אנו חיים בעידן בו כל אחד מאיתנו נושא מכשיר הקלטה נייד – הטלפון החכם שלנו. בתוך כך, היכולת של עובדים להקליט מעסיקים ללא ידיעתם הופכת לנגישה יותר, ופרקטיקת ההקלטות בעבודה רק הולכת וגוברת. למה צריך את זה, האם זה חוקי, ואיך בית הדין מתייחס לעניין זה? זאת ועוד בטור זה.

למה צריך את זה?

בין עובדים למעסיקים יש פערי כוחות ומידע מובנים. עובד שחש שמעסיק פגע בו, הפלה אותו, הטריד אותו מינית וכדומה, ייתקל במכשול ראייתי: הוא יתקשה לספק הוכחות לטענותיו ככל שיגיש תביעה בבית הדין לעבודה. מעסיק שפיטר עובדת בניגוד לדין, למשל בגלל היותה בהריון או בגלל היותה אם, לא יודה בסיבה האמיתית לפיטורים, אלא ינסה להכשיר את הפיטורים בדרכים אחרות, למשל על דרך טענה שתפקודה המקצועי של העובדת היה לקוי. המעסיק גם יידע להציג מסמכים שיתאימו לגרסתו.

בניגוד למעסיק, העובדת תתקשה להציג מסמכים שיוכיחו כי לא הייתה בהתנהגותה סיבה לפיטוריה, או שיוכיחו את הסיבה האמיתית לפיטוריה. הצגת הקלטות, ככל שהמעסיק הוקלט, עשויה לסייע לעובדת בהוכחת טענותיה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

האם זה חוקי?

חוק האזנות סתר מתיר להקליט כל שיחה שהמקליט צד לה. במילים פשוטות אין מניעה חוקית להקליט שיחה שאתם צד לה.

האם זה מוסרי? ואיך בית הדין יתייחס להקלטה?

שאלת מוסריות ההקלטה עלתה באמרת אגב בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניינה של עופרה שמואלי. בית המשפט העליון ראה בחומרה את הפרקטיקה של הקלטות בעבודה, וכך הוא פסק: "הקלטת אדם שלא בידיעתו נגועה ככלל בפגם מוסרי, שלמותר להכביר עליו מלים; הרי שיחה בין אדם לחברו אינה ככלל מיועדת להקפדה "משפטנית" על כל מלה, בידיעה שהיא תשמש חומר ראייתי בהליך כזה או אחר. המקליט ועושה בכך שימוש, הריהו עושה ככלל מעשה אשר לא יעשה "ברשות התורה" להבדיל, ויחשוב כל אחד מאתנו מה היה הוא חש אילו נודע לו שהוקלט על-ידי פלוני מחבריו לעבודה בלא ידיעתו".

על אף האמור, בית הדין הארצי לעבודה לא הסכים עם האמירה הערכית הגורפת של בית המשפט העליון בעניין עופרה שמואלי. בפרשת ד"ר עמוס ברנס ובפרשת אורי בן ציון, קבע בית הדין הארצי כי הקלטת מעסיק אינה מלמדת בהכרח על חוסר תום ליבו של העובד, וכי כל מקרה צריך להיבחן לגופו. פסקי דין אלה כוללים רשימה לא סגורה של שיקולים שבית הדין לוקח בחשבון בבואו לבחון הקלטה של צדדים ליחסי עבודה:

  1. סיבת ההקלטה – יש להבחין בין מצב בו עובד מבצע הקלטות ללא סיבה מוצדקת, באופן שיטתי, על מנת לאסוף ראיות לשעת צורך, לבין עובד שנוקט פעולה זו על מנת להוכיח את טענתו לפגיעה שלא כדין, במיוחד מקום שמדובר בטענות קשות להוכחה כגון אפליה או חשיפת התנהלות בלתי תקינה בעבודה.
  2. נסיבות ההקלטה – לשאלת משקל ההקלטה, יבחן בית הדין את תוכן הדברים בכללותם, הקשרם ואופן הדיאלוג שבהקלטה. כן יבחן בית הדין האם המוקלט מוביל את השיח או שמא המקליט מוביל את המוקלט למחוזות אליהם המוקלט לא היה בהכרח מגיע אליהם אלמלא הובלה זו.
  3. נסיבות מאוחרות להקלטה – בית הדין הארצי מבהיר כי מצופה מבעל הדין שבידיו ההקלטות להגיש או למצער להצהיר בפני בעל הדין שכנגד על כל ההקלטות, בין אם הן מחזקות את טענותיו ובין אם הן מחלישות אותן.

לסיכום, הקלטה היא ראיה טובה אך כדי שבית הדין לעבודה יתחשב בה במסגרת שיקוליו, השימוש בה צריך להיעשות מסיבה מוצדקת, בתום לב, להוכחת טענה על פגיעה שלא כדין ולא באופן שיטתי.


דניאל שחבר-שלום היא עורכת דין בלשכה המשפטית של ההסתדרות.

המידע לעיל הינו כללי בלבד, אין בו משום ייעוץ משפטי והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.