לפני כשבוע פרסמה עמותת חדו"ש נתונים רשמיים של משרד הפנים שעל פיהם בעשור האחרון רק 14% מהעולים שעלו הינם יהודים על פי ההלכה. הנתונים היכו גלים ויצרו תגובות צפויות בין מחזיקי הקו ההלכתי המחמיר הקוראים לשינוי חוק השבות, לבין אלו הדורשים לנתק את שליטת היהדות החרדית בשער הכניסה אל העם היהודי. אין ספק שהנתונים שנחשפו דורשים ממדינת ישראל ומהחברה כולה להגדיר באופן חדש את גבולות היהדות מבחינתם, באופן שמשקף את אורח חייהם ואת עמדתם הערכית היום.

על פי הדו"ח, כ-180,000 עולים הגיעו לישראל במהלך שמונה השנים האחרונות מתוקף חוק השבות, כאשר מעל 150,000 מתוכם אינם מוכרים כיהודים על פי ההגדרה ההלכתית. חוק השבות, אשר נחקק עם קום המדינה והורחב ב-1970, עוצב כתמונת ראי לאופן בו חוקי נירנברג של גרמניה הנאצית הגדירו מיהו יהודי. הוא מקנה אזרחות אוטומטית ליהודים על פי ההלכה כמו גם לבנים לאבות יהודים, נכדים לסבים יהודים ובני זוגם של יהודים. אחת הסיבות שבגינם הורחב וקודם החוק, בין היתר על פי פסיקה של השופטת בדימוס עדנה ארבל בנושא, הייתה לאפשר ליהודים שאינם מוכרים ככאלה על פי ההלכה להגיע לישראל, להתקרב לעמם ולחזק הן את הזהות היהודית שלהם והן את המדינה.

למרות הדימוי הרחב המזהה את "הבעיה" עם עולי ארצות ברה"מ לשעבר, לא מדובר רק בעולים אלו. למרות שמספרם מכלל העולים שאינם מוגדרים כיהודים ניכר- רק עולה אחד מכל 25 עולים מרוסיה מוכר כיהודי על פי ההלכה, ומאוקראינה רק עולה אחד מכל 12. אלא גם גם בעולים מצרפת שרק 27% מהם מוגדרים יהודים על פי ההלכה, ועולים מארה"ב שרק 30% מהם מוגדרים כיהודים כהלכה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

רוב ההתייחסות לדו"ח לוו בביקורת – לאו דווקא מול האופן שמשרד הפנים בוחר להתייחס לנושא, אלא לכך שנדרש שינוי במדיניות. "הנתונים ממחישים עד כמה דחוף הצורך של ישראל להשתחרר מעולה של הרבנות הראשית והכפייה הדתית", אמר בתגובה, מנכ"ל חדו"ש, הרב הרפורמי ד"ר אורי רגב.

רגב ציין שאת המאבק כיום יש למקד בשני כיוונים, דרישה להכרה ממלכתית בכל סוגי הגיורים שקורים כיום ולא רק בזה החרדי, ויצירת מערך נישואים, גירושים ופטירה אזרחיים, מחוץ לרבנות. "הרבנות הראשית והפוליטיקה הדתית אינן משקפות את דמותו של העם היהודי כיום. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-350 אלף אזרחים ישראלים אינם רשאים להתחתן היום בישראל והם רושמים את עצמם כידועים בציבור או מתחתנים בחו"ל".

בתחילת השנה פרסם האגף הגיור במשרד ראש הממשלה מסמך הטוען כי שלושה מכל ארבעה אנשים המבקשים להתגייר בישראל באמצעות הממסד הרבני האורתודוכסי אינם מצליחים לעשות זאת ונושרים במהלך המסלול. מתוך 27,710 יהודים של על פי ההלכה שהחלו ללמוד במכוני הגיור בשנים 2018-2016, רק 7,357 סיימו את התהליך כיהודים. בנוסף לכך נמתחה ביקורת על כך שרבנים מבטלים את יהדותם של מתגיירים באופן רטרואקטיבי.

ידוע שהגיור ההלכתי המחמיר אותו מנהיגה המדינה ואותו היא משיתה על העולים דורש מהם לנהל אורח חיים חרדי במהלך שנתיים של גיור וגם בהמשך חייהם, ולעתים אף לנתק קשר עם בני משפחתם שאינם יהודים. כמו כן, למרות שיש פתח הלכתי לגיור קל יותר לאלו שגדלו במערכת החינוך הישראלית ונחשפו למנהגים, תרבות והיסטוריה יהודית, סביב טענת "מזרע ישראל", הגיור החרדי אינו מתיר אותו.

"שפל הגיור הולך ומעמיק" כתב אמש בפייסבוק ח"כ אלעזר שטרן, שבין היתר היה ממקימי תוכנית 'נתיב' בצה"ל שקידמה תהליכי גיור 'ידידותיים' יותר. "המדיניות הקיימת בארץ בשנים האחרונות היא לא פחות מצבועה – מחוקקים חוקים המקדשים את מקום היהדות, ובמקביל מונעים מדיניות גיור ידידותית הרבה יותר מזו הקיימת".

