"רוצה לעשות פה מקום יפה, למה על חשבוננו? אנחנו לא רוצים לגור בקיסריה, רוצים מקום אחר פה בשכונה שלנו. למה צריך לזרוק אותנו לרחוב?", אומרת אורה גריב בת למשפחה משכונת אבו-כביר, אשר חרב הפינוי מונפת מעליה. לקראת סוף האולטימטום שהציבה עירית תל אביב לפינוי תושבי השכונה, יערך מחר (שני) בכנסת כנס חירום ביוזמת חברי הכנסת עופר כסיף, מיכאל ביטון ואילן גילאון. האולטימטום שהציבה עירית תל אביב לתושבי השכונה הוא 100 אלף ש"ח בלבד לכל משפחה שעומדת בפני פינוי, ואם לא תצטרף למתווה לא תקבל פיצוי בכלל.

לטענת עורך דין יוסף תמיר המייצג חלק מהמשפחות בהליכים המשפטיים, סך הפיצויים שמבקשות המשפחות עומד על כ-10 מיליון ש"ח, סכום שעירית תל אביב בהחלט יכולה לעמוד בו. לדבריו, רק ההליכים המשפטיים שהיו בשנים האחרונות סביב הפינוי עלו לעירייה את הסכום הזה.

מחאת תושבי אבו-כביר (קרדיט: אורה גריב)

תושבי השכונה הגיעו אליה בשנות ה-50 לאחר קום המדינה. המדינה היא זו שיישבה בשכונה עולים מפרס, לאחר שכבר לא חיו שם הערבים. בשנות ה-70 פונו כמה משפחות מהשכונה ויכלו לבחור בין פיצוי כספי לדירה באחת מהשכונות ליד אבו-כביר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בשנת 2010 העביר מנהל מקרקעי ישראל את השטח לעירית תל אביב, שלאחר מכן התחילה בהליכי הפינוי של התושבים כדי להרחיב את השטח של פארק החורשות, שגובל בבתי השכונה. לדברי תמיר, "מדובר בהליך הפקעה לפינוי שמתנהל כבר כמה חודשים במחוזי אצל השופטת פלינר. העניין הזה מתנהל כבר חמש שנים, יש מקרים שניתנו כבר פסקי דין לפינוי. יש תיקים שקבעו דיור חלופי ויש הצעת חוק שיזמנו עם חבר הכנסת עופר כסיף".

תמיר אומר כי, "מדובר על 20 משפחות, חלק עזבו. יש כאלה שנקבע שלא יקבלו פיצוי בכלל. יש כאלה שנקבע להם פיצוי על סך 100 אלף ש"ח שזו בדיחה. הגישה של העיריה היא שהם פולשים, למרות שהם גרו שם עשרות שנים, אין להם חוזים מסודרים ולכן לא מוכנים לפצות אותם. בחלק מהשכונות האחרות יש ברקע יזם שיכול לשלם, פה זה לפארק ציבורי, להמשיך את פארק החורשות. התושבים רוצים פיצוי כספי שיאפשר להם לרכוש דירה באותו אזור. אפשר לפתור את זה ב-10 מיליון ש"ח. התושבים שם משנות ה-50, רק ההליכים המשפטיים עלו לעירייה את הסכומים האלה. העיריה גם החליטו לקחת מהם ארנונה רטרואקטיבית".

חה"כ מיכאל ביטון, כחול לבן אמר: "קיימות משפחות בודדות בשכונה בהם משפחות עם ילדים קטנים , מבוגרים ומשפחות קשות יום . רצון העירייה לפתח את העיר מובן ובכוונת המשפחות גם להיתפנות אך יש לעשות זאת בהסדרה והידברות . לא ניתן לזרוק משפחות לרחוב ללא הסדרה נאותה ובסכום זעום של 100 אלש"ח . על עיריית תל אביב והממשלה לשנות את אמות המידה על פיה היא קבעה את השיפוי למשפחות המתגוררות שם ולדאוג לאותם אנשים שהיא מפנה, שיוכלו להמשיך את חייהם בכבוד. "

"עכשיו רוצים לפנות אותנו"

אורה גריב נולדה בארץ להורים שעלו לארץ ויישבו אותם בשכונה, משפחה של 12 ילדים, "השכונה נמצאת בדרום תל אביב, הוקמה על חורבות בתים של תושבים ערבים עם קום המדינה. ההורים שלי כמו הרבה עולים אחרים, הגיעו לשכונה והתיישבו שם על ידי המדינה. למדינה היה אינטרס לתפוס את המקומות האלה מידי הערבים. הם הגיעו לתוך אידיאולוגיה – ציונות. ההורים שלי הגיעו עם 6 בנים קטנים, הייתה אחיזה בקרקע, הבטיחו שהכל בסדר. עם השנים נולדו להם עוד ילדים, אני בת הזקונים מתוך 12 ילדים. לא הייתה חשיבה חוץ מלכלכל את המשפחה הגדולה".

מחאת תושבי אבו-כביר (קרדיט: אורה גריב)

לדבריה, הוריה מעולם לא חשבו שמרמים אותם ושעלולים לפנות אותם מביתם, "לא הייתה חשיבה שעובדים עליהם ומרמים אותם, שמחר יזרקו אותם מהבתים וכך זה היה. בשנות ה-70 מספר משפחות פונו מהשכונה אבל קיבלו פיצוי. בזמנו המנהל נתנו אפשרות לבחור להם בתים והמ:דינה שילמה, או שקיבלו כסף ועברו לשכונות ליד, קרית שלום, שפירא ועוד, אבל נתנו להם את האופציה.

