עובד בחברת 'שי תובלה' יפוצה ב-242 אלף ש"ח לאחר שנכווה במהלך עבודתו בכל חלקי גופו. בהליך המשפטי התנערה החברה מאחריותה וטענה כי יש להטיל על העובד אשם תורם של 80% עד 100% בטענה כי לא ברח אלא ניסה לכבות את האש וכתוצאה מכך נפגע. השופט קיבל את גרסת העובד על פיה ברח תוך מספר שניות מרגע שזיהה את הדליקה.

האירוע התרחש באוקטובר 2013 כשהעובד, שהיה אז בן 29, עבד לצד עובד נוסף בשטיפת מיכלים באמצעות מכשיר קיטור. הרצפה עליה עבדו הייתה ספוגה חומרים דליקים, אשר נדלקו כתוצאה מקצר במכשיר. האש אחזה גם בעובדים, כשהיא גורמת להם לכוויות קשות בחלקים שונים של גופם – בעיקר בידיים, בראש ובצוואר. לצד הטיפולים הרפואיים שנדרש להם העובד בעקבות התאונה, הוכר כנכה לצמיתות על ידי המוסד לביטוח לאומי וכנפגע פוסט-טראומה.

השופטת השופטת רביע ג'באלי מבית משפט השלום בצפת קבעה כי העובד התובע לא היה האחראי להבערת השריפה, אשר נגרמה כתוצאה ממכונת השטיפה שסופקה לו לצורך עבודתו. לפיכך לדבריה הועבר נטל ההוכחה לחברה, להוכיח כי לא הייתה רשלנות שהובילה לדליקה. החברה לדבריה, לא עמדה בנטל זה. "הנתבעת בחרה, אפוא, משיקוליה היא, להשליך כל יהבה על אשם תורם משמעותי מצד התובע, בהתבסס על השערה בלבד, כי התובע ניסה לכבות את האש במקום להתרחק ממקום הסכנה. טענה זו נטענה בעלמא. הנתבעת לא הציגה אסמכתא כלשהי ולא טרחה להזמין עדים רלוונטיים, לרבות מנהלים ועובדים אחרים בכדי להעיד לגבי נקיטת אמצעי זהירות נאותים במקרה של שריפה במקום העבודה".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אין לשכוח, כי השריפה אירעה במקום עבודתו של התובע, בשטח המפעל השייך לנתבעת. הלכה פסוקה היא, שעל המעביד חובה כללית לדאוג למקום עבודה, משטח עבודה בטוח, ומתן ההדרכה למניעת סיכון לעובד… מעסיק סביר ונבון יכול היה לצפות, וצריך היה לצפות, קיומה של סכנת פריצת שריפה, בהינתן כי מדובר בעבודה במפעל העוסק בחומרים מסוכנים ודליקים; משכך, חובה היה על הנתבעת לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים", נכתב בפסק הדין.

לדברי השופטת החברה לא עמדה בחובותיה אלו, לא דאגה לשיטת עבודה מתאימה ולפיקוח יעיל במפעל, לא סיפקה לעובד כלי עבודה ומשטח עבודה בטוחים, לא דאגה לתחזק כראוי את מכשירי העבודה טרם מסירתם לעובדים, לא סיפקה לעובד אמצעי מגן מתאימים, לא התקינה כדין מערכות לגילוי ולכיבוי אש ואף לא דאגה להכשיר את עובדיה כראוי לתרחיש שריפה – זאת על אף שהחברה עוסקת בחומרים מסוכנים ומהווה תחנת מעבר לפסולת מסוכנת המכילה כימיקלים. לפיכך, קבעה כי החברה אחראית לתאונה ולנזקי הגוף של העובד.

השופטת העמידה את סכום הפיצויים הכולל לעובד על 388 אלף שקלים, והפחיתה מהם את התגמולים שקיבל העובד מהמוסד לביטוח לאומי בסך 146 אלף שקלים. לפיכך נדרשה החברה לשלם לעובד 242 אלף שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% (48.4 אלף ש"ח) והוצאות משפט -5,000 שקלים.