"לא ננוח עד שכל משפחה בשכונה תצא עם קורת גג", אומרת רונית אלדובי, תושבת גבעת עמל. 42 מיליון שקלים שיתחלקו בין 14 בתי אב ו-50 משפחות, זה הפיצוי שקבע לפני שבועיים בית הדין המחוזי בתל אביב לתושבי גבעת עמל, פי שניים מהסכום שנפסק בבית משפט השלום ביוני 2018. לצד הפיצוי, פסק הדין החדש מכיר בעובדה שהמדינה הפקירה את תושבי גבעת עמל במשך מעל ל-60 שנה, שהם אינם פולשים ויש להם זכויות לגיטימיות על הקרקע, בה יושבו ע"י רשויות המדינה בשנותיה הראשונות.

הפסיקה מגיעה בעקבות הערעור שהגישו יזמי הבניה בשכונת גבעת עמל, ביניהם 'אלעד מגורים בע"מ' בבעלותו של יצחק תשובה, 'דיור ב.פ בע"מ' ומשפחת כוזהינוף לבית משפט השלום, בדרישה שתושבי גבעת עמל ישלמו להם פיצויים על השימוש בקרקע, וכנגד הקביעה שמגיעים לתושבים פיצויים בגין פינויים.

גבעת עמל. צילום: תומר ניוברג\פלאש90

ההליך המשפטי האחרון נבע מתביעה שחברת אלעד דיור בע"מ הגישה כנגד התושבים. זו תבעה מהתושבים לעזוב את בתיהם ולשלם לה ולזכייניות האחרות דמי שימוש על הקרקע. תשלום "דמי השימוש" הללו נדחו בפסק הדין של השלום ונקבע שהייתה הפקרה סביב המכירה של הקרקע. בפסק הדין האחרון, סביב ערעורם של היזמים הבונים בשכונה, הוגדלו הפיצויים שנפסקו לתושבים בבית משפט השלום, כ-1.88 מליון ₪ לבית אב, ל-42 מליון שקלים שיתחלקו בין המשפחות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

זה עדיין לא מספיק

"זה לא מאפשר קורת גג לכל מי שמאבד את ביתו בשכונה, ולכן אנחנו מאוד מאוד מוטרדים, בכלל לא שמחים ומאוד מודאגים" אומרת אלדובי, המתגוררת בשכונה מאז שנשאה לבעלה, יליד גבעת עמל, שמשפחתו הגיעה לשכונה בשנת 1947 לאחר שעזבו את ביתם בשכונת שבזי ביפו ונשלחו על ידי ארגון ההגנה להגן על גבולות העיר תל אביב, בשטח המריבה – גבעת עמל.

רונית והתושבים טוענים כי הפיצוי פשוט לא מספיק. "יש בשכונה 14 בתי אב, פסקו שעל כולם להתחלק ב 42 מליון שקלים. 14 בתי האב האלה הם משפחו גרעיניות, מדובר על 14 נחלות בגודל של 500-700 מ', שחיות בהן כ-3 משפחות בממוצע, 50 משפחות בסה"כ שמשויכות לבתי האב האלה, וכולן עומדות לאבד את הבית שלהן." מסבירה רונית. "בעצם 50 המשפחות הגרעיניות שמאבדות בתים צריכות להתחלק ב-42 מליון שקלים. זה לא מאפשר קורת גג לכל מי שמאבד את ביתו בשכונה."

מדיניות של הפקרה

הקרקע עליה יושבו תושבי גבעת עמל לפני קום המדינה נמכרה ב-1961 ע"י רשות מקרקעי ישראל (אז מנהל מקעקעי ישראל) ליזם פרטי, ב.פ דיור שהייתה חברה בבעלות בנק הפועלים. לאחר מכן נמכרה הקעקע לחברת סולל בונה ב20% מערכה. בתמורה להנחה, דרשה המדינה לקיים הבטחה שלטונית שנתנה לתושבים בשנת 1949 לדיור חלופי. בחוזה המכירה בין המדינה ליזמים נחתם כי יש למצוא לתושבים פתרון דיור חלופי באזור בתוך 5 שנים. המדינה מעולם לא אכפה את החוזה.

"פסק הדין האחרון קבע שהייתה הפרה מתמשכת של 60 שנה, ברגל גסה, של החוזה, שאין עליה התיישנות. זה משהו שחושף את המדינה לתביעות על ההפקרה שלה, וזה בעצם מה שהכי דרמטי מבחינתנו בפסק הדין הזה", מסבירה רונית.

ויש אחריות גם לעיריית תל אביב, שמחזיקה בעצמה 12% משטחה של השכונה והיתרים לכ160 יחידות של דיור יוקרה. "מי שהיה יכול לפתור את הבעיה מחר בבוקר זו עיריית ת"א. שבסאגה המתמשכת של גבעת עמל, לעיריית ת"א יש 12% מהשטח והיתרים ל-160 דירות חדשות שרשומות כדירות יוקרה. השנה קראנו בעיתון שהעירייה שחררה את כל ההיתרי הבניה לתשובה. כלומר, הוא מבחינתו אין לו לחץ, הוא יכול לבנות את הכל. בעבר היה הסכם שחייב שככל שהוא מתקדם ומגיע להסכמים על המשפחות אז הוא מקבל היתרים, אבל היה שלב שבו הם ניסו לעצור אותו, הוא עתר נגדם והם הפסידו, וזה המצב. והם פשוט הגיעו לאיזשהו הסדר חדש, עלום ולא ברור שמוסתר באיזו כספת של שופטת, ולנו אין מושג מה זה ההסכם הזה. ואנחנו ננסה להשיג את ההסכם הזה, אנחנו רוצים שעיריית ת"א תנסה לחזור לשמור עלינו- כי גם להם בעצם יש זכויות על הקרקע ואנחנו בעצם גרים על השטחים של העירייה, אנחנו לא מפריעים לו לבנות. הם רוצים את השטחים נקיים מתושבים והוא בעצם עושה להם (לעירייה) את העבודה המשפטית. המדינה בעצם מכרה את השטחים ב61 כדי להבטיח דיור חלופי לתושבים, ואז הפקירה את התושבים. בית המשפט כבר קבע שהיזמים הם ה"זרע הארוכה" של העירייה בגבעת עמל" היא מוסיפה.

