בית המשפט המחוזי בתל אביב פטר חייב בהליך של פשיטת רגל מחוב מזונות של מעל 80,000 ש"ח, בהחלטה שנויה במחלוקת. ההחלטה סותרת את זו של בית המשפט לענייני משפחה, ולטענת מרכז רקמן שבאוניברסיטת בר אילן היא אינה לוקחת בחשבון את טובת הילדים ולא בוחנת את מסוגלותה של אם הילדים לשאת בעול הכלכלי הנוסף שיוטל עליה בשל דאגה לילדים במזונות נמוכים ממה שנפסק בבית משפט לענייני משפחה. 

בית המשפט לענייני משפחה קבע שעל החייב לשלם כל חודש מזונות לילדיו בסכום של 3,200 ש"ח. במסגרת הליך פשיטת הרגל קבע בית המשפט המחוזי שהמזונות יעמדו על 2,000 ש"ח, את ההפרש, 1,200 ש"ח מנוע החייב מלשלם בזמן ההליך אך לאחר קבלת ההפטר ניתן לפתוח בהליכי גביה. החייב פנה לבית המשפט וביקש שיקבע שתשלום המזונות הקצוב יראה כתשלום שבוצע על פי פסק דין למזונות ולא יהיה אפשר לגבות את הפער, שצפוי לעמוד על יותר מ-80,000 ש"ח.

בבסיס הבקשה עומדת הנחת החייב שמתן אפשרות לחזור ולגבות ממנו בהליכי ההוצאה לפועל את סכום ההפרש, שיצטבר לעשרות אלפי שקלים, ישוב ויחזיר אותו למעגל החובות. מהלך כזה לא יממש את תכלית פקודת פשיטת הרגל, המאפשרת לחייב לפתוח דף חדש בחייו.

לחייב ואם ילדיו יש שני ילדים. האם ביקשה לראות בתשלום סכום המזונות הקצוב כתשלום סכום המזונות הפסוק, והודיעה כי כל סכום שלא ישולם על ידי החייב בהתאם לפסק הדין [למזונות] יוגדל בהתאם בתיק ההוצאה לפועל, ויהווה כחוב מזונות עד התשלום בפועל. האם טענה שעל החייב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה מתאימה, מכיוון שבית משפט של פשיטת רגל לא דן בעניינם של הקטינים, ולא דן לגופו של עניין בצורכיהם ובמזונותיהם, תוך שהיא מדגישה שעניין מזונות הקטינים נבחן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואין לשאלת המזונות לקטינים כל קשר בין מערכת היחסים בין החייב לבינה, אם ילדיו. אֵם הקטינים ציינה שסכום הקציבה אינו משנה את סכום המזונות הפסוק, אלא המדובר במעין סכום ביניים זמני שתוקפו כל עוד החייב בהליך פשיטת רגל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט עודד מאור) דן בשאלה האם ניתן לראות בתשלום סכום המזונות הקצוב חלף תשלום סכום המזונות הפסוק, לאחר שיינתן צו הפטר. התוצאה המעשית של קביעה כזו היא שעם קבלת צו ההפטר, לא ניתן יהיה לשוב ולגבות מהחייב את סכום ההפרש שהצטבר לאורך החודשים בהם שהה בהליך פשיטת הרגל. ממועד צו ההפטר ואילך – ימשיך לשלם את סכום המזונות הפסוק באופן שוטף ורציף.

המחוזי סקר את מטרות הליך פשיטת הרגל ואת תכלית הקצבת המזונות במסגרתו שנועדו להבטיח את צורכיהם הזכאים למזונות, שהם בדרך כלל קטינים ולמזער ככל הניתן את הפגיעה הכלכלית שעלולה להיגרם להם כתוצאה מכניסתו של החייב להליכי פשיטת רגל וקבע שבניגוד להחלטה של בית משפט לענייני משפחה שבוחן את צורכי הקטין, הרי שיקולי בית המשפט של פשיטת רגל הם רחבים יותר ובוחן את הכנסות שני ההורים גם יחד וכן את האינטרסים של הנושים.

