דו"ח חדש של שדולת הנשים העוסק בשיפור האיזון ביחסי בית-עבודה, מצביע על פערים עצומים באחריות על משק הבית בין גברים ונשים. אחת הנקודות המרכזיות בהם מסתמנים הפערים היא הוצאת הילדים ממסגרות החינוך השונות: 51% מהאמהות העובדות במשרה מלאה לילדים עד גיל 9, מוציאות את ילדיהן מהמסגרת החינוכית מדי יום – זאת, לעומת 5.4% מהגברים. "מתוך ההבנה כי הנורמות הנוכחיות בשוק העבודה ובחברה מהוות חסם משמעותי לשוויון מגדרי ולשיפור מעמדן של נשים בשוק העבודה, שדולת הנשים בישראל פועלת בשנים האחרונות מול מקבלי החלטות במטרה להוביל לשינוי מדיניות ברמה המשקית", כותבת יערה מן, עורכת המחקר החדש מטעם שדולת הנשים.

עוד מצאה השדולה כי 80% מהאמהות לילדים עד גיל 9 מוציאות את ילדיהן מהמסגרת במרבית ימי השבוע, ואילו הנתון המקביל אצל גברים – 14% בלבד. 45.5% מהגברים דיווחו כי כלל אינם מוציאים את ילדיהם ממסגרות החינוך, לעומת כ-9.5% מהנשים.

מתוך דו"ח שדולת הנשים בנושא חיזוק השוויון המגדרי באמצעות שיפור האיזון ביחסי בית-עבודה

הסקר, שנערך בקרב 600 הורים עובדים במשרה מלאה, מעלה כי רק 8% מהגברים עובדים 35-39 שעות בשבוע, לעומת 29% מהנשים. מנגד – רק 8% מהנשים דיווחו כי הן עובדות למעלה מ-50 שעות שבועיות, לעומת 18% מהגברים. מרבית הנשים עובדות 35-44 שעות (72%), לעומת מרבית הגברים העובדים 40-49 שעות (74%). מרבית הנשים אינן יוצאות מהעבודה לאחר השעה 18:30 באף אחד מימי השבוע, ואילו מרבית הגברים עושים זאת לפחות אחת לשבוע, ורבים מהם גם יותר מפעם אחת. 20% מהגברים ו-9% מהנשים עושים זאת פעמיים בשבוע, 11% מהגברים ו-4% מהנשים עושים זאת שלוש פעמים בשבוע, וכ-8.5% מהגברים עושים זאת ארבע או חמש פעמים בשבוע – בעוד שאף אחת מהמשיבות לסקר לא עושה זאת.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

שיעור הנשים אשר חשות שמקום העבודה מצפה מהן להיות זמינות גם בערבים וגם בסופי שבוע נמוך משיעור הגברים שחשים כך. במקביל, שיעור הנשים שחשות אשמה על כך שאינן זמינות לעבודה מחוץ לשעות העבודה גבוה משיעור הגברים שחשים כך. הפער בתחושת האשמה בין גברים לנשים, גדול במיוחד בקרב הורים לילדים קטנים – ככל שגיל הילד הצעיר נמוך יותר כך נשים יחושו אשמה גדולה יותר לעומת הגברים.

מקור הפער בהכנסה: חלוקת עבודה מגדרית

נתוני הלמ"ס שפורסמו לאחרונה מציינים כי פערי השכר המגדריים עלו מעט ב-2018,  כשההכנסה החודשית הממוצעת של גבר שכיר עמדה על 12,498 שקלים, וההכנסה של אישה שכירה על 8,546 שקלים בלבד – פער של 31.6%. פערים אלו, מוסברים בין היתר בשל ההבדל במספר שעות העבודה הממוצעות של גברים ונשים (44.7 לעומת 36.9, בהתאמה – נ.כ). הבדל זה, הנובע לא אחת מחלוקת העבודה המגדרית באשר לטיפול בילדים ובמטלות הבית, בא לידי ביטוי לא רק במספר השעות המשולמות, כי אם גם בהיקף הזכאות לתוספות שכר בגין שעות נוספות, ועשוי להשפיע גם על בונוסים הנגזרים מביצועים, על אפשרויות הקידום המשפיעות על השכר.

מתוך דו"ח שדולת הנשים בנושא חיזוק השוויון המגדרי באמצעות שיפור האיזון ביחסי בית-עבודה

שעות העבודה הארוכות ביותר, על פי הסקר, נמצאו בענף הההיי-טק, שם 70% מהמשיבים ענו כי הם עובדים 45 שעות ומעלה בשבוע, 76.5% מהם גברים. בקרב נותני השירותים החברתיים ובקרב המגזר הפיננסי, נורמת שעות העבודה המקובלת עומדת על פחות מ-45 שעות שבועיות, כאשר רק 17% מנותני השירותים (מקצוע בעל רוב נשי מובהק) ו-30% מעובדי המגזר הפיננסי עובדים בשבוע ממוצע 45 שעות או יותר.

