השכר הממוצע לעובד במשרדי הממשלה בשנת 2018 עמד על 16,339 שקלים, כך עולה מדו"ח הממונה על השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון לשנת 2018 שפורסם הבוקר (שלישי). השכר החציוני במשרדי הממשלה עלה ב-2.4% לעומת שנת 2017, ועמד על 14,640 שקלים. בחמש השנים האחרונות גדל מספר המשרות במשרדי הממשלה ב-8% בלבד, לעומת גידול של 10% באוכלוסיית ישראל. במערכות הבריאות והחינוך הממשלתיות לעומת זאת, חל גידול של 15% במספר המשרות.

במשרד האוצר ציינו כי בעשור האחרון עלה השכר לעובד במשרדי הממשלה ב-37% במונחים נומינליים, וב-44% במערכת הבריאות הממשלתית, זאת לעומד עליה של 10% במדד המחירים לצרכן. במערכת הבריאות הממשלתית עמד השכר הממוצע לעובד על 16,533, בגופי הביטחון על 17,627 ש"ח ובמערכת החינוך הממשלתית על 10,811. בעוד שבמשרדי הממשלה ובמערכת הביטחון מועסקים מרבית העובדים במשרה מלאה, במערכות החינוך והבריאות הממשלתיות, עובדים רבים מועסקים במשרות חלקיות. 15% מעובדי מערכת החינוך מועסקים בפחות מחצי משרה, ו-11% נוספים בפחות מ-75% משרה. 14% מעובדי מערכת הבריאות מועסקים בפחות מ-75% משרה.

(מקור: דו"ח הממונה על השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון לשנת 2018)

 

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מיעוטים: מרוויחים פחות, מיוצגים פחות

שכרם הממוצע של עובדים בני מיעוטים בשירות המדינה מהווה כ-92% משכרם הממוצע של עובדים יהודים, לעומת 66% בלבד בכלל המשק. עם זאת, ברוב המכריע של התפקידים במשרדי הממשלה, רמת הייצוג שלהם בקרב כלל העובדים אינה קרובה לחלקם באוכלוסייה – 20%. רק בחלק מהתפקידים במשרדי הממשלה ישנה עמידה ביעד הייצוג ההולם הממשלתי שהוגדר – 10%. הם מהווים רק אחוז אחד מבין המנכ"לים, ו-2% מבין העובדים הבכירים.

נשים: בכירות פחות ומרוויחות פחות

מתוך כל חמישה עובדים בשירות המדינה שלוש הן נשים. יחס זה נותר לאורך כעשור כמעט ללא שינוי. בשנת 2018 עמדו פערי השכר המגדריים בשכר הממוצע לעובד במשרדי הממשלה על 17% לעומת 32% בכלל המשק. לדברי הממונה על השכר, נובעים פערי השכר מכך שישנם גברים רבים יותר מנשים בדירוגי השכר הגבוהים, מהיקף משרות ממוצע שונה והיקף שעות עבודה שונה בממוצע בין המגדרים. על פי הדו"ח, נשים עובדות בממוצע כשש שעות פחות מגברים, ומנצלות בממוצע כחמש שעות מחלה יותר, מדי חודש. בעשור החיים המתאפיין בגידול ילדים קטנים, בגילאי 34-45, ניכרת ירידה מתמדת בשעות הנוספות משנה לשנה, ועלייה במספר שעות המחלה. כך בגילאים אלו נשים מדווחות על 14-15 שעות מחלה בממוצע בחודש, לעומת גברים המדווחים על 8-9 שעות מחלה.

(מקור: דו"ח הממונה על השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון לשנת 2018)

