"הציבור הרחב אינו מבין שלמרות מאבק קשה ביותר שגבה מאיתנו מחירים כבדים, הנכים קיבלו מעט מאוד" אומר ד"ר עמיחי תמיר, יו"ר עמותת 'ארגון הנכים' ולוביסט למען הנכים בכנסת. "יש מידע לא נכון שמופץ שוב ושוב על ידי התועמלנים של הממשלה. החוק שנחקק ביקש להביא את קצבת הנכות לגובה שהוא קרוב לקו העוני, והיום הקצבה שוב נמוכה יותר מקו העוני – והממשלה מפרה את החוק, שמגלם את מעט ההתחייבויות שהשגנו, ביכולות שהיו לנו אז".

מחר (חמישי), יפגינו ארגוני הנכים ולצידם תנועות נוער ותנועות חברתיות נוספות מול קריית הממשלה בתל אביב. הם ידרשו את מה שלכאורה אמור להיות מובן מאליו – מימוש התחייבויות הממשלה לנכים מאוקטובר 2017, שכוללות פעימה נוספת להגדלת הקצבאות כבר בינואר השנה. עד כה יושמו רק הפעימה הראשונה והשנייה במתווה להגדלת הקצבאות ל-3,700 ש"ח. הדרך הארוכה שעברו הפעילים במאבק על הזכות הבסיסית לקיום שוחקת מאוד – וסיומה עדיין אינו נראה באופק.

"דרשנו קצבה בגובה שכר מינימום, וההסכמות שהושגו לא היו על דעתנו", אומר אייל כהן, יו"ר הארגון לקידום זכויות נכים, ומוביל קבוצת 'הנכים הופכים לפנתרים'. "אבל גם מהמעט שהבטיחו לנו – מתעלמים. המאבק שלנו כרגע הוא על הפעימה שאמורה הייתה להיכנס בינואר, 185 שקלים. גם מעט הכסף הזה – הוא עוד כמה ימים של אוכל, עוד מעט תרופות. מי שחסר לו מסתכל על זה כעל סכום מאוד משמעותי. אנחנו פונים לממשלה ואומרים – הבטחות צריך לקיים".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אייל כהן, הנכים הופכים לפנתרים: "המאבק שלנו כרגע הוא על הפעימה שאמורה הייתה להיכנס בינואר, 185 שקלים. גם מעט הכסף הזה – הוא עוד כמה ימים של אוכל, עוד מעט תרופות. מי שחסר לו מסתכל על זה כעל סכום מאוד משמעותי"

"המאבק הזה היה מאבק מקצר חיים" אמר כהן, והדגיש את המחירים הכבדים ששילמו הנכים, גם עבור ההישג החלקי שעוגן בתחילת 2018 בחוק – העלאת קיצבת הנכות בשלוש פעימות, עד סוף שנת 2021. "רוב הלוחמים שלנו הם אנשים שמרותקים לכיסאות גלגלים. אלה האנשים שמרגישים את הקושי יותר מאנשים עם נכות קלה. זה דבר מעייף ומחליש. המאבק נתן את אותותיו על האנשים. לכל החברים חלה התדרדרות רפואית בשנתיים האחרונות. במרץ 2018, כשהתבצרנו בכנסת כי החוק לא עבר – באותו הלילה כשחזרתי הביתה, קיבלתי דום לב קשה. זה פשוט מקצר את החיים".

"גם מחאה רגילה, כמו ההפגנה ביום חמישי, שהיא חוקית ולא תהיה בכביש, עשויה להיות מסוכנת לאדם נכה וחולה", אומר ד"ר תמיר, אשר היה ממובילי המחאות ה'חוקיות' אשר תואמו עם המשטרה. "הימים האלה מחדדים עד כמה אין ברירה אלה להיאבק, כי אפילו את הפעימות שכבר התחייבו כלפינו בחוק הם לא רוצים לתת. אבל אלה אנשים שצריכים לטפל בעצמם. לשמור על המעט שנשאר מהבריאות שלהם, ואני הרבה פעמים מדבר עם חברים ומבקש מהם לשמור על עצמם בהפגנות".

את 'הנכים הופכים לפנתרים' הקים כהן ב-2016, מעט אחרי שלקה בעצמו במחלת לב קשה. הייתה זו הקבוצה הבולטת במסגרת חסימת הכבישים במאבק. אלא שהמאמץ הזה, שכלל שעות ארוכות בשמש ובדרכים, לפעמים גם עימותים עם נהגים זועמים ומשטרה, נתן את אותותיו בפעילים. שלושה חברים מרכזיים בחסימות, הלכו מאז לעולמם. "רענן קרקליס ז"ל, היה בוגר מז"פ במשטרת ישראל ואחרי כן חוקר פרטי. הוא היה אדם פעיל מאוד ונחוש מאוד. ברגע שחלה, הוא ראה את המאבק הזה והחליט שהוא מצטרף, והיה לו הרבה מה לתרום. הוא היה 'הקמב"צ' של הקבוצה, הקדיש את כל זמנו למאבק עד שהתמוטט", מספר אייל על חברו. "מלבד העובדה שנלחם בשמש, בקור – הוא התקשה לקחת את התרופות והטיפולים כמו שצריך, פשוט כי לא היה לו כסף לזה, לא יכל לעמוד בהוצאות. פחד להכניס את המשפחה לחובות. הוא היה סוכרתי, קטוע רגליים, זקוק לדיאליזה 4 פעמים בשבוע. חודש וחצי לפני שנפטר הקים מאהל מחאה מול קופת החולים כי קיצצו לו באמבולנסים שהיה זכאי להם כדי להגיע לטיפולים". קרקליס נפטר במאי 2018.

