דו”ח מצב המדינה של מרכז טאוב לשנת 2019 מסכם עשור כלכלי אופטימי לגבי מערכת החינוך בישראל בעשור האחרון. תקציבי החינוך גדלו (מהר ממספר המורים), מספר המורים גדל (מהר ממספר הכיתות) וכמות הכיתות גדלה (מהר ממספר התלמידים). מחברי הדו"ח טועניםכי לפחות בחינוך היסודי, התקצוב הדיפרנציאלי שהחל לפעול בשנים האחרונות מחזק את יישובי הפריפריה ומקדם תהליכים של צמצום פערים והגדלת ההשקעה לכיתות ולתלמידים. ובכל זאת, תלמיד ישראל הערבים עדיין מתוקצבים פחות מחבריהם היהודים, ובפער ניכר. לפי ד"ר נחום בלס, שמסכם את הדו"ח על מערכת החינוך, תוצאות מבחני פיז"ה האחרונים, שהצביעו על מגמת נסיגה בהישגי התלמידים, ובמיוחד אלה של התלמידים הערבים, לא צריכות להשחיר את התמונה כולה. "היות והיא (תוצאת מבחן פיז"ה – ד.ט) מצביעה על מגמה הפוכה להתפתחויות החיוביות האחרות, יש לבחון לעומק וביסודיות את סיבותיה".

בשנים 2015–2018 גדל תקציב משרד החינוך, לאחר השינויים, ב-21% , לאחר שבעשור הראשון של המאה ה-21 הגדילה הייתה הרבה יותר מתונה, העשור האחרון רשם את אחד הגידולים בהוצאה לתלמיד הגבוהים מבין ארצות ה-OECD עם 25% לעומת ממוצע של 9%. כיום, בחינוך היסודי ההוצאה לתלמיד משתווה להוצאה לתלמיד ב-OECD ואף עולה עליה מעט עם 8,498 דולר מול 8,470 דולר בהתאמה. בחינוך העל-יסודי, יש לציין, ההוצאה עדיין נמוכה משמעותית עם 8,330 דולר לתלמיד מול 10,368 דולר בהתאמה.

מבט מקרו על מערכת החינוך (מקור: מרכז טאוב)

בין 2014 ל-2017 גדל התקציב לתלמיד בחינוך היסודי ב-17%, מ-12,409 שקלים ל-14,530 שקלים. בחטיבות הביניים גדל התקציב ב-24%, מ-16,484 ל-20,460 שקלים ובחטיבה העליונה גדל התקציב ב-30%, מ-21,165 ל-27,658 שקלים. על-פי הדו"ח, הגידול הניכר בהוצאה בחינוך העל-יסודי נובע מיישומו של הסכם השכר "עוז לתמורה" שהחל בשנת 2011. הגידול בשיעור התקציב בחינוך הערבי היה גבוה מאשר בחינוך היהודי, אך עם זאת, גובה התקציב בחינוך העברי עדיין גבוה במידה ניכרת מתקציב החינוך הערבי. מסך המגזרים, תלמידי החינוך הממלכתי-דתי נהנו מהתקציבים הגבוהים ביותר.

את אחת הסיבות שבגינן הישגי התלמידים הערבים עדיין נמוכים ניתן לקשור להשקעה הנמוכה שמקבלים התלמידים הערבים במדדי הטיפוח הנמוכים. תלמיד ערבי הלומד בבית ספר במדד טיפוח נמוך מקבל תקציב של 22,575 שקלים לעומת 39,573 שקלים שמוקצים לתלמיד יהודי הלומד בבית ספר בעל מדד טיפוח דומה. מדובר בפער של 75% וזאת לאחר זה מספר שנים בהן התקצוב הדיפרנציאלי המכוון יצא לפועל. מחברי הדו"ח מציינים שהישגי התלמידים הדרוזים, שנהנים מתקציבים גבוהים בהרבה מאלה שליתר התלמידים דוברי הערבית, דומים עד מאוד, ולעיתים אף עולים על אלה של חבריהם היהודים.

הורים מלווים את ילדם ליום הראשון בבית הספר (צילום: אביר סולטן/ פלאש 90).

לעומת משרדים אחרים, משרד החינוך רשם 95% ביצוע מסך התקציב בשנים שנסקרו, כשהתוכניות שגדלו בשיעור הגבוה ביותר היו הארכת יום הלימודים (229%), התוכניות לעידוד מקצועות תקשוב, טכנולוגיה ומדעים (64%), תקצוב החינוך הבלתי פורמלי ותרבות יהודית (45% כל אחד) ורשת מעיין החינוך התורני (37%). התקנה שגדלה באופן המשמעותי ביותר בשנים הללו הינה רפורמת הסייעת השנייה עם 564 מיליון שקלים שבוצעו בפועל וכלל לא הייתה קיימת בתקציב 2015. עוד גידול משמעותי בתקנות ניתן לראות בגידול של 67% בתוכנית "בית הספר של החופש הגדול" ו-50% בהארכת שנת הלימודים בחינוך הרשמי.

בעוד העשור הראשון של המאה התאפיין בירידה בחלקה של אוכלוסיית תלמידי החינוך הממלכתי היהודי, בעשור השני עלה חלקם מ-37% ל-40%, זאת בעיקר עקב עלייה בילודה בקרב הציבור החילוני ותהליכי חילון בקרב הציבור הדתי, אלה מעמידים את כמות התלמידים בחינוך הממלכתי הדתי ללא שינוי והאטה בקצב הגידול בציבור החרדי. השינויים הבולטים ביותר התחוללו במגזר הערבי, שחלקו בחינוך היסודי ירד מ-28% ב-2010 ל-24% ב-2019, על-פי הדו"ח, בעקבות הירידה בשיעורי הילודה בקרב נשים ערביות.