"פרקטיקות ארגוניות שמסייעות לעובדים להשיג איזון בין הבית לעבודה הן חלק מסל רחב של צעדים שביכולתם לסייע לנשים להתקדם בארגון ולצמצם תופעות של תת-ייצוג בעמדות בכירות, של פערי שכר בין נשים וגברים ושל דחיקתן של נשים לשולי הארגון והדרתן ממוקדי קידום והשפעה" כתבה עורכת המחקר יערה מן. "אנו פועלות בין היתר לקידום מדיניות של קיצור שבוע העבודה, חופשת לידה לאבות במימון ממלכתי והרחבת האחריות הממשלתית לשירותי החינוך והטיפול בגיל הרך. עם זאת, ולצד קידומם של צעדים אלו, אנו מאמינות כי מעורבות ונכונות לשינוי מצד המעסיקים הן מפתח הכרחי ליצירת שינוי שיטיב עם העובדים/ות ועם המשק כולו".

על פי התשובות לסקר שנעשה במסגרת הדו"ח, 55% מהמעסיקים מאפשרים עבודה בשעות גמישות, 49.9% מעניקים ימי חופשה מעבר לקבוע בחוק ו-30% מעניקים ימי מחלה מעבר לקבוע בחוק. 40.2% מהמעסיקים מאפשרים עבודה במסגרת משרה מותאמת כ'משרת אם' לנשים בלבד, לעומת 22.8% בלבד המאפשרים מסגרת של 'משרת הורה' לגברים ונשים כאחד. 26.1% מהמעסיקים מאפשרים ביצוע חלק מהעבודה מהבית, 24.8% מנהיגים 'יום עבודה קצר' אחד בשבוע, ו-4.5% בלבד מנהיגים שני ימי עבודה קצרים בשבוע.

מתוך דו"ח שדולת הנשים בנושא חיזוק השוויון המגדרי באמצעות שיפור האיזון ביחסי בית-עבודה

עם זאת, עולה כי גברים נהנים משעות גמישות בשיעור גבוה יותר מנשים: 32% מהם קובעים לבד את שעות ההתחלה והסיום של עבודתם לעומת 17.5% מהנשים. 24.5% מהנשים העידו כי אין להן כל גמישות בקביעת שעות העבודה שלהן, בהשוואה לכ-13.5% מהגברים בלבד. הפער המגדרי בנגישות לשעות עבודה גמישות טמון לדברי הדו"ח, בין היתר במשלחי היד השונים של גברים ונשים. כך למשל המגזר בו נרשמה הגמישות הרבה ביותר הוא היי-טק, ש-76.5% מהמשיבים העובדים בו היו גברים בעוד המגזר שבו נרשמה הגמישות המועטה ביותר הוא נותני השירותים, שם 72% מהמשיבים היו עובדות.

עובדים מהבית, עובדות בשירות הציבורי

מגזר ההיי-טק מהווה גם המגזר בו השיעור הגדול ביותר של עובדים הזכאים לעבוד מהבית (54%), לצד ענף המידע והתקשורת (43.4%) – בשני מגזרים אלו מהוות נשים 28% על פי הסקר. לעומת זאת, רק 11% מהעובדים במגזר הציבורי זכאים לעבודה מהבית, מגזר שנשים מהוות 62%. במגזר ההיי-טק העידו 71% מהעובדים כי הם זכאים לימי חופשה נוספים מעבר לקבוע בחוק, וכ-29% העידו על זכאות ליותר ימי מחלה. במגזר הציבורי נפוץ יותר מתן ימי מחלה נוספים לעובדים ולעובדות.

בעוד שרק 23% מהמשיבים בסקר השיבו כי מקום העבודה שלהם מאפשר משרת הורה לגברים ולנשים כאחד, בולט המגזר הציבורי בו השיבו כך 43.6%. באשר ל'משרת אם' לנשים בלבד – זו מתאפשרת אצל למעלה מ-50% מהמעסיקים במגזר הציבורי ובענף המידע והתקשורת, לעומת 45.3% בענף הפיננסים והביטוח, 28.8% בענף המסחר והקמעונאות, 26.5% בענף ההיי-טק, 23.8% בענף התעשייה ו-20% בענפי הנדל"ן והבינוי.

רק  כרבע מהמשיבים העידו שמקום העבודה שלהם מעניק לפחות שבוע של חופשת לידה לאבות, על חשבון המעסיק. המשיבים לא נשאלו על אורך חופשת הלידה הניתנת לאבות במקום עבודתם, אולם השיעור הגדול ביותר של מעסיקים המאפשרים זאת נמצא במגזר הציבורי שאינו מספק שירותים (36.4%), היי-טק (31.4%) ו-מידע ותקשורת 30.4%.​