האוצר נגד הביטחון התעסוקתי

בממונה על השכר מסמנים את נושא הביטחון התעסוקתי בכלל, ותוספות שכר בגין וותק בפרט, כחזית עתידית מול ארגוני העובדים. במשרד ציינו כי אחוז המפוטרים בקרב עובדי הממשלה עומד על 0.9%, וכי הוותק החציוני של עובדי משרדי ממשלה הוא 12 שנים, והשוו זאת לנתוני הלמ"ס משנת 2012, המעידים כי הוותק החציוני בכלל המשק עומד על חמש שנים בלבד. באוצר טענו כי ישנם מחקרים על פי הם ביטחון תעסוקתי שכזה, עשוי למנוע מעובדים 'להתקדם בין עבודות ולייצר התאמה טובה יותר בין עובד למעסיק'. לפיכך קראו לבחון "כיצד ניתן לשלב בין הוותק הגבוה של העובדים לדינמיות תעסוקתית, שתאפשר הקצאת עובדים יעילה אל מול מציאות משתנה, ובד בבד תתרום לעלייה בתחושת השליחות וההנאה אצל העובדים הוותיקים וירידה בשחיקה". לצד זאת הוסיפו כי יש לחשוב כיצד לעודד היבטים של רכישת ידע ומיומנויות לכל אורך תקופת ההעסקה.

(מקור: דו"ח הממונה על השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון לשנת 2018)

"יש לשאוף לתגמל את עובדי המגזר הציבורי בגין ביצועים, תפוקות והערכות עובדים וזאת על מנת לעודד את שיפור השירות, הגדלת הפריון הציבורי ושימור עובדים מצטיינים", מסר עם פרסום הדו"ח הממונה על השכר, קובי בר-נתן. בר-נתן הוסיף כי לשיטתו יש להעדיף תגמול לעובדים מתחילים במטרה לגייס עובדים צעירים 'איכותיים' לשירות המדינה, ולהגדיל את ההפרשות הפנסיוניות של העובדים בגילאים נמוכים. זאת, לדבריו, על חשבון התגמולים האוטומטיים הרבים הניתנים כיום במגזר הציבורי (בין היתר בגין ותק). "לשם כך נדרש גם שיתוף הפעולה של ארגוני העובדים ואני משוכנע כי גם אלו מבינים שלא ניתן עוד להתעלם מהצורך החיוני שבהסטת תגמולים אוטומטיים לכאלו שיתמכו בשיפור השירות הציבורי על כל גווניו". באוצר מציינים כי במגזר הציבורי התגמול בעבור כל שנת ותק זהה לאורך הקריירה, זאת לעומת המגזר הפרטי, בו התשואה לוותק מעל 20 שנים היא אפסית. בבחינת השכר לפי גיל, נראה שהפער המשמעותי ביותר לטובת השכר במגזר הציבורי בהשוואה לשכר במגזר הפרטי הוא בקרב נשים, שאינן בעלות תואר אקדמי.

הממונה על השכר-קובי בר נתן (צילום: משרד האוצר)

האוצר תוקף גם את הזכויות הסוציאליות אותן מקבלים העובדים בשירות המדינה, כחלק מתנאי עבודתם המעוגנים בהסכמים קיבוציים – כגון ימי חופשה ומחלה נוספים, וכן הטבות נוספות הניתנות לעובדי מדינה כגון השתלמויות, קיצורי תקן ו'עיגולי שעון'. באוצר טענו כי "כחמישית מדיווחי הנוכחות החודשיים של העובדים אינם בגין עבודה בפועל, נתון השקול ליום עבודה בשבוע". גם לסוגיה זו היבט מגדרי, שכן בעוד רכיבי שכר אלו מגלמים בממוצע כ-28 שעות בחודש לגברים במשרדי הממשלה, לנשים הם מהווים כ-36 שעות בממוצע (בין היתר בעקבות דיווח רב יותר של ימי מחלה, כאמור).

עוד טענו בממונה על השכר באוצר כי נכון לחודש דצמבר 2019, היו בשירות המדינה 67 סכסוכי עבודה פתוחים, ו-67% מעובדי המדינה נכללים בהם. באוצר טוענים כי העובדה שהחוק בישראל אינו קובע תקופה מקסימלית לקיום סכסוך עבודה, שלאחריו סכסוך העבודה מתפוגג, ואף אינו מחייב לאחר הכרזה על סכסוך עבודה על הודעה מוקדמת לפני שביתה – פוגעת ביכולת המעסיקים הציבוריים "להיערך כיאות לקראת השביתה" ו"מעוותת גם את תהליכי המשא ומתן שמתקיימים בין המדינה ואיגודי העובדים". זאת שכן "המעסיק הממשלתי נאלץ בעל כורחו להיעתר לדרישות רבות, שלא היה נעתר להן במצב שבו היו עומדים לרשותו 15 ימי ההיערכות לשביתה".