בעתיד, נתונים אלו יעידו משמעותית על שיעור התלמידים הערבים בחינוך העל-יסודי. נתון בולט שד"ר בלס מתייחס אליו הוא בנוגע למקומם של התלמידים הערבים שלא נולדו בארץ, הלומדים במערכת החינוך הישראלית. לדברי החוקרים, עד לפני שני עשורים היה מדובר בשיעור זעום מסך התלמידים הערבים אך עם המשך מגמת איחוד המשפחות המאפשרות לילדים מהרשות לעבור לגור בישראל, שיעור התלמידים הערבים שלא נולדו בארץ גבוה משיעור התלמידים העולים במגזר היהודי. ועומד על 10% מהתלמידים הערבים שלא נולדו בארץ לעומת כ-7% בקרב היהודים.

תלמידים ערבים במקיף אבו גוש, למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: יצחק הררי / פלאש 90).

"השינויים מצביעים על כך שקשה לחזות התפתחויות דמוגרפיות במערכת החינוך, ואכן כל התחזיות התבררו כשגויות", ציין בלס. "המעברים של בני ארבע הקבוצות העיקריות המרכיבות את המערכת בין מוסדות דתיים יותר למוסדות דתיים פחות הוא ככל הנראה הגורם העיקרי לפער בין התחזיות לבין מה שהתרחש בפועל".

במקביל לשינוי הדמוגרפי של האוכלוסייה הערבית, אחת המגמות אליהן שם לב הדו"ח היא של אזרחים ערבים השולחים את ילדיהם למוסדות לימוד יהודיים, ביישובים יהודיים וביישובים מעורבים. נכון ל-2018, ב-24 בתי ספר יהודיים לומדים מעל 10% תלמידים ערבים, הסיבה לכך, טוען בלס, היא שילוב של קשיי דיור של האוכלוסייה הצעירה ביישובים הערביים בשל היעדר תכניות בינוי, ורצונם להעניק לילדיהם חינוך איכותי יותר, כפי שהדבר נתפס בעיניהם.

בניגוד לדימוי – הרבה יותר מורים

בשנים 2010–2018 מספר המורים במערכת החינוך גדל בשיעור כפול מהגידול במספר התלמידים, וב-50% יותר מהגידול במספר הכיתות. בעקבות יישום הסכמי השכר "אופק חדש" בחינוך היסודי ו"עוז לתמורה" בחינוך העל-יסודי, שכרם החודשי הממוצע של המורים עלה בכ-63%, ושכרם לשעה עלה בכ-34%, זאת לאור היה גידול במספר שעות עבודתם כחלק מהסכמי השכר.

מורה ביום הראשון ללימודים בכיתה א' בבי"ס יסודי בירושלים (הדס פרוש / פלאש90)

בניגוד לטענותיהם של מנהלים רבים, אנשי חינוך, וארגוני המורים, שחזרו על הנושא רבות בשנים האחרונות, במרכז טאוב מעזים להגיד שכיום, לפחות על-פי המדדים האובייקטיביים, לא קיים מחסור במורים, או לפחות לא חמור, פרט למספר מקומות מסויימים – וזאת מכיוון שמספר המורים עלה בשיעור גבוה יותר ממספר התלמידים והכיתות. מספר התלמידים בכיתה ירד, ומספר שעות העבודה של מורים לכיתה עלה מ-52.5 ב-2006 לכ-76 ב-2019, גידול של כ-44%.

משנת 2004 ועד 2015 עלה השכר הממוצע של המורים מ-6,859 ל-11,187 שקלים. מדובר בעלייה נומינלית של 63%, כל זאת בשעה שמדד המחירים לצרכן עלה באותה תקופה בכ-25%. הדו"ח מדגיש כי למרות עליית השכר הממוצע, הנזקפת למימושם ההדרגתי של הסכמי השכר, שכר המורים המתחילים עדיין נותר נמוך משל הממוצע בארצות המפותחות. כך למשל, בעוד שכרו השנתי של מורה מתחיל בחינוך היסודי בישראל עומד, במונחי שווי ערך קנייה, על 21,276 דולרים, ממוצע ה-OECD הינו 32,058 דולרים. בחטיבה העליונה, בה השכר גבוה יותר, שכרו של מורה מתחיל בישראל הוא 22,629 דולרים בעוד שאצל מורה ממוצע ב-OECD יעמוד על 35,859 דולרים. גם בשיא הוותק, מורי ישראל מרוויחים פחות מעמיתיהם במערב. מורה ביסודי בשיא הוותק בישראל מרוויח 53,639 דולרים בשנה לעומת 55,364 דולרים של עמיתו ב- OECDומורה בחטיבה העליונה בשיא הוותק בישראל משתכר 54,969 דולרים בשנה לעומת 60,677 דולרים בממוצע ב-OECD.

בנוסף לכך, בהשוואה לבעלי תארים אקדמיים אחרים, שכרם של המורים ממשיך להיות נמוך יותר ובחינוך הקדם-יסודי למשל שכרם עומד על כ-85% מהממוצע של בעלי תארים אחרים. לטענת מחברי הדו"ח, שיעור המורים בעלי התואר הראשון והשני עלה בעשור האחרון אך הציון הפסיכומטרי הממוצע שלהם נותר נמוך. בעוד שבשנים האחרונות ניכרת עלייה במספר ובשיעור המורים שהם בוגרי המכללות לחינוך וירידה במורים בוגרי האוניברסיטאות, לא נמצא יתרון לאחד מסוגי המוסדות המכשירים מורים על-פני אחרים בנוגע לאיכותם.