לא כתבתי כלום אחרי משחק 5. כי לא חשבתי שמשהו השתנה, דריימונד הושעה מהמשחק, בוגוט נפצע תוך כדי ולברון את קיירי נתנו את משחק חייהם המשותף בכדי להאריך את הסדרה הלא כל כך מותחת הזו לשישה משחקים.
האמת היא שאפילו קצת התבאסתי מהנצחון ההוא של הקאבס. גם כי בכתבות שלי ציינתי שהסדרה תגמר בחמישה משחקים ובעיקר בגלל שעייפתי מחודש וחצי של השכמות מוקדמות ועוד בשביל סדרה כזו? כה מאכזבת וצפויה?
אז טעיתי, מודה. אבל בואו לא נמשיך לעסוק בטעויות שלי בבקשה, ובמקום זאת בואו נתמקד במה שקרה במשחק 6 ומה שאני מבין ממנו. אנחנו נלך בסדר יורד מהסתמי והקטן ועד לגדול והמשמעותי.
כשגולדן סטייט לא קולעת את השלשות שלה… היא נראית קצת יוסטון
סתם הערה אסתטית, ברבע הראשון הווריורס לא הצליחו לקלוע כלום. אחת הסיבות לכך היא, מן הסתם, הקאבס ומה שהם עשו בהגנה, אבל בנוסף לכך הם פשוט פספסו שלשות וזריקות שהם בדרך כלל קולעים. בעיקר קליי, ליוינגסטון וברנס.
בזמן שזה קורה אני פתאום שם לב שאני לא כל כך נהנה מהמשחק שלהם. השאלה היא האם האסתטיקה היא בעצם פועל יוצא של התוצאה הסופית של המהלך. האם זה פשוט יפה כשזה נכנס ומכוער כשלא? או שאולי הם לא שיחקו את הסגנון משחק הרגיל שלהם במשחקים האחרונים?
מישהו פנוי בדיזנגוף (סנטר)?
ה15 דקות למשחק שבוגוט נתן לווריורס היו מאוד משמעותיות וסטיב קר לא מצליח למצוא להם פתרון. קשה להאמין אבל הפציעה של בוגוט הרבה יותר משמעותית ממה שחשבתי. קר לא מוצא פתרונות ל-48 דקות בעמדת הסנטר שלו לאורך המשחק. הוא חילק את הדקות בעמדה הזו עד כה בין בוגוט לגרין וקנה עוד דקה שתיים בכל פעם עם ספייטס, אזילי ואנדרסון וורז'או.
מה שברור זה שסטיב קר לא סומך בכלל על אף אחד מהסנטרים של גולדן סטייט כרגע ובצדק – לראיה לכו לראות את המהלך המתסכל ברבע השני כשטריסטן תומפסון פשוט רץ מהר יותר מאזילי להתקפה וקיבל בתמורה דאנק קל בסמי טרנזיש'ן (התקפה חצי מתפרצת).
טריסטן תומפסון מתפתח לנגד עינינו
ואם כבר בטריסטן עסקינן – וואו, איזה יופי של שחקן מתפתח כאן! בפוסט שהעלתי בבלוג שלי לקראת הגמר ציינתי את ההגנה הזוועתית שלו מול טורונטו ואת היכולות ההתקפיות החסרות כסיבות שיוכלו להוביל להדחתו מההרכב.
והנה בגמר הוא מצליח לעשות סוויץ' (חילוף בשמירה) לשמירה על קרי, מוריד ריבאונד התקפה בקצב מסחרר והלילה בנוסף לזינוקים המרשימים לתוך הצבע לטובת אלי-הופים הוא אפילו קיבל כדור בתנועה וכשזיהה את העזרה מגיעה ידע למצוא את השחקן הפנוי לשלשה חופשית.
כמות העבודה שקרי נדרש לעשות בהגנה שוחקת אותו
הנה אנחנו מתחילים להתקרב לדברים המשמעותיים באמת, סטף קרי מותש. פיזית ונפשית. אפשר לייחס זאת לכמה דברים שונים – הפציעה שלו בתחילת הפלייאוף, המעמסה של הסדרה נגד אוקלהומה וגודל הציפיות ממנו בכל לילה ולילה.
אני מייחס הרבה מהקשיים שלו לכך שקליבלנד מחפשת אותו בהגנה בכל התקפה (של הקאבס). הקאבס בעצם משתמשים בכך שהווריורס עושים חילוף בכל חסימה וכך מביאים את קרי לשמור על קיירי ואז מכניסים אותו לעוד פיקנרול (PICK AND ROLL). קרי גם נשחק מהעבודה, גם מקבל המון פאולים שטותיים וגם מובך מהעובדה הפשוטה שהוא לא מצליח לעשות שום דבר בכדי לעצור את קיירי.
אם בכתבה הקודמת שלי כתבתי שהפיקנרול של גולדן סטייט מכריע את הסדרה מסתבר מהשני משחקים האחרונים שהפיקנרול של קליבלנד מצליח לאט לאט להטות את הכף לכיוון הקאבס.
