דו"ח הממונה על השכר במגזר הציבורי המתפרסם אתמול (שלישי), מצייר תמונה של מגמת שיפור גורף בשכר המורים ומתגאה בנתונים המשתווים עם המפותחות שבארצות. מנגד, הסתדרות המורים מבקשת לצנן את ההתלהבות וטוענת להצגה מגמתית של עובדות אשר "משקפות חלקים מהמציאות במקרה הטוב".

ברקע שנה כלכלית מאתגרת, ללא הסכמי עבודה ותקציב מסודר, נרשם מפגש טעון נוסף בין ארגוני המורים למדינה, והפעם על רקע פרסום דו"ח הממונה על השכר. הדו"ח המבקש להצביע על עשור של שיפור והישגים של המשרד ביצירת תנאי העבודה ושכר של המורים. הדו"ח גם תולה במורים הוותיקים, שנמנים עם נציגי הארגונים, את האחריות לפערים בין מקבלי השכר במערכת.

על פי הממונה, בעשור האחרון נרשמה עלייה של 36% בכמות המשרות בבתי הספר בעוד שיעור התלמידים עלה רק ב-20.6%. את השינויים החיוביים תולה הממונה בהסכמי העבודה והרפורמות של העשור האחרון אותן ביצעה המדינה וכן בהשקעה התקציבית שאפשרה את צמצום הכיתות בחינוך היסודי. חשוב לציין שלמרות העלייה המבורכת במספר המשרות, אם נביט בדו"ח עצמו נראה שהפער בין כמות המשרות לכמות המורים נותר כמעט ללא שינוי, ואף גדל, כאשר בשנת 2018 היו במערכת 128,596 עובדי הוראה אך רק 113,645 משרות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

נותנים חלקיים

יותר מכך, בעוד הממונה טען להקטנת יחס התלמידים למורה במערכת (במהלך עשור ירד היחס מ-14.5 תלמידים למורה ל-12.5), הסתדרות המורים מצביעה על נתוני ה-OECD ומראה שצפיפות התלמידים בכיתות היסודיות בישראל גדולה יותר מהמדינות המתפתחות בכ-27%. בחינוך הממלכתי המצב חמור הרבה יותר.

עוד טוענת הסתדרות המורים, שהנתונים אודות השכר הגבוה למשרה מלאה (11,290 ש"ח למורים עם תואר ראשון ו-14,434 ש"ח למורים עם תואר שני) לא כוללים בתוכם כלל התייחסות לכך שיותר מחצי מעובדי ההוראה אינם מצליחים להגיע למשרה מלאה. מדובר על כך שפחות מ-50% מהמורים בעלי תואר ראשון ושני מועסקים במשרה מלאה, וזאת למרות שהיו מעוניינים לעבוד יותר, ועל כן הם מרוויחים שכר נמוך יותר. באופן כללי, העלייה ב-37% בשכר הממוצע לאורך עשור עם קפיצה של מעל ל-100% בשכר המורים המתחילים, שאותה יש לזקוף בעיקר למאבקם של ארגוני המורים, מוזכרת בגאווה גדולה ע"י הממונה. הסתדרות המורים וגם מורים רבים, בעיקר הוותיקים מביניהם, טוענים שיחד עם עליית המשכורת עלתה גם כמות שעות העבודה וכמות המטלות, ובחלק מהמקרים השכר השעתי של מורים ותיקים רבים אף קטן.

בכל מקרה, ממוצע השכר של עובדי החינוך גבה משמעותית עם לקיחת תפקידים נוספים מלבד היותם מורים מקצועיים וכמחצית מהמורים במערכת החינוך הינם מחנכים, יועצים חינוכיים, רכזי שכבות ורכזי מקצוע– תפקיד שמגדיל את שכרם משמעותית ומעלה את ממוצע השכר כלפי מעלה.

