יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד דורש את ביטולו של נוהל חדש שנוסח במשרד האוצר, המחייב את עובדי המגזר הציבורי לחתום על הצהרות רשמיות כי אינם משתתפים בשביתות, אחרת יפגעו בשכרם. "אני רואה באמור חציית קו אדום במלחמה בעבודה המאורגנת", כתב בר-דוד לממונה על השכר, קובי בר נתן, לפני כשבועיים. "ככל שהחוזר לא יבוטל על ידך, אראה בכך כהחרפה ברורה וכהסלמה של מערכת יחסי העבודה במדינה בפרט, ובשירות הציבורי בכלל", דברי בר-דוד.

מדובר על הנחיית הממונה על השכר מתחילת חודש יולי, לפיה יש לקצץ בשכרם של עובדי מדינה שישבתו. לפי ההנחיה, במקרה של שביתה מלאה או עיצומים חלקיים יידרשו סמנכ"לי המשרדים לערוך רשימות עובדים שלא הצהירו בכתב כי אינם שובתים, ולהעביר אותה לממונה על השכר. הסמנכ"לים נדרשים ליידע את עובדיהם באשר לכוונה להפחית משכרם, הן באמצעות מסירת מכתב אישי באופן ידני, הן באמצעות שליחת מייל אירגוני, והן באמצעות הודעת SMS למכשיר הטלפון הנייד.

בר-דוד כתב כי "פניות לעובדים או ניסיון להלך אימים על העובדים אשר מממשים את זכותם לשביתה, חורגות לחלוטין מתחום מערכת יחסי העבודה הקיבוצית, הינן חמורות ואינן מקובלות עלי", כתב בר-דוד. "התנהלות זו של המדינה מחזקת ומצדיקה באופן החד ביותר, והיום יותר מתמיד, את עמדת ההסתדרות לפיה אסור למדינה לשלוח ידה לכיסי העובדים ולנכות את שכרם באופן חד-צדדי כראות עיניה במקרה של נקיטה בעיצומים. לפיכך הנכם נדרשים להודיע באופן מיידי על ביטול החוזר על כל ההוראות שבו!"

עוד הוסיף בר-דוד כי הנחה את כל ראשי האיגודים, הוועדים והעובדים בכל מקומות העבודה, שלא לשתף פעולה עם הוראות החוזר וכי ההסתדרות שומרת על זכותה לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה כנגד התנהלות זו.

הפסיקה בישראל קובעת כי במצב של שביתה, חוזה העבודה שבין העובדים למעסיק מושהה – אך אינו מתבטל. לפיכך, במקרה של הפסקת עבודה מלאה, המעסיק אינו חייב בתשלום שכר עבור ימי השביתה כלל, אך אינו רשאי לפטר או להחליף את העובד השובת. במקרים של שביתה חלקית, עיצומים, קבעה הפסיקה כי המעסיק רשאי "לסרב" לקבל את העבודה החלקית, ולאלץ למעשה את העובדים לנקוט שביתה מלאה שאינה מזכה בשכר.

במקרים בהם ננקטים עיצומים, אך המעסיק אינו מסרב לקבל עבודה חלקית, נקבע בפסיקה כי הוא רשאי לשלם לעובדים "שכר ראוי", המבטא את מלוא שווי עבודתם, "כך שלא יהא הצד האחד מתעשר על חשבון הצד האחר, שלא כדין". בתי הדין לעבודה הם הגורם המוסמך לקביעת השכר הראוי בהתאם לנסיבות, כשנקודת ההתייחסות היא שכרם ההסכמי של העובדים. ה"שכר הראוי" מוגן על-ידי חוק הגנת השכר ותשלום שכר פחוּת ממנו עשוי לגרור אחריו פסיקת פיצויים. מעסיקים רשאים לפנות לבתי הדין לעבודה לקביעת השכר הראוי, עוד מבעוד מועד, במטרה שלא להיות חשופים לתביעות בגין תשלום פחות ממנו.

על-פי הנחיית הממונה על השכר, עובדים שלא יחתמו על הצהרה כי אינם נוקטים עיצומים, יחשבו כעובדים הנוקטים עיצומים – וזאת בלא תלות בעבודה אותה הם מבצעים או אינם מבצעים בפועל – ושכרם עשוי להיות מנוכה, על אף שעבדו עבודה מלאה.