אבי ציטרשפילר | 61 | בית לחם הגלילית | חקלאי המתמחה בהרבליזם – עישבונאי | חוות "דרך התבלינים"
"היו לי הורים חלוצים בענף התבלינים שגידלו עשרות שנים אבל לא הצליחו לפרנס. תמיד הייתה סיבה, אם זה יבול שאיחר, סוחר שלא שילם ועוד. זכורה לי נסיעה לחיפה עם אבא בסוסיתא, ואיתנו חבילות של נענע. נסענו לנחמיאס סוחר הירק. אני זוכר את הוויכוח ביניהם ושחרה לי לראות את הפער בין כמה הנענע נמכרה בשוק לבין כמה שאבא שלי קיבל עליה.
"החלטתי שאנסה לבנות מודל אחר. המודל הראשון ארך כ-20 שנה במפעל לעיבוד תבלינים – 'תיבולים', שהמשפחה פתחה. זה היה תיקון לתקופה של ההורים. המפעל הפעיל ידע, עבד עם תעשיית המזון ועסק גם במסחר ולא רק בחקלאות. לבסוף 'תיבולים' פשט את הרגל בתחילת שנות האלפיים ואני נכנסתי לחצי שנה למיטה עם דיכאון. בסוף הצלחתי להתאושש. קמתי בוקר אחד ואמרתי 'אוקי, מספיק לרחם על עצמך' והחלטתי לפתוח חנות תבלינים. מאז ההחלטה הזו עברו 17 שנה.
"הרעיון היה לעשות 'חקלאות מארחת', שהתוצרת תימכר אחרת ללקוח. כבר 17 שנים אנחנו לומדים את זה ויש עוד הרבה מה ללמוד. זה סיפור יזמות שהתחיל ממשבר. הבחירה שלי לנסות לטפל במשבר יצרה כוח לבנות מודל חקלאי חדש. זה התחיל מאוטובוס אחד שנחת פה ומאז הגיעו עוד יותר משלושים אלף אוטובוסים. הקמנו את רשת החנויות "דרך התבלינים" בכל העולם.
"כשחקלאי רוצה להסדיר אדמה חקלאית ללא חקלאית הוא צריך יעוץ. לא הבנתי את זה והיה לי צו הריסה ושילמתי קנסות. הסיפור של הסדרה חקלאית הוא הטרגדיה של החקלאות היום. אין עבודה בחקלאות, זה נגמר. פה מחסן ופה בסטה כי אין משהו אחר. צריך פתרון אמיתי.
"מה שהפעלנו נכון זה את חוק מספר 1 בכלכלה – 'תהיה נדיב'. זה נשמע כמו מילים גבוהות אבל זו ממש תפיסת העולם שלי. אני מטפל בהתנדבות בחולי סרטן שמונה שנים. זו מחלה שלא צריך לסחור בה. לקחת כסף ממי שנלחם על חייו זה כמו לקחת כסף מפצוע תאונת דרכים על הכביש. עשיתי גם סדרה של הרצאות לאגודת הסוכרת בהתנדבות כדי לעזור ולייצר תרבות ומודעות לאפשרויות במטבח ומה אפשר לעשות עם מחלה נוראית כזו.
"ידע הוא זכות ואין טעם לשמור אותו. יש לי רצון לסייע לאנשים שיש להם קושי ולחזק את מי שחלש. אנחנו מעסיקים שבעה אנשים עם צרכים מיוחדים מזה חמש שנים. יש לנו גמישות במחיר גם למי שאין לו. פעם הגיע אוטובוס מבית שאן וראיתי שאוהבים במיוחד את ההל. התבלין דיבר אליהם אבל היה מאוד יקר. כל מי שהגיע לקופה שם את ההל על השולחן ולא רצה בגלל המחיר. באותו רגע הורדתי את המחיר בחצי בלי חשבון. נתינה זו תפיסה ארגונית וזה משהו שלא ניתן לזייף. אני יכול בלי היסוס לייצר מצבים לא כלכליים.
"הקשר עם הקהילה זה עניין רגשי שלי ולא קשור לכסף. האישיות שלי התאימה לזה והמיזם היה שדה ניסיון בשבילי כדי להבין איך אפשר לפעול במרחב הנתינה. זה לפי דעתי מה שגרם ל-200 אלף אנשים להגיע עד היום לחנות.
"בדרך כלל למי שמוכר וגם למי שקונה את התבלינים יש מכנה משותף והוא הבורות. לא מבינים את המקצוע הזה. התעשייה לא יודעת לטפל בתבלינים ולכן ברוב התבלינים שאנחנו מכירים, מי שמטפל בהם עושה את זה בצורה לא מדויקת. התבלינים ברוב המקרים מתים. יושבים הרבה זמן בקופסה בלי טריות. יושבים שנתיים על המדף בלי שמשתמשים. רצינו לעשות טרי, כאן ועכשיו. שיהיה אפשר לדעת במה משתמשים. אם זה כמון לדוגמה, אז איזה סוגים יש, איך ולאיזה מזון אפשר להוסיף, האם יש לו סגולות מרפא, איך הוא יכול לעזור לנו ועוד. יש יותר מאלף מוצרים כאלה.
"משך אותי לעסוק ב'הרבליזם'. להיכנס לעומק התבלין. ההגדרה הכי כוללת לתבלינים זה מוצרים שמייצרים חומרים ארומטיים. בסך הכל יש 4,000 צמחים בעולם שמייצרים חומרים נדיפים שנקראים טרפנים. יש עשרות אלפי סוגים של טרפנים והם מפוזרים בין הצמחים שיודעים לייצר אותם בחוכמה. יש להם תפקיד בחיי הצמח שאם נבין אותו נוכל אולי ליישם אותו גם אנחנו. את זה אנחנו מנסים ללמוד וללמד. כדאי ללמוד יותר על הקשר בין צמחים ובעלי חיים. הסיור בחנות התבלינים הוא סיור בין טרפנים עם המון משמעויות.
"אני אומר לצעירים, תלמדו להצליח ולא 'לעשות כסף'. ההצלחה היא של שני צדדים. היחסים שלנו עם האדמה שלנו הם גם יחסים של נתינה. אנחנו חקלאים ששומרים על האדמה ונותנים לה כדי שתיתן חזרה. מקפידים על שנות שמיטה, מגדלים בקצב איטי. מודל החקלאות שלנו מאפשר לנו תכנון וגם טיפול נכון באדמה מאחר ומחירי התוצרת במחיר הסופי ללקוח לא מאלצים אותנו להיות תלויים ביבולים. קרה פה משהו טוב בינינו לבין הלקוחות שלנו."
