מאז המחאה החברתית של 2011 יוזמות ממשלות ישראל צעדים שמטרתם הורדת יוקר המחיה. באופן עקבי, הדרך שבה ראו לנכון לעשות זאת היא הגברת התחרות במשק, בדרך כלל באמצעות הסרת מכסי מגן על ייבוא מוצרים מחו"ל או הגדלת היקף הייבוא לשוק הצרכני בישראל – החל ממוצרי מזון, אלקטרוניקה, טואלטיקה ואפילו שירותים פיננסיים. אלא שמחקר שערך הכלכלן יובל כרם-גילה ממכון המחקר 'יסודות' מגלה כי קשה להצביע על שינוי משמעותי לטובת הצרכן כתוצאה מהמדיניות, וכי הממשלה אינה משקיעה מספיק בתיקון הנזקים שהיא יוצרת למשק.

לפי הדו"ח, ישראל אינה עומדת בקווים המנחים שמציב ארגון ה-OECD לתמיכות  ישירות בתעשיות שנפגעות כתוצאה מתחרות זרה. מדובר בסובסידיות ממשלתיות ליצרנים המקומיים, שמטרתן לאפשר הורדת מחירים מבלי לפגוע בתעשיות ובעובדים המקומיים. במקרים אחרים מסבסדות הממשלות תכניות התרחבות, התייעלות ושיפור בתהליכי הייצור, במטרה לסייע ליצרנים המקומיים להתחרות במוצרים מחו"ל.

כדוגמה מציין הדו"ח את הסובסידיות לחקלאים מול פתיחת מכסים לייבוא מחו"ל: לפי הערכת החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות, סדר הגודל של תקציב התמיכות הנוסף הנדרש לחקלאות על מנת להגיע לרמת לתמיכות ישירות עליה ממליץ ה-OECD, הוא בין מיליארד וחצי לשני מיליארד ש"ח לשנה, בנוסף לכמיליארד ש"ח המוקצים לשם כך כיום.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

נשים קונות ירקות ופירות בשוק רמלה. ינואר 2018 (צילום: יעקב לדרמן/ פלאש90)

 

מדובר לא רק באינטרס של היצרנים עצמם, אלא של מדינת ישראל כולה. בישראל מועסקים עובדים רבים בתעשיות שנפתחו לתחרות זרה, ותמיכות אלו אמורות למנוע פיטורים בעקבות ההפסדים שיספגו אותם העסקים. "בעת פתיחת ענפים לייבוא, על הממשלה לנקוט במדיניות פעילה ואפקטיבית על מנת להבטיח שעובדים, חקלאים ויצרנים יוכלו להיערך באופן מיטבי למעבר מענפים הצפויים לשקוע או להצטמצם לענפים צומחים, תוך כדי הגדלת הפריון ורמת התחרותיות של הענפים המקומיים אל מול העולם", נכתב בדו"ח.

לטענת כרם-גילה, מדובר במדיניות שבה נוקטות שוב ושוב הממשלות האחרונות, מבלי תכנון מקיף להתמודדות עם השלכותיה. "למרות שממשלות ישראל נקטו בשנים האחרונות במדיניות של הגברת החשיפה לייבוא, לא קיימת תוכנית סדורה הקושרת בין יעדי הממשלה לסוגי התמיכות שהיא מעניקה, ולא מתקיים תהליך של בחינה והערכה של אפקטיביות התמיכות ביחס ליעדי הממשלה או לאתגרי הענף".

הדו"ח מדגיש במיוחד את הורדת מכסי המגן על הטונה בשנת 2013, שהובילה לסגירת מפעלים של יצרנים מקומיים ופיטורי עובדיהם, אך לא הורידו באופן ניכר את המחיר לצרכן. "מדד מחירי שימורי הדגים, שבו לטונה המשקל הגבוה ביותר, מצביע על יציבות מחירים בתקופת הרפורמה. על אף שניתן לראות שקצב השינוי במחירים התמתן, לא ניתן להציע על ירידות משמעותיות במדדים".

לפי כרם-גילה, הורדת המכסים על הטונה לקתה כמעט בכל מדד של תכנון ופיקוח של המדינה על תוצאות המדיניות. למשל, הורדת המכסים לא נעשתה כחלק מהסכם סחר, ואין לה כל מועד תפוגה, בין אם המדיניות תוכר כהצלחה ובין אם לא. הממשלה גם לא סבסדה את היצרנים המקומיים באופן שמחיר המוצרים שלהם יוכל להתחרות במוצרים מחו"ל. בנוסף, בזמן קבלת ההחלטה על הורדת המכסים, לא גובשה תכנית לקליטת העובדים המפוטרים מהמפעלים הישראליים במקומות עבודה חדשים. כרם-גילה טוען כי מתווה הורדת המכסים על הבקר והדגים הטריים כללו אמצעי תמיכה רבים יותר בחקלאים ובעובדים, אך גם לגביהם לא ניתן עדיין לראות שינוי במחיר לצרכן.

בעיה נוספת שמעלים החוקרים היא שלמדינה אין אמצעים לעקוב אחרי תוצאות היישום של מדיניות פתיחת המכסים, כדי לקבוע אם היא אכן הייתה אפקטיבית או מזיקה. נכון להיום לא קיימים גורמים מקצועיים ממשלתיים מוסכמים שעוקבים אחר הנעשה בענפים שבהם יושמה המדיניות, ומפרסמים ממצאים ומסקנות לציבור.

מסקנת הדו"ח היא שבעוד הסכנות במדיניות פתיחה בלתי-מבוקרת לייבוא ידועות, ההשפעות החיוביות שלה מוטלות בספק. "בכל המקרים שבחנו, השפעת המהלכים על המחיר לצרכן איננה חד-משמעית ,ואין לה השפעה ניכרת על אף אחד ממדדי המחירים הרלוונטיים", טוענים מחברי הדו"ח ומוסיפים כי "הבדיקה שערכנו מצביעה על כך, שאכן אין לצפות שהורדת מכסים תוביל באופן אוטומטי לירידת מחירים".