"במידה מסוימת אני שמח שהמסמך הזה יצא, כי משרד הפנים חשף פה את האופן שבו הוא חושב ומודד עלייה", מספר ל'דבר' ואדים בלומין, בעברו שליח בסוכנות היהודית, וכיום איש חינוך ופעיל חברתי בקרב עולי חבר העמים. "מאוד ברור איזו רוח נושבת במשרד, ומאוד ברור שכנראה הדבר הזה מכוון כלפי קמפיין הבחירות של השר, יותר מכל דבר אחר", אומר בלומין ומתייחס לשר הפנים ויו"ר ש"ס אריה דרעי, וכן לקמפיין שהוביל יו"ר מפלגת 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן בבחירות האחרונות וקרא ל'ממשלה חילונית'.

אחת הטענות המרכזיות שמעלה בלומין, שעבד במשך שנים רבות בסוכנות היהודית, היא כנגד הדיסוננס בין מאמצי המדינה והמוסדות היהודים להעלות אנשים לארץ לעומת היחס אליהם כשהם מגיעים ארצה. זה מזכיר משפט שנהגה לחזור עליו הרבה ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה: "מדינת ישראל אוהבת את העלייה אך שונאת את העולים".

ואדים בלומין (תממונה באדיבות המרואיין).

"משקיעים מאמצים אדירים וכסף רב כדי לעודד עלייה. אנחנו מזמינים עולים מכל רחבי העולם – אבל ברגע שהם מגיעים הם לא יכולים להינשא או להיקבר, או שיתייחסו אליהם כאזרחים שווי זכויות. זה קשור לא רק לעולי ברה"מ, למרות שזה מאוד מזוהה איתם. היום אנחנו רואים שמדובר גם בעולים מארה"ב, צרפת ואתיופיה. על עולי ארצות חבר העמים אוהבים להתרפק לאומית מזה שנים; על המדליות בספורט, על ההישגים במדע ובאומנות, אבל אני הייתי הרבה יותר שמח אם ההוקרה וההכרה הזו תביא לידי כך שיפסיקו את המדידה הזו, שאין דרך אחרת לקרוא לה מלבד מה שהיא: מדידה גזענית".

לדעת בלומין, צעירים בארצות בקהילות היהודיות בגולה ששוקלים לעלות, מכירים היטב את המצב בארץ. "אלו צעירים שחיים בתוך עולם עשיר של חיי תרבות וחברה יהודיים, עשירים בתכנים ואירועים, שלאו דווקא עוברים דרך בתי הכנסת. יש אחוז נישואי תערובת גדולים מאוד ברוסיה ובארה"ב אבל שם אין שומרי סף שבאים ואומרים – אתה יהודי לא טוב מספיק".

איגור גולמן עלה לארץ לפני שבע שנים לבדו ומאז עובד בתוכניות חינוכיות שונות, בין היתר גם עם עולים רבים. "העליה מבחינתי הייתה מסלול טבעי" הוא מספר ל'דבר'. יום למחרת הפרסום של משרד הפנים, יצא לו לקרוא עשרות תגובות, בעיקר מעולים מחבר העמים. "מה שהדהים אותי לא היה פרסום המספרים, שקשה להאמין כמה הם אמינים, או ששוב מעלים את השאלה על שינוי חוק השבות, אלא התגובות שנכתבו כנגד דוברי הרוסית. כתבו שם שהרוסים הגויים מגיעים לפה לאכול חזיר, שאנשים מגיעים לפה רק בשביל הדרכון ושבכלל הגיע הזמן לסגור את המדינה ליהודים בלבד". מבחינתו אלו תגובות גזעניות.

לטענת גולמן, בשנים שהוא נמצא בארץ לא יצא לו אישית להיתקל ישירות באמירות כאלו, אבל ברשתות החברתיות ניתן למצוא מרחבים רבים בהם פוגשים התבטאויות מהסוג הזה. "בעיניי המידע הזה מגיע רק לאחוז קטן מאוד של חברה' צעירים בגולה שמתכננים לעלות", אומר גולמן ביחס להשפעה של התופעה על יהודים צעירים שמתלבטים על עלייה. "לרוב הם פוגשים תמונת מצב יותר 'ורודה' על ישראל, למרות שהם מבינים שיש מורכבות".

איגור גולמן (תמונה באדיבות המרואיין).

בין היתר מספר גולמן שאחד החברים בקבוצת פייסבוק דוברת אנגלית שדנה בנושאים האלו כתב שבימות המשיח כל 'הגויים' במדינה יהיו הראשונים ללכת. "אני חושב שפשוט מצב העניינים הקיצוני הזה הדליק אותי, כך שהייתי חייב להתבטא ציבורית, לרוב איני עושה כאלו דברים", מסכם גולמן.

בניגוד לעליות הקודמות, או אולי לדימויים עליהם, גולמן חשוב שגל העלייה האחרונה מארצות חבר העמים, שמתקנה גם בשם 'עליית פוטין', מאופיינת ביחס פוליטי יותר למציאות, בהרבה מובנים בגלל המצב הפוליטי ממנו היא מגיעה, ואת הפוליטיות הזו היא מביאה גם לענייני השעה בישראל. "האנשים שמגיעים בשנתיים שלוש האחרונות לכאן מתחילים להתעניין בפוליטיקה על ההתחלה", טוען גולמן. "בת"א יש את תנועת 'יאללה בלגן' שמארגנת אירועים, כנסים, יוזמות חברתיות וויכוחים פוליטיים במיוחד בשביל צעירים שעלו בשנים האחרונות. כמובן שאנשים הם שונים, אבל יש תחושה שהעלייה הזו יותר אקטיבית פוליטית. הרבה אנשים גם מתוסכלים, כי הם רואים שגם המערכת הפוליטית בארץ, למרות הדמוקרטיה, משותקת ועובדת לאט מאוד".