יותר מחצי מיליון משפחות ומיליון ילדים בישראל חיים ללא מענה על צרכי חיים בסיסיים  – כך עולה מדו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון 'לתת' לשנת 2019. לפי 'מדד העוני האלטרנטיבי' שפיתח הארגון, המגדיר את העוני כאי-יכולת לענות על צרכים בסיסיים, בישראל חיות כ-530 אלף משפחות עניות (20.9% מהמשפחות), ו-2.3 מיליון בני אדם חיים בעוני (25.6% מהאוכלוסיה) , מתוכן כמיליון ילדים (33.5%). עוד עולה מהדוח כי יציאה לעבודה אינה מאפשרת חילוץ מעוני; בקרב ארבעה מכל חמישה משקי בית שנזקקו לסיוע מארגוני הסיוע, לפחות אחד מהמבוגרים בבית עבד.

2019 – השנה האבודה של המאבק בעוני

בהשוואה רב-שנתית של מדד העוני האלטרנטיבי של 'לתת' נמצא כי מאז 2016 חלה ירידה קלה בשיעור האנשים החיים בעוני על פי מדד זה (מ-29.6% ל-25.6%). עם זאת, ב'לתת' מציינים כי התמונה המצטיירת מניתוח נתוני המדד הרב-ממדי בשש השנים האחרונות מצביעה על כך שהיקף בעיית העוני, כשמודדים אותה בשיטה רב-ממדית, גבוה באופן עקבי משיעורי העוני הרשמיים שמפרסם המוסד לביטוח לאומי. ואכן, דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2017 (האחרון שפורסם), שבו מוגדר עוני על פי ההגדרה המקובלת – הכנסה בגובה מחצית מחציון ההכנסה במשק, חיו בעוני 400,466 משפחות, שבהן 1.78 מיליון נפשות, ו-814 אלף ילדים.

מתוך דו"ח העוני האלטרנטיבי 2019 של ארגון לתת

ב'לתת' מציינים בשנים האחרונות ניכרת מגמה של יציבות בהיקף שיעורי העוני, לצד החמרה של עומק העוני והתגברות החסמים ליציאה ממנו. "הקיפאון הממשלתי וחוסר היציבות הפוליטית עקב מערכות הבחירות הסמוכות במהלך 2019 גרמו לאובדן של שנה שלמה, ביכולת לטפל בסממני העוני, גם אם הכלים הממשלתיים שמופנים לנושא מוגבלים ולא מספקים על מנת לצמצם באופן מהותי את הבעיה", נכתב בדו"ח.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מדד העוני האלטרנטיבי: הגדרת עוני כאי-יכולת לענות על צרכים

מדד העוני הרב-ממדי פותח על ידי מכון ERI עבור ארגון לתת ומפורסם זו השנה השישית ברציפות. להבדיל מקו העוני הרשמי, המגדיר עוני אך ורק על בסיס הכנסה (משקי בית עם חצי מההכנסה החציונית במשק), מדד העוני הרב-ממדי מגדיר עוני כמצב של מחסור משמעותי ביחס לצרכים חיוניים הדרושים לקיום בכבוד. המדד אומד את מידת המחסור של משפחות בהקשר של 5 ממדים: דיור, חינוך והשכלה, בריאות, ביטחון תזונתי והיכולת להתמודד עם יוקר המחיה. המדד מעניק לכל משפחה ניקוד המייצג את מידת המחסור שלה ביחס לאותו ממד, כלומר: האם המשפחה נתונה במחסור, מחסור חמור או היעדר מחסור בכל אחד מהממדים. המדד מבוסס על מדגם מייצג בקרב האוכלוסייה הכללית. האיסוף התבצע באמצעות סקר אינטרנטי עבור האוכלוסייה היהודית וסקר טלפוני עבור האוכלוסייה הערבית. המדגם כלל 696 משיבים. טעות הדגימה המרבית היא +/- 4.6%.

לפי המדד הרב-מימדי, משפחה מוגדרת בעוני כאשר היא נתונה במצבים הבאים: מחסור ב-3 ממדים, מחסור חמור ב-2 ממדים, מחסור חמור בממד אחד ומחסור בממד נוסף. עם זאת, ממד ביטחון תזונתי הינו ממד קריטי המקבל ניקוד גבוה יותר, כלומר במצב של מחסור חמור בביטחון תזונתי או מחסור בביטחון תזונתי ומחסור בממד נוסף, המשפחה תיחשב כענייה.