"זורקים כמו זבל לפח"

במקביל להפקרתם של התושבים, זכויות היזמים על הקרקע גדלו פי 4, מ-400 היחידות שהיו בשיכון ל-1,200 יחידות דיור וקניון ענק. רונית סבורה כי הסיפור של השכונה שלהם מתכתב עם סיפורן של שכונות אחרות, וכי היום קיימת יותר ויותר הזדהות מצד הציבור עם מאבקם. "קראו לנו 'פולשים' וכל מני דברים כאלה בעבר, היום יש יותר הזדהות כי אנחנו באמת נלחמים בכוחות הכי חזקים, והרבה אנשים מזדהים עם המלחמה שלנו, כי הרבה אנשים נדרסים ע"י כוחות חזקים וטייקונים, ע"י עיריות ועיריית ת"א ספציפית היא מאוד דרקונית כלפי אוכלוסיות". היא מספרת. על החיבור למאבקי שכונות אחרות היא מוסיפה: "אנחנו מאוד ממוסמכים עם השכונה שלנו. לא לכל השכונות יש חוזים כאלה, שעדיין אפשר להתעלם מהם, אבל כן זה כמובן הרבה פעמים אותו סיפור. זה גם שטחים מופקרים ויישוב של אוכלוסיות מוחלשות בשטחים האלה, ובעצם אי הסדרה של הזכויות שלהם בקרקע, ואז זורקים אותם כמו זבל לפח".

יש נקודות של ייאוש

כשיו"ר ועדת הפנים דאז, ח"כ דודי אמסלם, הזמין אותם ביולי 2017, לדבריה של נורית, לדיוני סרק במשך שנתיים לקידום חוק "גבעת עמל" שאמור היה להגן על זכויותיהם על קערקעות ולדיור חלופי, זו הייתה נקודת משבר. "היו לנו כבר הבטחות מפורשות מכל הח"כים שזה מה שהולך לקרות… שהולכים להעביר את החוק הזה. באנו ובאנו וזה פשוט לא קרה בסוף".

הצעת "החוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת עמל" שיזמו חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, מכלוף מיקי זוהר, יוסי יונה, אלי אליהו כהן, איציק שמולי, סתיו שפיר, אורי מקלב, יעקב מרגי ואילן גילאון ב-2016, מוזגה עם הצעת חוק נוספת ב-2018, עברה בקריאה ראשונה ושם נעצרה, הסיבה לעצירת התקדמות החוק לא ברורה.

רונית מספרת שגם עכשיו המאבק נמצא בנקודה לא פשוטה כי הם ציפו להרבה יותר. "ציפינו שהזכויות ההיסטוריות שלנו יהיו שוות ויהיו בעלות משמעות כספית אחרת לגמרי. אבל אין לנו ברירה. אנחנו פשוט שם ואנחנו לא נעזוב. אנחנו נילחם עד הרגע האחרון, כמו שתמיד היה. אין התלבטות, אנחנו נצמדים לקרקע כי זו הקרקע שהובטחה".

תושבי השכונה מתכננים להמשיך להיאבק עד לקבלת הפיצוי ההולם לפינויים מבתיהם. "אנחנו שוקלים את צעדינו המשפטיים, ואנחנו מתארגנים להמשיך לעליון". מספרת רונית. היא גם מוסיפה כי יש פיצוי נוסף שמגיע לתושבים על אי הסדרת בעלותם בקרקע לאורך השנים וכי לא יניחו את לפיד המאבק עד שכל משפחה תצא עם קורת גג: "אנחנו אומרים שבעצם גם בית המשפט נזכר עכשיו להגיד ליזמים: 'טוב, לא נתתם 60 שנה אז תתנו עכשיו את מה שהייתם צריכים לתת לפני 60 שנה…' מדובר על דירה בגודל של 75 מטר באזור, שאם כבר מאותן השנים הדירות האלו היו שייכות לנו כמו שהבטיחו, והיו 60 שנה ברשות התושבים, היינו יכולים להשכיר אותן, למכור אותן… היינו יכולים לעשות איתן הרבה דברים. אבל בעצם 60 שנה לא יכולנו להיבנות מהדירה הזו, ולכן אנחנו חושבים שהסכום הזה לא מכמת את הנזק הכלכלי האמיתי שנגרם לנו התושבים. אנחנו קודם כל נלחמים ולא ננוח עד שכל משפחה בשכונה תצא עם קורת גג, וזה מבחינתנו הסיום הרצוי לסאגה הזו, שנמשכת כבר המון המון שנים".​