עוד קובע השופט מאור שבית המשפט לענייני משפחה קובע חיוב מזונות לפי הדין האישי, שלא קובע חיוב שוויוני בין שני ההורים, הרי בית המשפט של פשיטת רגל קובע חיוב מזונות באופן שוויוני בין שני ההורים גם יחד דבר המעוגן בדין ובפסיקה עדכנית של בית המשפט העליון. הפסיקה העדכנית אליה מתייחס מאור, ניתנה בבית המשפט העליון ביולי 17 שקובעת כי במצב בו הורים גרושים לילדים בגילאים 6-15 במשמרת משותפת משתכרים באופן שווה, האב לא יחויב במזונות. נציין כי לפני ארבעה חודשים הוגשה חוות דעת של היועמ"ש בתיק אחר ביחס לפסיקת העליון. על פי חוות הדעת טוען היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, כי אין להחיל את ההלכה המשפטית מ-2017 שקבעה כי הורים חייבים במזונות באופן שווה על תיקים שהסתיימו בפס"ד לפני שנפסקה ההלכה החדשה. המזונות של החייב נקבעו בסוף 2016.

בית המשפט מוצא שביחס למזונות עבר (שקדמו למתן צו הכינוס) נקודת האיזון משתנה מזו של הזכאים למזונות לזו של החייב עצמו, ונסיבותיו האישיות, ובמקרים המתאימים יינתן לו הפטר ממזונות עבר, הרי בכל הנוגע לחוב שנצבר תוך כדי הליך, הרי אין המדובר בחוב מזונות אלא לכל היותר השבה מהורה אחד למשנהו, וממילא בעת הקציבה נעשה איזון בין שני ההורים, הרי אין לאפשר גבייה מאוחרת של הסכום הנ"ל.

בנוסף סבור בית המשפט שסכום ההפרש שנצבר הוא הופך למעין "חסכון" לטובת הזכאי למזונות, כשאין זה סביר שבמצב זה, שנמנע מחייב לשלם את כל סכום הפסק במלואו (לאור ההקצבה) ייאלץ לפרוע אותו מיד עם סיום הליך פשיטת הרגל, אחרת יהיה חשוף להליכי הוצאה לפועל. כך מטרתו השיקומית של ההליך פשיטת הרגל תסוכל עת ייצא החייב מההליך עם "גיבנת כלכלית" איתה עליו להתמודד מחדש.

השופט מאור מציין שהתוצאה אליה הוא מגיע משתלבת היטב עם תכלית החקיקה החדשה שבאה לידי ביטוי בחוק חדלות פירעון שמטרתה הוא שיקומו הכלכלי של החייב, וממילא על פי הוראות החוק החדש אם יחזור החייב להוצאה לפועל, יופנה מיד להליכי חדלות פירעון בשל חובו הגבוה, כך  שנוצר מעגל קסמים בו יוחזר החייב להליכי הוצאה לפועל, הוא יודיע שאינו יכול לשלם את החוב, יופנה להליך חדלות פירעון וחוזר חלילה. על פי השופט, מדובר בתוצאה שאינה מתקבלת על השכל הישר, הגיונם של דברים והדין.

ממרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן נמסר בעקבות פסק הדין: "קביעת בית המשפט במקרה זה כי ההפרש בין המזונות שנקצבו בהליך פשיטת הרגל לבין הסכום הקבוע בפסק הדין הינו חוב השבה רגיל שאינו חוב מזונות ומתן הפטר על חוב זה בלבד (בשעה שהחייב חויב לשלם את יתר חובותיו לנושים) מחלישה את פסיקת המזונות של בתי המשפט למשפחה, מחלישה את יכולת הגביה של מזונות ילדים ומעבירה מסר כי הדאגה לרווחת הפרט פושט הרגל והשאיפה לאפשר לו פתיחת דף חדש גוברת על הדאגה לרווחת הילדים. התוצאה היא הגברת הנטל הכלכלי על האימהות וזאת מבלי לבחון כלל את היכולת שלהן לעמוד בנטל זה".