כתבה שפורסמה לאחרונה באחד מכלי התקשורת חשפה בצורה מדויקת ובעיקר מקוממת את האבסורד בתפיסת העולם המוסרית ואף הכלכלית בה אתם מחזיקים.

על פי הפרסום, כמה מאותם מוסדות אקדמאיים המנוהלים על ידכם בוחנים בחודשים האחרונים את האפשרות להקים חברה־בת משותפת שתעסיק את כלל עובדי ועובדות הנקיון של המוסדות. המטרה של המהלך ברורה, להשאיר את אותם עובדים במעמד נחות ללא תנאים ובעיקר ללא כבוד, אך "לצבוע" את המהלך כמעין העסקה ישירה דרך חברת הבת. מסתבר כי בהנהלות המוסדות האקדמיים מעדיפים את השיטה העקיפה הזו על פני קליטה ממשית של עובדות הניקיון. ממש ללכת עם ולהרגיש בלי.

הגדיל לעשות חבריכם, פרופ' ברק מדינה, רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים שאמר באחד הדיונים שהתקיימו בנושא כי מכיוון שאותה חברה לא תוקם למטרות רווח "יש לצפות שהיא תספק הגנה טובה יותר על זכויות עובדים". ואני שואלת את כבוד הרקטור, ממתי אנחנו מטילים את הבטחת הזכויות הבסיסיות ביותר של העובדים על סמך ציפייה או תקווה? מהיכן עזות המצח לקדם מהלך שיכשיר את השרץ המכונה חברות קבלן, במקום לעקור אותו מן השורש?

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אני מזמינה אתכם לרדת קצת ממגדל השן ולהגיע אלינו לביקור בבית "סלקום" בנתניה. מבטיחה לכם שתפגשו עובדות ועובדי ניקיון שנקלטו להעסקה ישירה בחברה לפני כשנתיים, בדיוק כמו כל העובדים, בשוויון מלא. אולי זה לא מתקן את כל עוולות העולם אבל כל אחד יוכל לראות איך פתאום הגאווה חזרה, פתאום מרגישים שווים.

מיה יניב. תמונה באדיבות המצולמת.

כשתגיעו אלינו לביקור, אני גם אגלה לכם סוד כלכלי. כיו״ר ועד שנלחמה במשך תקופה ארוכה להעסקה ישירה של אותם עובדים וכאחת שבדקה ונברה בכל המספרים וגיליונות האקסל העוסקים בנושא, יש לי הפתעה בשבילכם – זה גם משתלם כלכלית לחברה, בטח בטווח הארוך.

לפני שאתם רצים ללמד את הסטודנטים שלכם עוד כמה תאוריות ועוד כמה מאמרים, חשוב קודם כל להיות בני אדם ולא לנסות לקדם מהלכים קוסמטיים בדמות הקמת חברה־בת שאולי תייפה את הדברים, אך לא תשנה את מעמדן של עובדי ועובדות הניקיון. גם הם רוצים זכויות, גם להם מותר להתפרנס בכבוד, לא בערך ולא ליד. בדיוק כמו לכם.