לאחר שנים בהן היחס והטיפול בנפגעי ונפגעות עבירות מין היה לכל הפחות לקוי, עד כדי שאחוז נכבד מהנפגעים לא פנה כלל לעזרה מהמערכת המשפטית, הוועדה המיוחדת שמינתה נשיאת העליון השופטת אסתר חיות פרסמה את המלצותיה. בין השאר מדובר בהוספה של מלווה קבוע לכל נפגע לאורך כל ההליך הפלילי, הקמת נציבות נפגעי עבירה עם יחס ייחודי לעבירות מין והליכים של צדק מאחה.

תפקידה של הוועדה היה לבחון את הטיפול בנפגעי עבירות מין בכל שרשרת האכיפה, בדגש ליחס אליהם בהליך הפלילי, ולהגיש הצעות שיתנו מענה ראוי לנפגעי עבירות המין, דוגמאת הצעות לתיקוני חקיקה, עריכת ההתאמות הנדרשות בסדרי דין ועוד.

נשים מפגינות נגד אלימות מינית והטרדות מיניות. ארכיון. למצולמות אין קשר לכתבה (יונתן זינדל / פלאש90)

חברי הוועדה מצאו שקיים פער ניכר בין הסדרת הזכויות החוקתיות לנפגעי עבירה, לבין יישומן נוכח הנגשה חלקית של הזכויות וכשלים ביידוע נפגעי העבירה על זכויותיהם. עמדת הוועדה היא שאין מקום לשנות את ההליך הפלילי האדוורסרי, ולהעניק לנפגע העבירה מעמד של צד להליך. עם זאת, רוב חברי הוועדה סברו כי יש לחזק את מעמד נפגע העבירה אל מול בית המשפט. הוועדה קבעה כי יש להגדיל את התקציבים עבור הטיפול בנפגעי עבירות המין בכדי להבטיח מרחבים מותאמים לחקירה ולעדות של נפגעי עבירות מין, ליווי מקצועי של נפגעי עבירות מין לכל אורך ההליך ושיפור ההסדר החוקי באשר לפיצוי נפגעי עבירות המין, שייתן מענה נגיש ומהיר יחסית לצורכיהם הייחודיים ולאפשר לו להביע עמדה עצמאית בנושאים מסוימים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בראשות הוועדה עמדה נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר, השופטת דבורה ברלינר, השופט מנחם מזרחי, השופטת טל ויסמן-בן שחר, עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עו"ד חנית אברהם-בכר מהלשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט, עו"ד ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסניגור הציבורי הארצי, עו"ד ד"ר בת-עמי ברוט, ראש יחידת הסיוע הארצית לנפגעי עבירה בפרקליטות המדינה, עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד ממחלקת ייעוץ וחקיקה ממשרד המשפטים, סנ"צ אילת אורנשטיין, ראש מדור נפגעי עבירה ומשפחה במשטרה.

חמשת ההמלצות המרכזיות של הוועדה:

הקמת נציבות נפגעי עבירה ורפרנט ייעודי לתחום עבירות נפגעי המין ברשויות האכיפה ובבתי המשפט: יש להקים בישראל נציבות לקידום זכויות נפגעי עבירה (לכלל העבירות) עם רפרנט ייעודי לתחום עבירות המין. תפקידיה של הנציבות יכללו בין היתר, העלאת ליקויים הקיימים ברשויות האכיפה השונות והצעת דרכים לפתרון, העלאת המודעות של נפגעי העבירה לזכויותיהם, מתן ייעוץ מקצועי והדרכת הגופים השונים באשר לצורכי נפגעי עבירה, הפצת זכותונים ודפי מידע אחידים ומעודכנים לכלל הגופים, קידום שיתופי פעולה ותיאום בין רשויות האכיפה השונות, קידומם ושיפורם של השירותים והתמיכה שנפגעי עבירה זכאים להם, סיוע בקביעת מדיניות שעוסקת בנפגעי עבירה, סיוע בשיפור העברת המידע לנפגעי העבירה, עריכת מחקרים ודוחות בנושא וכדומה.

