לאחר כינוס הפסגה של מנהיגי העולם לציון יום השואה הבינלאומי בירושלים, כינוס נוסף, צנוע בהרבה אך משמעותי ומיוחד מאד, התרחש ביד ושם ביום שני האחרון: מתנדבי השירות הלאומי האזרחי, נערים ונערות ערבים, דרוזיים, יהודים, דתיים וחילוניים, נפגשו לשוחח על ההצלה בימי השואה. הנערים הפועלים בתנועות נוער שונות (הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, אריאל, עזרא והנוער הדרוזי) הודרכו במוזיאון, למדו ושוחחו על חסידי אומות העולם, ועל הבחירה בטוב והבחירה ברע.

בשנים האחרונות ניצב זיכרון השואה בפני אתגר כפול: מחד מותם של עדי הראיה מצריך את החלפת הזיכרון החי בדבר מה אחר. מאידך הפוליטיזציה של הנושא, המגויס יותר ויותר לצרכים שונים, הופכת את השואה ולקחיה לנושא שנוי במחלוקת. באווירה זו בחירתם של בני נוער בכלל ובני נוער ערבים ודרוזים בפרט להעמיק בנושא אינה ברורה מאליה. התנועה המתמדת בין ההווה לעבר והמאמץ להזדהות עם סבלו של האחר ריחפו באוויר. באווירה זו הדרכת הנושא היא מלאכת רקמה עדינה המשלבת היצמדות לעובדות והעלאת הדילמות האנושיות.

משתתפי כנס מתנדבי השירות הלאומי האזרחי ביד ושם לציון יום השואה הבינאלומי (קרדיט: דוברות יד ושם)

את האירוע הייחודי יזמה פרופ' זהבית גרוס, נציגת המועצה להשכלה גבוהה במועצת השירות הלאומי. הוא נוצר יחד עם אנשי הרשות לשירות הלאומי – עינת דרמר והמנכ"ל  ראובן פינסקי, נציגי תנועות הנוער, ומחלקת ההדרכה ביד ושם. פרופ' גרוס, תושבת אלקנה ובת לניצולי שואה החוקרת את לימודי השואה בישראל, רואה בכנס צעד בדרך ליצירתה של חברה אזרחית ישראלית שבמרכזה ניצבת הסולידריות האנושית.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"הפעילות של מתנדבי השירות הלאומי מכל תנועות הנוער הערביות, היהודיות והדרוזיות, מהווה ניסיון ראשוני משמעותי ופורץ דרך להתמודדות עם ההיבטים של לקחי זיכרון השואה. יש בהם פוטנציאל לבנות חוסן חברתי-אזרחי לביצורה של הדמוקרטיה במדינת ישראל", אמר פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי. הוא אמר למתנדבי השירות הלאומי: "אני נכד של סבא שלי אברהם ואתם נכדים של סבא איברהים, ואנחנו אומרים יחד: לעולם לא עוד. לא נשתוק מול איומי שואה ומול רצח עם".

לירן גרוס, ראש מחלקת הדרכה בתנועת "עזרא", הביא את חניכותיו בתנועה על מנת שתיפגשנה עם כלל החברה הישראלית. לדבריו, "אני מחנך אותן להיות אליטה בחברה, ועל כל אליטה להכיר את החברה הישראלית על שלל גווניה". ניר דרור מהנוער העובד והלומד הוסיף כי יש בשיח הזה, המתחולל ביום השואה הבינלאומי, "לעורר את החברה הישראלית  לשוחח גם על מסריה הכלל-אנושיים של השואה, דווקא ביום הזה". אתיר, מדריכה דרוזית מכסרא-סמיע, הגיעה למפגש במסגרת הנוער העובד והלומד. "הופתעתי ללמוד כי היו אנשים מוסלמים וערבים שהצילו יהודים במהלך השואה. לדעתי, זוהי אחריות של כולנו, כישראלים, לזכור את השואה."

משתתפי כנס מתנדבי השירות הלאומי האזרחי ביד ושם לציון יום השואה הבינאלומי (קרדיט: דוברות יד ושם)

בהפסקה מתגודדים הנערים והנערות לחבורותיהם לשיחות חולין ואת החדר ממלאות שפות שונות. הלב נע בין תחושת זרות והתכנסות לבין תחושת יחד עמומה. הנה עולות מילותיה של אחת החניכות בשיחת הפתיחה, "אסור לנו לפחד לדבר על המשותף". מספר בנות מתנועת "אריאל" הדתית ניגשות לניר, חבר הנוער העובד והלומד, על מנת לברר את סוג ההכשר של הארוחה המוגשת.

אנאס נצראללה, רכז הדרכה בנוער העובד והלומד, מתעתד לצאת למסע לפולין השנה. הוא וחניכיו למדו לראשונה כי היו חסידי אומות עולם מוסלמים וביניהם אף אדם ממוצא מצרי. "זה חיבר בין החניכים שלי לחניכים אחרים. למרות השוני וחוסר ההסכמה אבל במפגש מצאנו נקדה מחברת שהיא האנושיות שלנו. אמנם העוול נעשה לעם היהודי , אך הוא נוגע לכולנו."

אנאס הוסיף כי "גילוי כוחה של תנועת הנוער ופועלה בזמן השואה היה בעבור חניכיי חוויה מטלטלת. אני בטוח כי התובנה על כוחו של הנוער לפעול ולשנות תלווה אותם בפעילותם בתנועה ובחייהם בכלל". לגבי עצמו, מעיד אנאס כי יצא עם ההבנה ש"אנו מתייגים בני-אדם על-פי דתם לא רק אז, בזמן השואה, אלא גם היום בחיי היומיום שלנו".

בשיחה המסכמת של היום, תיארה חניכה את המפגש עם נקודת מבטם של אנשים אחרים שלא חולקים אתה את סיפורה האישי על השואה. לדבריה חוויה זו לימדה אותה "על העצמה שיש בבני הנוער לתקן ולשנות". חניך אחר שאל, מה היה קורה לו אנשים רבים יותר היו בוחרים להציל. לרגע נשתררה שתיקה, כשמקירות החדר ניבטו עיניהם של חסידי אומות העולם.

אחד המדריכים סיכם את היום בכך ששורת מעשים וצעדים קטנים הכשירו את הלבבות לבצע את הרצח ולהיות אדישים אליו. "האיסור להיכנס לפארק הרגיל את האנשים וגרם להם להשלים עם הרצח, השאלה היכן יימתח הגבול ומתי יש לעצור". מדריכה אחרת הדגישה את אופיה יוצא הדופן של השואה ולפיכך של מעשי ההצלה. והוסיפה כי הסיפורים שלמדו הדגישו עד כמה מעשה קטן יכול להציל חיים, "חובתנו אינה מסתכמת בלא להיות רוצחים, אלא עלינו לממש את ההזדמנויות הקטנות הללו לעשיית טוב. ייתכן ובכך נציל חיים".