רענן קריקליס ז"ל, עופר סופר ז"ל, דיוויד סיל ז"ל (תמונות מתוך פייסבוק)

"חברנו עופר סופר ז"ל, עבד בעברו שנים רבות בהוצאה לפועל כגובה. היה אדם נחוש. פעיל מאוד במאבק. הנכות אולי עשתה אותו יותר עצבני, בעיקר כלפי המדינה והשלטון. כרתו לו רגל, לא אישרו לו טיפולים שונים שהוא התקשה להחזיק בעצמו. בסופו של דבר הוא נפטר מדום לב באפריל 2019". סופר הוביל קבוצת חסימות ירושלמית במסגרת המאבק בשם 'צוות לעניין'.

ד"ר עמיחי תמיר, ארגון הנכים: "לאדם נכה, להפגין זה לא דבר שהוא ברור מאליו. זו גם אחת הסיבות שבהפגנות שלנו אין הרבה אנשים. גם הכסף להגיע להפגנה הוא עניין. היום ה-28 לחודש ונכנסו הקצבאות. אבל אם היינו עושים את ההפגנה לפני שבועיים, יכול להיות שהרבה אנשים בכלל לא היו יכולים להגיע, כלכלית"

אמנון בן אטף ז"ל, נפטר ביוני 2019. "הוא היה אחד הפעילים הבודדים שלנו שעמד על הרגליים, אבל הייתה לו סוכרת קשה", מספר כהן, "הוא היה מחובר למשאבת אינסולין והתמודד גם עם נכות נפשית. מהרגע שנכנס לקבוצה שלנו, היה לוחם ללא פחד, ואנחנו היינו עבורו משפחה. לפעמים, הוא היה יכול להיות אגרסיבי, אבל אנחנו חיבקנו אותו. הוא היה אדם בודד, שלא היה לו ממי להסתייע, ואנחנו סייענו לו ככל יכולתנו. בסופו של דבר, מצאו אותו מת בביתו".

ד"ר תמיר מציין בצער את שמותיהם של חברים נוספים למחאה שכבר אינם עמנו, אשר פונו בעקבות הפגנות, או נפטרו בסמוך להן: דיוויד סיל ז"ל, שהובהל לבית חולים במהלך הפגנה ביוני 2016 והלך לעולמו לאחר מספר ימים. חיים גרוס ז"ל, פעיל ארגון 'נכים למען ארגון יציג', מושתל ריאה שאושפז במהלך הפגנה לאחר הידרדרות במצבו, ונפטר באפריל 2017. משה סנדר ז"ל, פעיל בהפגנות, ואדם מונשם שלא יכל להרשות לעצמו השגחה 24 שעות כפי שהיה צריך, ונפטר בקרוון בו התגורר במאי 2018. מרואן חורי ז"ל שהתעקש להגיע להפגנות למרות מצב בריאותו הקשה, שהוסיף להתדרדר. אבי אבידן ז"ל ואדם הובר ז"ל, שהשתתפו אף הם בהפגנות, ומאז נפטרו.

"לאדם נכה, להפגין זה לא דבר שהוא ברור מאליו", מוסיף תמיר, "זו גם אחת הסיבות שבהפגנות שלנו אין הרבה אנשים. גם הכסף להגיע להפגנה הוא עניין. היום ה-28 לחודש ונכנסו הקצבאות. אבל אם היינו עושים את ההפגנה לפני שבועיים, יכול להיות שהרבה אנשים בכלל לא היו יכולים להגיע, כלכלית". הוא מדגיש את החשיבות שבהתגייסות הציבור הכללי למאבק, לצידם של הפעילים הנכים.

אמנון בן אטף ז"ל, חיים גרוס ז"ל, משה סנדר ז"ל (תמונות מתוך פייסבוק)

"יו"ר ועדת העבודה והרווחה לשעבר, אלי אלאלוף, אמר לנו באחד הדיונים בכנסת שלעולם לא היינו מגיעים לדבר איתם אם לא היינו חוסמים כבישים", אמר כהן ל'דבר'. "הוא אמר לנו: 'תמשיכו לחסום'. הוא אמר זאת מול כל הוועדה. אבל אני מפחד שאם נזדקק להפעיל שוב את הכוח שלנו, זה יהיה עוד יותר קיצוני. כי הייאוש גדול יותר. אני שומע חברים מביעים רעיונות קיצוניים. כל מה שיש לי לעשות זה לנסות ולהוציא אותם מהרעיונות הללו. אבל זה מפחיד, וקשה לי שלא להבין אותם".

ההפגנה שתיערך ביום חמישי הקרוב בקריית הממשלה, היא ההפגנה הראשונה שכהן מעורב בארגונה ומתואמת עם המשטרה. "לי יש סיוע של משפחה, אני חי בקיבוץ", הוא אומר, "אבל אני רואה אנשים שקועים בבור. רק לאחרונה פנה אלי מישהו בבקשה לסיוע, הציג בפני חשבונית של תרופות – 1700 שקלים. איך אדם שחי מקצבה של 3,200 שקלים צריך להתמודד עם כזה סכום? יש גם שכר דירה, רכב, אוכל. אנשים נכנסים לחובות לשוק האפור. וזה בשעה שנבחרי הציבור מעלים לעצמם את המשכורות, בהינף יד, באלפי שקלים".