מינוי מלווה קבוע לאורך כל ההליך הפלילי: יש לקבוע בחוק כי נפגע עבירת מין יהיה זכאי לליווי של עובד סוציאלי, בעל הכשרה טיפולית וידע משפטי רלוונטי (שאותו ירכוש בהכשרה מתאימה), ממועד הגשת התלונה במשטרה ועד סופו של ההליך הפלילי. תפקיד המלווה יהיה להנחות ולהוביל את הנפגע בדרך הארוכה של ההליך הפלילי באמצעות תמיכה בו, תיווך והנגשה של שירותי הסיוע הקיימים, לצד הסבר על הזכויות הקיימות ועל השלבים בהליך הפלילי. למען הסר ספק יובהר כי המלצה זו אינה מייתרת את הצורך ביידוע נפגע עבירת המין על פי החוק באמצעות מערכת מנ"ע (מערכת נפגעי עבירה) וכן הקפדה על קשר ישיר עם הפרקליט המטפל בתיק בצמתים הנדרשים. הוועדה מנמקת את ההמלצה הזאת בכך שהנושא של חוסר הוודאות וחוסר ההתמצאות בהליך חזר ועלה מהדוברים שהופיעו בפני הוועדה.

הקמת מרכזים ייעודיים למתלוננים בגירים בעבירות מין, בדומה למרכזי ההגנה לקטינים: בעקבות הניסיון החיובי של שמונת מרכזי ההגנה לקטינים אשר הוקמו מכוח חוק הסיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, מוצע ליצור מענה דומה ולהקים מרכזים ייעודיים גם למתלוננים בעבירות מין שהם בגירים, אשר ירכזו את כלל השירותים שלהם נזקק המתלונן בעבירת מין החל ממועד הגשת התלונה ובמשך חקירת המשטרה, ובהם ישמשו בעלי תפקידים שונים, כגון עובדים סוציאליים, רופאים, מסייעים משפטיים – אשר יעניקו שירותים לנפגע העבירה לפי המאפיינים המפורטים בהמלצה.

המרכזים יכללו את כלל השירותים שלהם נזקק המתלונן בעבירת מין החל ממועד הגשת התלונה ובמשך חקירת המשטרה, ובהם ישמשו בעלי תפקידים שונים. מרכוז הגורמים הרבים במקום אחד עשוי, לטענת הוועדה, לצמצם את "טרטור" המתלונן בין כמה גורמים, לחסוך ממנו את הצורך לחזור ולתאר את המקרה מספר רב של פעמים ולפני גורמים שונים ובכך למנוע פגיעה נוספת ולהקל, לקצר ולפשט את התהליך. כמו כן יהיה בכך כדי להביא לאיסוף ראיות מיטבי ומיידי ולשיפור החקירה.

בחינת הפיילוט של מחלקות או צוותים ייעודיים לטיפול בעבירות מין ברשויות האכיפה ובבתי המשפט: הוועדה (רובה יש חוות דעת מיעוט) מציעה כי תתחיל תכנית הרצה שתימשך כשנתיים עד חמש שנים במחוז שהנהלת בתי המשפט תבחר כמתאים לכך, ובו יוקמו מחלקות או צוותים ייעודיים לעבירות מין בבית המשפט, בפרקליטות ובמשטרת ישראל. את תוכנית ההרצה תפעיל ועדת היגוי שתהיה אחראית לניהולו. ועדת ההיגוי תקבע את מאפייניו המדויקים של הפיילוט, לרבות מדדים וכלי מחקר לבחינת השפעותיו.

מוצע שתוכנית ההרצה תימשך למחלקה בבית המשפט יופנו לטיפול כל כתבי האישום בעבירות המין החמורות וכן הטיפול בהליכי המעצר לצורכי חקירה ועד לתום ההליכים בעבירות אלה. במחלקה יכהנו שופטים ייעודיים שיוכשרו לכך וסגל מנהלי תומך. עיצוב חלל בית המשפט יותאם לצורכי הנפגעים, ובכלל זה לשם מניעת מפגש בין נפגע העבירה ובין החשוד או הנאשם. כמו כן יוקצו למחלקה ציוד ועזרים מתאימים. בפרקליטות הפלילית באותו המחוז תגובש קבוצה ייעודית של פרקליטים שיהיו בעלי ניסיון והכשרה בתחום עבירות המין, ותיקי עבירות מין חמורות יופנו לטיפולם בלבד. במשטרה ימנה מפקד המחוז הרלוונטי יחידת משטרה שתשתתף בתוכנית ההרצה, ובה ייועדו חוקרים וטועני מעצרים לטיפול בעבירות המין שהם בעלי ניסיון וידע ממשי בתחום ואשר הוכשרו לכך.

