זו השנה השלישית בה מתקיים מצעד הגאווה בעיר אשדוד. היום (שישי) יצאו הצועדים והצועדות מבית העירייה והמשיכו עד לחוף הקשתות שבעיר. בין משתתפי האירוע ניתן היה לפגוש את ח"כ מירב בן ארי (כולנו), ח"כ מירב מיכאלי (המחנה הציוני), ח"כ האשדודי בעברו, אילן גילאון (מרצ) ונציגות משגרירות ארצות הברית.

אל המצעד הגיעו כ-500 משתתפים, חלקם תושבי העיר ורבים מהם 'אורחים מבחוץ'  שהגיעו להביע תמיכה בקהילה האשדודית. "חשוב לי להגיע דווקא למצעדים שהם פחות מובנים מאליהם כמו תל אביב, חשוב לי לחזק את הקהילה כאן, ולהביע תמיכה אגיע גם לירושלים", סיפרה גלית מגבעת ברנר, לסבית הנשואה לנועה שהגיעה יחד איתה למצעד.

מצעד הגאווה באשדוד. צילום: דבר ראשון.

מצעד הגאווה באשדוד. צילום: דבר ראשון.

המצעד התקיים בצל הכבד של הטבח הנוראי שהתרחש לפני חמישה ימים באורלנדו בו נרצחו 49 אנשים במועדון המזוהה עם הקהילה הלטינית הגאה. בעקבות המקרה החליטו המארגנות לשנות את נושא המצעד ולהקדישו להזדהות עם נרצחי מועדון "הפולס", במקום ההתכנסות עמד קיר עליו ניתן היה להצמיד פתקים ולכתוב בהם רגשות ותפילות ובנוסף, במהלך המצעד התקיימה דקת דומייה לזכר הנרצחים. 

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"מצד אחד אני חושש להיות כאן, גם בגלל שנה שעברה, אחרי פיגוע הדקירה של שירה בנקי בירושלים, אבל מצד שני זה רק מגביר את הרצון שלי ואת הצורך להיות פה ולהיראות", סיפר אבשלום (27) תושב אשדוד.

הקיר שהוצב באיזור ההתכנסות לזכר נרצחי אורלנדו. צילום: דבר ראשון.

הקיר שהוצב באיזור ההתכנסות לזכר נרצחי אורלנדו. צילום: דבר ראשון.

עופר (56) ממושב ליד קרית גת הוסיפה: "אני עוד חוששת מהרצח הלא פתור של הבר נוער. למה הוא לא נפתר עדיין? תמיד יש איפשהו בראש מקום שצריך לחשוש, כי את שונה".

מי שאירגנו והפיקו מא' ועד ת' את המצעד האשדודי הם בני הנוער, בעזרתו של האירגון 'גאווה אשדודית'. "האירגון הוא פועל יוצא של ארגון איגי (אירגון נוער גאה). אותם חניכים שהיו בעבר בקבוצות בעיר בחרו לעשות מעשה ולהרים משהו משמעותי בעיר. החלטנו לעשות את זה כבר לפני ארבע שנים ועכשיו זה המצעד השלישי שאנחנו מארגנים", סיפר מארגן המצעד, אנדרי רובין שהיה בעבר חניך בקבוצת 'איגי'.

מצעד הגאווה באשדוד. צילום: דבר ראשון.

מצעד הגאווה באשדוד. צילום: דבר ראשון.

ואכן רוב רובם של הצועדים היו נוער וצעירים ובשונה מהמצעד התל אביבי ניתן היה לחוש ברוח האקטיביזם והאופטימיות הגלומה באותם בני נוער שבחרו להגיע ולחגוג את אהבתם "השונה".

"בשבילי זה מאוד משמעותי לצעוד כאן באשדוד, זה גורם לי להרגיש שיש לי פה מקום וזה עושה לי טוב. אני לא צריכה ללכת לתל אביב כדי להיות מי שאני יש לי את זה פה מתחת לבית", סיפרה עדן (15) מאשדוד על חווית הצעידה בעיר בה גדלה.

מצעד הגאווה באשדוד. צילום: דבר ראשון.

מצעד הגאווה באשדוד. צילום: דבר ראשון.

"לדעתי יש לזה חשיבות מאוד גדולה", אמר אבי אבו זנד (24) שגדל גם הוא בעיר, "כשאני הייתי בן 16 לפני בערך שמונה שנים, לא היה לנו דבר כזה. היה יותר קשה להיות הומו או לסבית. ועכשיו בני הנוער שגדלים פה, והרוב פה (במצעד, מ.ר) זה בני נוער שמרגישים שיש להם מקום, זה מאוד מחזק את הרצון להישאר בעיר כשגדלים ולא לרצות 'לברוח' לתל אביב, תופעה שמתמעטת בשנים האחרונות ואני בהחלט יכול לזקוף חלק מהסיבות לבחירה של העיר לאמץ תרבות תל אביבית ולהיפתח לדברים".

מצעד הגאווה באשדוד. צילום: דבר ראשון.

מצעד הגאווה באשדוד. צילום: דבר ראשון.

אבל למרות התיאורים המרגשים של באי ובאות המצעד, ארגון המצעד לא עבר בקלות. מספר ימים לפני קיום האירוע נפתחה קבוצה בפייסבוק תחת הכותרת 'מחאה נגד המצעד באשדוד'. בדף כתב דביר פיניש, ממקימי העמוד כי "בעיר אשדוד רוצים לשוב ולחדש את מצעד הגאווה, אנחנו לא ניתן לזה יד ולא ניתן לזה לעבור בשקט, לא השנה ולא בכל שנה שתבוא. אנו מדגישים שהפגנתינו לא נובעת משנאה חס ושלום, כלפי אותם הלהט"בים למיניהם, אנחנו גם לא כופים את דעתנו על אף אדם באשר הוא אדם. אבל אנחנו דורשים – מצעדי זימה לא ברחובותינו. נילחם על נפש ילדינו, על נפשות משפחותינו ועל נפשנו שלנו".

"גם לפני שנתיים, בצעדה השנייה הגיעו אנשים וזרקו עלינו ביצים", מספר אבו זנד, "אבל אנחנו לא מפחדים. אנחנו נגיע כל שנה". חשוב לציין כי בסופו של דבר לא התקיימה מחאת נגד והאירוע עבר בשלום.