגז הפחם או הפנלים הסולריים. ההחלטות לגבי מימון, מיסוי, ביטוח, נשיאה בעלויות החיצוניות ומתן רשיונות לא מתקבלות דווקא משיקולים כלכליים, ולכן אין משמעות כלכלית טהורה לפעילות במגזרים אלו, אלא סדר עדיפויות חברתי-אנושי. משמעות כלכלית קיימת אולי בעובדה שקשה מאוד לשכלל את הליכי הייצור בטכנולוגיות המסורתיות, ואילו ייצור האנרגיה ממקורות מתחדשים עבר מהפכה ממשית של ייעול ושיפור וצפוי להמשיך באותה מגמה גם בעתיד, כמו גם בתחום האגירה.