18% מהאוכלוסיה מתמודדים עם מחסור בדיור

לפי המדד, 18% מהנפשות בישראל, המהוות 12.5% ממשקי הבית, סובלות ממחסור בתחום הדיור. ניקוד הדיור במדד מחושב על סמך חמישה מדדים – (1) מצב בסיסי: האם יש לבני משק הבית קורת גג קבועה? (2) צפיפות: מספר הנפשות הממוצע לחדר בבית וקיום חדרים נפרדים להורים ולילדים (מעל גיל 3), (4) איכות: קיומם של ליקויים חמורים בבית שאינם מתוקנים מסיבות כלכליות, (5) נגישות: היעדר יכולת כלכלית להנגיש את הבית עבור בן משק בית הזקוק לכך (למשל: היעדר גישה לכיסא גלגלים, היעדר מקלחון מותאם וכו'. (5) פגיעות: המידה בה בני משק הבית נמצאים בסיכון לאבד את מקום מגוריהם מסיבות כלכליות.

מתוך דו"ח העוני האלטרנטיבי 2019 של ארגון לתת

21.4% חווים מחסור בחינוך והשכלה

לפי המדד, 21.4% מהנפשות בישראל, המהוות 16.2% ממשקי הבית, חווים מחסור בתחומי החינוך וההשכלה. תחום זה מחושב תוך שקלול שני רכיבים: האחד – רכיב השכלת מבוגרים, הכולל שני אינדיקטורים המשוקללים לפי המבוגר בעל המחסור הגדול ביותר בהשכלה במשק הבית: רמת ההשכלה התיכונית הפורמאלית בקרב מבוגרים מעל גיל 18 במשק הבית, ומידת הוויתור שהם עושים כיום על השלמת השכלה עקב סיבות כלכליות, ומידת הוויתור שעושים כיום מבוגרים צעירים במשק הבית (גילאי 44-18 ) על לימודים גבוהים עקב סיבות כלכליות. השני – רכיב חינוך ילדים, הכולל שני אינדיקטורים עיקריים: היעדרות ילדים מבית הספר על רקע מצב כלכלי, וויתורים מסיבות כלכליות על צרכים חיוניים בתחום החינוך, בהתאם לגיל הילדים, כגון: חוגים, טיולים, שיעורים פרטיים וציוד בסיסי לבית הספר.

16.1% מהישראלים חווים מחסור בתחום הבריאות

לפי המדד, 16.1% מהישראלים, המהווים 15.6% ממשקי הבית, חווים מחסור בתחום הבריאות. ממד הבריאות נסמך על ארבעה אינדיקטורים – (1) היכולת הכלכלית לשלם על השירותים הרפואיים הנחוצים לתפקוד בני משק הבית, (2) תדירות הוויתור של בני משק הבית על שירותים רפואיים הנחוצים לתפקודם עקב היעדר נגישות הטיפול (זמן ההמתנה/ המרחק גדולים מדי), (3) היכולת הכלכלית לרכוש ביטוח משלים או פרטי עבור בני משק הבית הזקוקים לכך, ו-(4) פגיעה בתפקוד של בני משק הבית עקב חוסר יכולת לממן עזרה סיעודית או מכשור רפואי נחוץ.

מתוך דו"ח העוני האלטרנטיבי 2019 של ארגון לתת

18.5% חווים אי-בטחון תזונתי

לפי המדד, 18.5% מהישראלים, המהווים 18.4% ממשקי הבית, חווים אי-בטחון תזונתי. שיעורי המחסור בממד זה נקבעו על פי שאלון שפותח על ידי משרד החקלאות האמריקאי ואומץ על ידי המוסד לביטוח לאומי בישראל. השאלון מעניק לכל משק בית ניקוד המתחלק לארבעה טווחים, המציינים ארבע קטגוריות של ביטחון תזונתי. בשאלון ארבע קטגוריות, שתורגמו לתוצאות המדד כך: ביטחון תזונתי=היעדר מחסור, אי ביטחון תזונתי ללא רעב=מחסור, אי ביטחון תזונתי עם רעב מתון=מחסור חמור, אי ביטחון תזונתי עם רעב=מחסור חמור מאוד.

המדד החמור ביותר: 25.1% חוו מחסור בהתמודדות עם הוצאות שוטפות

לפי המדד 25.1% מהישראלים, המהווים 19.7% ממשקי הבית, חווים קושי בהתמודדות עם 'יוקר המחיה', המתייחס למגוון הוצאות הנוגעות לתנאי מחיה בסיסיים שאינם משתייכים למדדים האחרים. הוצאות אלו חולקו לאינדיקטורים "קשים": היעדר יכולת כלכלית לחמם את הבית, פיגורים בתשלומי חשבונות, ניתוק חשמל/ מים בגלל אי עמידה בתשלומים, פיגורים בתשלומי חובות, פינוי מדירה, עיקולים או קיום תביעות משפטיות עקב חובות, מחסור בבגדים ונעליים במידה ובמצב טוב, ולאינדיקטורים "רכים": היעדר יכולת כלכלית לקירור הבית באמצעות מזגן,  היעדר יכולת כלכלית לצאת לבילוי מחוץ לבית (סרט, מסעדה וכדומה) פעם בשלושה חודשים לפחות.

