הירידה העקבית בשיעור הפניות של נשים לוועדות להפסקת הריון בישראל נמשכה גם בשנים 2017 ו-2018 – כך עולה מנתונים שפרסמה אתמול (רביעי) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לפי הנתונים, בשנת 2017 עמד שיעור הפונות לוועדות להפסקת הריון על 8.8 פניות ל-1,000 נשים בגילי הפוריות (15-49), ובשנת 2018 עמד השיעור על 8.6. שיעור הפניות נמצא במגמת ירידה משנת 1988, אז הוא עמד על 18.6. במספרים מוחלטים, בשנת 2018 נרשמו 17,869 פניות, ובשנת 2017 פנו 17,924 נשים לוועדות.

בשתי השנים האחרונות אושרו  99.2% מהפניות להפסקת הריון על ידי הוועדות. אחוז האישורים לביצוע הפסקות היריון מתוך סך הפניות גבוה מאוד ועלה מ-90% בסוף שנות ה-80 ליותר מ-99% בשנים האחרונות.

בישראל, אישה שמעוניינת להפסיק היריון צריכה לפנות לוועדה להפסקת הריון, הפועלת מטעם משרד הבריאות בכל בתי החולים. הרכב הוועדה כולל רופא מומחה במיילדות וגניקולוגיה, רופא מומחה נוסף ועובד סוציאלי. על פי החוק, הוועדה יכולה לאשר הפסקת הריון על בסיס אחד מהסעיפים הבאים: א. האישה היא מתחת לגיל הנישואין המינימלי (17) או שמלאו לה 40 שנה; ב. ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שלא מנישואין; ג. הילד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי; ד. המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי. הגשת הבקשה מתבצעת בכתב, ובמידה והוועדה שוקלת לסרב לבקשה היא מחויבת לתת לאישה להופיע בפניה. בשנים האחרונות נמתחה ביקורת רבה על עצם קיומה של הוועדה ועל החוק הקיים, שאינו מאפשר הפסקת הריון עקב חוסר רצון של האישה בהריון בלבד

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בשנת 2018, סעיף החוק השכיח לאישור הפסקות היריון הוא היריון מחוץ לנישואין (50.9% מהפניות).כאמור, החוק הקיים מאלץ נשים נשואות שאינן מעוניינות להמשיך בהריון לטעון בפני הוועדה כי ההריון הוא מחוץ לנישואין, ולכן הפניות תחת סעיף זה כוללות בפועל גם סיבות אחרות להפסקת ההריון.

19.0% מהפניות נתמכות בסעיף "סיכון למום גופני או נפשי בעובר". שכיחות הסעיף "סיכון למום גופני או נפשי בעובר" נמצאת במגמת עלייה מ-14.7% בשנת 2000, לכ-20%-19% מהאישורים בשנים האחרונות. ב-29.2% מהמקרים שאושרו על רקע של סיכון למום בעובר, הסיבה הייתה שימוש בתרופות העלולות לסכן את העובר בזמן ההיריון.

הנתונים מצביעים על שוני רב בשיעור הפניות להפסקת הריון בקרב נשים במגזרים שונים באוכלוסיה. בשנת 2018 עמדו שיעורי הפניות של הנשים המוסלמיות על 6.5 ל-1,000 נשים ובקרב הנשים הדרוזיות על 5.4 ל-1,000 נשים – שיעורים נמוכים מאלו של הנשים היהודיות ושל הנוצריות הערביות  שעמדו על 9.2. שיעורי הפניות של נשים נוצריות שאינן ערביות והנשים ללא סיווג דת הם הגבוהים ביותר – 12.3 ו-10.0, בהתאמה).

היחס בין הריונות ידועים לפניות לוועדה להפסקת הריון נמצא אף הוא בירידה מתמדת בשלושת העשורים האחרונים. ב-2018, ב-8.8 מתוך כל 100 הריונות ידועים הייתה פנייה לוועדה להפסקת היריון. בשנת 1988 עמד יחס זה על 15.2.

בפילוח גילאי של הפונות, 8.4% מהפניות להפסקת הריון היו של נערות עד גיל 19. מבחינת מצב משפחתי, 48.8% מהפניות הן של נשים נשואות, 40.9% – של רווקות, %9.7 – של גרושות ו-0.4% – של אלמנות. 29.6% מהפניות לוועדות להפסקת היריון היו של נשים שפנו בעבר לוועדה לשם הפסקת היריון.

85.5% מהפניות היו בשליש הראשון של ההיריון (עד סוף השבוע ה-12). 1.8% היו מהשבוע ה-24.

בהשוואה למדינות אחרות בעולם, יחס הפניות לוועדות להפסקת היריון ל-100 לידות חי נמוך בישראל (9.9), ומשקף את הפריון הגבוה יחסית בישראל. לשם השוואה, הממוצע במדינות אירופה החברות ב-OECD עמד על 18.3 ב-2017.