לברון מדהים
בגמר הנוכחי לברון ג'יימס מוביל את שתי הקבוצות בקטגוריות הסטטיסטיות הבאות – נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חסימות, חטיפות, פעמים שאני אומר וואו באמצע הלילה ועוקבים באינסטגרם. טוב בסדר יכול להיות ששתי קטגוריות שם לא כאלה חשובות אבל חשבתי שזה יהיה חשוב שתדעו שהוא קולע הרבה וחוטף לא מעט כדורים…
אין לי הרבה מה לומר על לברון, האמת. חוץ מהעובדה הקטנה שאני לא חושב שאי פעם היה שחקן כמוהו. מישהו שהצליח למשוך את השיא שלו 13 שנה. הוא כל כך טוב שלפעמים אנחנו ואני לוקחים אותו כמובן מאליו. בשני המשחקים האחרונים הוא עושה הכל באמת ועוד קיבל את הג'אמפ שוט (JUMP SHOT) שלו חזרה מאלוהיי הכדורסל.
יודעים מה בואו רק נשאיר פה את הנתונים של לברון מהגמר שנה שעברה והשנה ונמשיך הלאה:
גמר 2015 (בלי לאב וקיירי) – דקות – 45.7, נקודות – 35.8, ריבאונדים – 13.3, אסיסטים – 8.8
גמר 2016 – דקות – 40.9, נקודות – 30.2, ריבאונדים – 11.3, אסיסטים – 8.5, חטיפות – 2.7, חסימות – 2.2
החמישייה שאיתה הולכים למלחמה
הקאבס (קצת בפוקס) מצאו את החמישייה שלהם בדיוק ברגע שגולדן סטייט (קצת בנאחס) איבדה את שלה.
במשחק 4 של גמר 2015 גולדן סטייט החליטה לפתוח עם איגי במקום בוגוט. גולדן סטייט ניצחה את שלושת המשחקים האחרונים של הסדרה ההיא ובכך נולדה לה חמישיית המוות (The Death Lineup ). הרכב זה של קרי, תומפסון, איגי, ברנס וגרין חיסל את כולם במהלך העונה הסדירה והוביל לשבירת שיא הנצחונות בעונה סדירה.
נתון לדוגמה – בעונה הסדירה החמישייה הזו שיחקה 172 דקות ביחד, בממוצע למשחק, וסיימה בפלוס של 166 נקודות(!) במדד הפלוס-מינוס שמשכלל את כלל הפעולות החיוביות מול השליליות של כל שחקן.
אבל נפל דבר בשני המשחקים האחרונים – גרין הושעה ממשחק חמש וחשף כמה שהוא חשוב לכל הרכב של גולדן סטייט ובמיוחד לחמישיית המוות. במשחק השישי איגי נפצע בגבו התחתון וממש התקשה להיות יעיל לאורך המשחק והאריסון ברנס במשבר קליעה חריף שהגיע למצב שקליבלנד פשוט לא שומרת עליו בכלל.
והנה בעוד חמישיית המוות בבעיה קליבלנד גילתה את החמישייה הקטלנית שלה. ולמה כתבתי בפתיחה שזה קצת בפוקס (מזל)? כי קווין לאב לא מתאים לסדרה הזו בכלל. גולדן סטייט הורגת אותו בהגנה ולא מפחדת ממנו בהתקפה. הוא מאלץ את קליבלנד לעשות כל מיני דברים עקומים בהגנת הפיקנרול שלה והוא לא נייד מספיק במשחק ההתקפה שלה. אז בואו נסקור רגע את שלושת הנצחונות של קליבלנד בסדרה.
משחק 3 – קווין לאב קיבל זעזוע מוח במשחק 2 ולכן לא שיחק ב3.
משחק 5 – לאב שיחק 31 דקות וקלע שתי נקודות אבל דריימונד היה מושעה וקיירי ולברון איבדו את זה כאמור.
משחק 6 – לאב קיבל שתי עבירות ב90 שניות הראשונות של המשחק ויצא לכל הרבע הראשון (שנגמר 31-11 לקאבס), חזר בתחילת השני ושוב קיבל עבירה ויצא לרוב הרבע השני.
בקיצור חמישיית "החיים מחדש" של קליבלנד היא – קיירי, סמית', ג'פרסון, לברון ותומפסון. אם לטיירון לו יהיה את האומץ לשחק איתה כמה שיותר ללא לאב יש מצב שתהיה לנו אלופה חדשה.
לברון הולך, אולי, יכול להיות, יש סיכוי… להביא אליפות לקליבלנד
שמעו יש סיכוי. אני עדיין נותן 60% סיכוי לווריורס אבל באמת חושב שיש סיכוי לקאבס.
ואם זה יקרה בואו נבין כמה נתונים מטורפים –
- אם גולדן סטייט מפסידה את גיים 7 היא תסיים את הפלייאוף במאזן של 9-15. כלומר היא תפסיד את אותם כמות משחקים בפלייאוף כמו שהיא הפסידה בכל העונה הסדירה (9-73)!
- אליפות ראשונה אי פעם לקליבלנד קאבלירס ואליפות ראשונה מאז 1948 לעיר קליבלנד בארבעת המקצועות ספורט הבכירים בארצות הברית (פוטבול אמריקאי, בייסבול, כדורסל והוקי)
- קבוצה ראשונה שחוזרת מפיגור 3-1 בגמר NBA לנצחון.
- אליפות שלישית ללברון.
- שיא כתבות שלי לגמר אחד (כי אצטרך לכתוב עוד איזה שניים שלוש על זה)
יאללה גיים 7! אני מתרגש בטירוף!