"ב-2010 הייתה הפקעה על השטח לעיריה. בשכונה נשארו 20 משפחות, חמש משפחות פונו בלי פיצוי. אמרו שאנחנו פולשים, ושנלך כדי להקים פארק. פשוט הזוי. קיבלנו תביעות, אומרים לנו תקומו ותלכו, אין לכם זכויות בקרקע. כולם נבהלו, לקחו עורכי דין, ובתי המשפט מיישרים קו עם העירייה. אין לנו דרך להוכיח, כי הבתים לא רשומים בטאבו. בשנות ה-50 יצא בעיתון דבר מודעה קטנה בה היה רשום שמי שרוצה להסדיר את הזכויות, יכול לעשות את זה תוך שבועיים. העולים בקושי ידעו קרוא וכתוב ואת הכסף המעט שהיה להם הוציאו על כסף, ולא על לקנות עיתון. אף אחד לא אמר להם, לא הגיע שליח לעדכן אותם. להסדיר תשלומים שלחו שליח, אבל על זה לא. הם פספסו את ההזדמנות לקבל זכויות על הקרקע. עכשיו רוצים לפנות אותנו".

תושבי השכונה הם ברובם אנשים מבוגרים, שרק רוצים לחיות בשקט, ולכל הפחות לקבל פיצוי הולם לבית שהיה שלהם כל החיים, "אנחנו מנסים כל דרך לשנות את הגזרה, זה לא ממש עוזר. העיריה עם הגזענות והרשעות שלה מערימה עלינו קשיים. אנחנו מנסים גם להעביר חוק. בגלל המצב הפוליטי זה תקוע. בינתיים גזרי הדין ממשיכים. העיריה מציעה "לפנים משורת הדין" פיצוי של 100 ש"ח. האדמה נעשתה חמה ויקרה מסביב צמחו בניינים מטורפים. אנשים פה מבוגרים, אני בת 56 והכי צעירה. מדובר באנשים מבוגרים, קשישים, חולים, אין להם כוח למלחמה הזאת, תנו להם למות בכבוד. פשוט הזוי שהמדינה מרשה להתעלל ככה בתושבים. אנחנו חיים כמו בגטו, במשך 70 שנה העיריה לא השכילה לעזור לנו, לא תאורת רחוב, לא ביוב, הכל אנחנו עשינו. אנחנו פשוט שקופים. אסף הראל לפני הבחירות לראשות העיריה אמר ש-2 מיליון לבית אב לא מספיקים, אחרי שנבחר וניהיה סגן ראש העיר פתאום קורא לנו פולשים וגונבי כספי ציבור".

מחאת תושבי אבו-כביר (קרדיט: אורה גריב)

עיריית ת"א: העירייה יצאה מגדרה

ח״כ אילן גילאון (המחנה הדמוקרטי): ״שוב אוכלוסייה שהמדינה שלחה להתיישב במקום מסוים, מפונה ללא כל מתן חלופה של דיור או פיצוי הולם. המתווה שהעירייה מציעה היא לעג לרש, ואני בטוח שאם היה מדובר באוכלוסייה אחרת המדינה הייתה מזדעקת לתקן את העוול שנעשה פה, בין היתר בחסותה. אם העירייה או המדינה לא יציעו פיצוי ראוי, נפעיל את כל כוחו של הבית הזה על מנת לחוקק חוק שיכפה עליהם לעשות זאת.״

ח"כ עופר כסיף שמלווה את מאבק התושבים ויזם את הצעת החוק: "עיריית ת"א רוצה להרחיב גינה במקום שכונת המגורים, בסדר, לכך אין התנגדות. תושבי המקום מוכנים לעזוב את המקום שהיה ביתם במשך עשרות שנים, ודרישתם הצנועה והצודקת היא לפיצוי שיאפשר קורת גג חלופית בסביבתם. מגדילה העירייה לעשות, ובאמצעות סילוף העובדות קוראת לתושבים הוותיקים "פולשים", כאילו שלא היו שם עוד לפני הגינה אשר מאיימת על ביתם. אם העירייה לא תתעורר היום, כבר בחורף הזה יזרקו משפחות מוחלשות לרחוב, בהן זקנים, נכים וילדים"

תגובת עיריית תל אביב-יפו: מדובר בפארק ציבורי שהעירייה נאבקת על מנת להחזירו לציבור ולהרחיב את הריאה הירוקה בדרום העיר, לטובת תושבי העיר. המדינה ביצעה פינויים במקום בשנות ה-70 והמתגוררים בו כיום אינם הדיירים משנות ה-50. ישנם רק 4 דיירים מוגנים בעלי חוזה שהעירייה מפצה בהתאם לחוק והשאר הם בני משפחה ואחרים שהגיעו לאורך השנים כולל שנות האלפיים המאוחרות. בית המשפט לא מצא אימות לטענותיהם על זכויות בקרקע וקבע כי עליהם לפנות את השטח באופן מידי וללא כל פיצוי. למרות זאת, יצאה העירייה מגדרה והציעה פיצוי לכל אחד מהם כמחווה של רצון טוב וכדי לסייע להם בהתחלת חייהם החדשים. למרבית המחזיקים נעדרי הזכויות הוצעו פיצויים בשווי של מאות אלפי שקלים לאחד, בהתאם לתקופת מגוריהם בנכס ולכ-12 בלבד שתקופת חזקתם בשטח מעטה, הציעה פיצוי של 100 אלף ש"ח. זאת ועוד – 4 דירות תרכוש העירייה עבור דיירים חולים או במצב קשה במיוחד, על מנת שיהיה להם מקום מגורים עד סוף ימי חייהם".​