להמלצה זאת היו שתי התנגדויות, של הנהלת בתי המשפט והסנגוריה הציבורית. נציגי הנהלת בתי המשפט בוועדה טענו כי "טרם הבשילה העת להכריע בסוגיית הצורך בהקמתן של מחלקות ייעודיות לטיפול בעבירות המין בבתי המשפט, וכי יש לשוב ולשקול את העניין בחלוף תקופה שבמהלכה יהיה אפשר לעמוד על יישומן של יתר המלצות הוועדה ומידת השפעתן. יישום יעיל של כלל המלצות הוועדה, המחייב מטבעו שילוב זרועות של כלל הגופים הנוגעים בעניין, צפוי להביא לשיפור חווייתם של נפגעי עבירות המין את הליך הפלילי – גם ללא הקמתן של מחלקות ייעודיות בבתי המשפט." בסנגוריה הציבורית התנגדו להקמת המחלקות הייעודיות במתכונת שהוצעה מכיוון שלטענתם, "החסרונות הגלומים בהקמת המחלקות עולים על יתרונותיהן, שאותם ניתן לשיטתה להשיג באמצעים פוגעניים פחות כלפי נאשמים, ומרביתם מגולמים בהמלצות אחרות". לטענת הסנגוריה ההצעה עלולה ליצור סדרי דין חדשים, ההצעה מערערת את חזקת החפות של נאשמים בעבירות מין, ויש בה היעדר גיוון שופטים.

פיתוח הליכי צדק מאחה בעבירות מין: במישור המעשי – מינוי גוף שירכז פעולות לתיאום ולהפניית תיקים לצדק מאחה, אשר יהיה כתובת מעשית לצורך בירור התאמתו של הליך משפטי קונקרטי להליכים אלה, לפי תנאי היסוד שפורטו בהמלצה. גוף זה יעסיק אנשי מקצוע אשר יוכלו להעריך את היתכנותו של הליך צדק מאחה בתיק ולקשר בין אנשי המקצוע הרלוונטיים לעניין (בפרקליטות, בשירות המבחן, בסניגוריה וכיוצא בזה) כדי להבטיח מיצוי של פוטנציאל האיחוי באותו עניין.

במישור העקרוני – הוועדה ממליצה על מינוי מרכז ייעודי, במחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), שתפקידו יהיה לעסוק בגיבוש ובהתוויית מדיניות בתחום פיתוח הצדק המאחה, לרכז ולקדם את השימוש בהליכים אלה, לרבות באמצעות פיתוח מגוון רחב יותר של אפשרויות לשימוש בכלי זה. במידת הצורך יקדם תיקוני חקיקה ככל שיידרשו.

מוצע להעלות את המודעות לנושא בקרב הגופים השונים ולכלול הכשרה בעניין לפרקליטים ולשופטים. נוסף על זה רצוי להעלות את המודעות אף בקרב נפגעי העבירה באתרי זכויות ובדפי המידע.

תגובת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: "פחות מ-15% מהפונות והפונים למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הגישו תלונה במשטרה על הפגיעה שעברו. מבין התלונות שמוגשות, כ-83% נסגרות בלא הגשת כתב אישום. במשך שנים רבות אנו מדברות על החוויה הקשה של נפגעות ונפגעי אלימות מינית במערכת הפלילית, ופועלות כדי לשנותה. מהלך זה קיבל היום דחיפה גדולה עם פרסומו של דו"ח ועדת ברלינר, אשר כולל שורת המלצות ארוכה לשיפור המערכת עבור נפגעות ונפגעים. אנו מברכות על פרסומו, ושמחות על בחירת הועדה לאמץ חלק גדול מן ההצעות שהבאנו בפניה.

שתי בשורות גדולות במיוחד נושא הדו"ח. הראשונה היא הבנת הוועדה כי העיסוק בעבירות מין מחייב רמת התמחות שחסרה במערכות אכיפת החוק כיום, ולכן יש להקים אגפים ייעודיים לטיפול בעבירות מין. מבנה זה מקביל במובנים מסוימים ליצירת בתי דין ייעודיים לאלימות מינית, רעיון שקידם האיגוד בשנים האחרונות.

הבשורה הגדולה השנייה היא ההמלצה להטמיע תהליכי "צדק מאחה" באופן משלים או מקביל להליכים הפליליים. לתהליכים אלו פוטנציאל משמעותי להוות מענה לצרכים רבים של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שאינם נענים במסגרת ההליך הפלילי. בשנים האחרונות עסקנו רבות בקידום חלופה זאת והבאתה לקהלים גדולים יותר.

עם זאת, נכון לשלב זה, לא ברור מה ואילו מההמלצות יזכו ליישום בפועל. המלצות כתובות, מוצלחות ככל שיהיו, לא יביאו מזור לנפגעות ולנפגעי עבירות מין. אנו קוראות למשרד המשפטים לעשות מאמצים להחלת השינויים בהקדם, ומקוות כי המצב הפוליטי לא ימנע זאת על חשבון הנפגעות והנפגעים."​