"עֲבוֹדָה, אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת וְאָמָּנִית וְעִתּוֹנָאִית וּפְּסִיכוֹלוֹגִית וְעוֹרֶכֶת דִּין וְגַם מַתְחִילָה דּוֹקְטוֹרָט / שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמַשֶּׁהוּ שְׁקָלִים, חֹדֶשׁ יוּנִי 2013 / עֲבוֹדָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה אֲנִי עוֹשָׂה זֶה מַכְנִיס אוֹתִי לְמַשְׁבֵּר זֶהוּת … עֲבוֹדָה, כְּבָר עָשׂוֹר שֶׁאֲנִי חָשָׁה אוֹבֶר קְוַואלִיפַייד", את המילים האלה כתבה המשוררת הישראלית תהל פרוש לפני מספר שנים, משרטטת מצב האופייני לצעירים רבים בשוק העבודה בישראל ובעולם המערבי – חוסר התאמה בין רמת ההשכלה או ההכשרה של אדם לבין עיסוקו בפועל. מחקר חדש של בנק ישראל מנסה לאמוד את מימדי התופעה בישראל, ומגלה כי כ-40% מבוגרי התואר הראשון בישראל אינם עובדים במקצוע אותו למדו, ו-14% נמצאים במצב של 'השכלה עודפת' (Overqualified) – כלומר, השכלתם היא מעל הממוצע בקרב העוסקים במקצוע בו הם עובדים.
'השכלה עודפת' מוגדרת כמצב בו ההשכלה הפורמלית של הפרט עולה על הנדרש לביצוע עבודתו. תופעה נוספת, הקשורה להשכלה עודפת, היא אי-התאמה בין משלח היד לבין מקצוע הלימוד שרכש העובד. לשתי התופעות השפעות שליליות על העובד, המעסיק והמשק.
במחקר שערכו עידן ליפינר, נעם זוסמן ודרור רוזנפלד מחטיבת המחקר בבנק ישראל הם מציינים כי ההתרחבות המואצת של המכללות בישראל מאז שנות התשעים תרמה לגידול ניכר במספר בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל, ועלולה הייתה להעצים את התופעות הללו. המחקר הסתמך על שימוש בנתוני כל בוגרי תואר ראשון ילידי 1978—1985, הכוללים מגוון של מאפיינים דמוגרפיים-חברתיים-כלכליים שלהם ושל משפחותיהם בשנת 2008, הישגיהם בבחינות הבגרות, המקצועות האקדמיים שלמדו, משלחי ידם ורמות שכרם.
ממצאי המחקר מעלים כי שיעור בוגרי תואר ראשון בישראל המצויים בהשכלה עודפת עומד על כ-14%, ושיעור הבוגרים באי-התאמה בין מקצוע הלימוד למשלח היד עומד על כ-40%. החוקרים הגדירו השכלה עודפת על פי גישה אמפירית, לפיה מספר שנות הלימוד של העובד עולה על הממוצע בקרב העוסקים במשלח היד. גישות נוספות אפשריות, שאף הן נבדקו במחקר, הן גישה אובייקטיבית, המאפיינת השכלה עודפת כהשכלה הגבוהה מהדרישות לעיסוק בתחום ואי-התאמה על פי סיווג מקצועות מוסכם, וכן גישה סובייקטיבית – האם העובד מרגיש כי השכלתו גבוהה יותר מהנדרש לביצוע עבודתו או אינה מתאימה אליה.
השכלה עודפת או אי התאמה למקצוע הלימוד משליכה גם על השכר. לפי המחקר, השכלה עודפת מתואמת עם שכר שנתי ברוטו הנמוך בכ-17% מזה של בעלי השכלה ההולמת את משלח ידם, ללא הבדל בין גברים לנשים. אי-התאמה בין מקצוע הלימודים למשלח היד מתואמת עם שכר הנמוך ב-5%–6% בשני המינים. זאת לאחר התחשבות במאפיינים הדמוגרפיים-חברתיים-כלכליים של הבוגרים בני 23–37.
עוד עולה מהמחקר כי בוגרי תואר ראשון מהמכללות הציבוריות בישראל הם בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר להימצא בהשכלה עודפת ובאי-התאמה בין מקצוע הלימוד למשלח היד בשנים הראשונות אחרי תום הלימודים; לאחריהם בוגרי האוניברסיטאות (3—6 נקודות אחוז פחות); הסיכויים הנמוכים ביותר לכך הם של בוגרי המכללות הפרטיות (8—9 נקודות אחוז פחות משל בוגרי המכללות הציבוריות). עם זאת, החוקרים מציינים כי לימודים במכללות ציבוריות תורמים לבוגריהן, לרבות העלאת שכרם יחסית לשכר בוגרי תיכון.
עם זאת, נמצא כי אצל בעלי ציונים גבוהים בבחינות הבגרות, בוגרי מקצועות לימוד בזיקה הדוקה לשוק העבודה (למשל, ראיית חשבון, משפטים, מדעי המחשב והנדסה), עובדי המגזר הציבורי ובעלי ותק בשוק העבודה הסיכויים להשכלה עודפת ולאי-התאמה בשנים הראשונות לאחר תום הלימודים קטנים יותר מאשר אצל האחרים. עוד נמצא כי בסיכוי להשכלה עודפת אין הבדלים מגדריים, וגברים חשופים פחות לאי-התאמה.