אל מול טענות הסתדרות המורים כי מורים בישראל משתכרים רק כ-70% משכר המורים במדינות ה-OECD, הציג הממונה נתונים המראים על שיפור דרמטי בשכר המורים. על פי חישוב הממונה, במהלך העשור האחרון ישראל עקפה את ממוצע המדינות המתפתחות ביחס שבין גובה השכר של המורים בישראל לשאר עמיתיהם במשק, כך שכיום מורה בחינוך הקדם יסודי, בחטיבה הבינונית ובחטיבה העליונה מרוויח יותר מהמשתכר הממוצע במשק, לפחות ביחס ל-OECD. במקביל, הפער בין שכר המנהלים בישראל לבין שכר מקביליהם במשק (בעלי תואר שני ומעלה) הוא מהגדולים ביותר ב-OECD, לטובת המנהלים כמובן.

סלע המחלוקת – המורים הוותיקים

בלב המאבק בין האוצר לארגוני המורים נמצא בעשור האחרון היחס לשכר של המורים הוותיקים. על פי נתוני הארגון, הפער בין מורים ותיקים למתחילים בישראל הוא הגבוה ביותר – מורה ותיק מרוויח פי 2.7 ממורה מתחיל. משרד האוצר התנה בעשור האחרון את שיפור תנאי העבודה והעליות בשכר של המורים הוותיקים בוויתור משמעותי על אופן תגמול המורים בהפיכת התוספות למשכורת לשקליות וללא הצמדה למדד. כמו כן דורש המשרד כי הן יותאמו לתוספות של המורים החדשים. טענת האוצר הייתה שהוא פועל לצמצום הפער, אך לדעת הארגונים מהלכים אלו נועדו בראש ובראשונה לאפשר קיצוץ עתידי כולל בגובה המשכורות של כלל המורים. הממונה מותח ביקורת רבה על רכיב הוותק בקביעת שכר המורים ומאשים את האופן בו נוסחו הסכמי השכר לאורך השנים בכך שזהו המצב. לטענתו, משקלו של רכיב הוותק באופן גדילת השכר מהווה תמריץ שלא להתקדם לתפקידי ניהול בגלל אופן צבירת הפרמיה המטיב עם מורים ותיקים בעיקר לאחר 10 ו-15 שנות ותק.

עוד מציין הממונה, שלמרות שמקצוע החינוך מאויש ברוב המוחלט בנשים (כ-90% בקרב המתמחים ובעלי תואר ראשון ושני), 7% מעובדי ההוראה בישראל האוחזים בתפקידים ניהוליים הינם גברים לעומת 2.7% נשים. שליש ממנהלי בתי הספר היהודיים הם גברים ובמערכת החינוך הערבית מעל ל-50% מהמנהלים הם גברים, למרות שהינם רק חמישית מסך המורים.

נדמה שאין נקודת מחלוקת אחת בה הממונה על השכר לא נגע ובין היתר הוא החזיר את הוויכוח של כמות ימי החופשה של מורים, שמוצגת באופן מגמתי בדו"ח. בעוד כמות ימי החופשה של המורים כיום מסתכמת ב-96 ימים בשנה (אל מול 9 בכלל המשק), מדובר על ימי חופשה מהוראה ולא על חופשת עבודה בפועל, היות והם יכולים לכלול בתוכם עשרות השתלמויות, הכנות וימי עבודה לא פרונטליים- פרט מידע שהממונה לא ציין. "מספר ימי החופש במערכת החינוך בישראל דומה למקובל במדינות אחרות, אולם מספר ימי החופשה המקובל במשק הישראלי מהנמוכים בעולם ומשמעותית נמוך ממדינות ה-OECD" אמרה בתגובה אחה"צ מז"כלית הסתדרות המורים, יפה בן דוד. בן דוד דרשה את את עלייתו של שכר המורים המתחילים ל-9,000 ש"ח במו"מ הקרוב.

בשבועות האחרונים, לאור המלצות בנק ישראל ומשרד האוצר, מתחיל להירקם מהלך לביטול הלמודים ביום שישי כדי לקזז את כמות ימי החופשות במהלך שנת הלימודים והצמדת חופשות הלימודים לחופשות במשק. המהלך, שיחסוך לטענת האוצר כ-250 מליון ש"ח למשק בשנה אמור לפתוח מחדש את כל הסכמי העבודה מול המורים ואנשי הסגל במערכת החינוך.