עובדים ועדיין עניים: ל-4 מ-5 משפחות הנזקקות לסיוע יש לפחות מפרנס אחד

מרכיב נוסף בדו"ח הוא סקר שנערך בקרב ישראלים המקבלים סיוע מעמותות חלוקת המזון בישראל, במטרה לאפיין את האוכלוסיה הנזקקת לסיוע. יודגש כי המדגם בסקר אינו מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל או של אנשים המוגדרים עניים, אלא מהווה מעין 'פרופיל' של האנשים הנזקקים לסיוע בעמותות ושל צרכיהם.

בקרב 79.8% מהמשפחות נתמכות הסיוע יש לפחות מפרנס אחד, בקרב 19.8% – שני מפרנסים או יותר. השכר הנמוך ואי מיצוי זכויות סוציאליות ממצבים רבים מהנתמכים כ"עניים עובדים". שאלה נוספת שנשאלו נתמכי הסיוע שאינם עובדים היתה מה מקשה עליהם לצאת לעבוד או לשפר את מצבם התעסוקתי, והתשובות אליה חשפו כי מלבד היעדר מקום עבודה בקרבת הבית (כ-60% מהנשאלים), דיווחו נשאלים רבים על קשיים נוספים כגון היעדר הכשרה מקצועית מתאימה, היעדר מסגרות לילדים וכן קיומם של חובות שעלולים לגרום לעיקול הכנסתו מהעבודה.

מספר המפרנסים במשקי בית של נתמכי עמותות הסיוע, סקר 'לתת' 2019 (גרפיקה: אידאה)

קשישים ללא כבוד – ל-97% מהקשישים הנתמכים קצבת הזקנה אינה מאפשרת קיום בכבוד, 78.2% חווים בדידות, 59.3% אינם יכולים לבצע תיקונים בביתם בכדי להתאימו למצבם הבריאותי, עקב מצבם הכלכלי.

ילדים באי ביטחון תזונתי חמור – עבור 76.3% מהילדים נתמכי הסיוע המרכיב העיקרי בתזונה הוא פחמימות או לחם וממרחים, 54.4% מהילדים צמצמו בגודל הארוחות או דילגו על ארוחות בשנה האחרונה, 48.5% מההורים הנתמכים נאלצו לוותר על תחליפי חלב לילדיהם או לתת להם פחות מהכמות המומלצת.

אי שוויון הזדמנויות בחינוך – ל-87.1% ו-81.7% מילדי הנתמכים אין חוגים או שיעורים פרטיים, בהתאמה. 58.5% לא יכולים לשלב ילדים בגילאי 0-3 במסגרת חינוכית. 69.1% אינם יכולים לרכוש ציוד בסיסי לבית הספר.

נגישות מוגבלת לשירותי בריאות – 78.8% מנתמכי הסיוע מתמודדים עם מחלה כרונית, 66.8% מהנתמכים  נאלצו לוותר על רכישת תרופה או טיפול רפואי, 58.2% נאלצו לוותר על תרופות או טיפולים גם עבור ילדיהם.

דיור לא מוגן – 57.1% מילדי נתמכי הסיוע התביישו להזמין חברים לביתם בעקבות תנאי המגורים שלהם.  74.5% מנתמכי הסיוע לא יכלו לתקן ליקויים חמורים בדירתם עקב המצב הכלכלי, 21.5% מעידים על אלימות פיזית ו-22.7% מעידים על סחר פומבי בסמים בסביבת מגוריהם.

ויתורים על צרכים בסיסיים – ל-64.5% מנתמכי הסיוע אין בגדים ונעליים במידה מתאימה ובמצב טוב, 49.1% אינם יכולים לחמם את ביתם בחורף בגלל המצוקה הכלכלית.

מחיה יקרה – 61.9% מנתמכי הסיוע שקועים בחובות, 75% יותר מהאוכלוסייה הכללית (35.3%)

82.5% מהציבור: הממשלה אחראית לצמצום העוני

סקר עמדות שערכה 'לתת' בקרב כלל הציבור עולה כי 82.5% מהציבור סבורים כי הממשלה היא הגורם האחראי לצמצום העוני.  עם זאת, רק כרבע (25.9%) מהציבור חושבים שהממשלה היא זו שאכן מטפלת בפועל בבעיה.