האם תיתכן חברה מודרנית בלי אנשים חסרי בית? בפינלנד החליטו שהתשובה לשאלה הזו היא כן, והממשלה הציבה יעד לחסל את תופעת חסרוּת הבית עד 2027. על פי נתוני 'מרכז הפיתוח והדיור' הפיני, בשנת 1987 היו במדינה, המונה כיום 5 וחצי מליון בני אדם, 18,000 אנשים חסרי בית. בשנת 2008 מספר חסרי הבית במדינה צנח, למרות הגידול באוכלוסיה, לכ-8,000 בני אדם והוא עומד היום על 5,500. הפינים, בשונה ממדינות אחרות בינהן ישראל, סופרת כחסרי בית גם את אלו החיים אצל הורים, חברים וכו' – כלומר הגדרה רחבה יותר מאשר רק אנשים החיים ברחוב. אז איך הם עשו את זה? אל תפלו מהכסא, אבל הם פשוט בנו יותר בתים.

"זה שינה את חיי" אומרת ריטה להטנין (54) שנכנסה בחודש אפריל האחרון סוף סוף לבית, לאחר שבע שנים במקלטים שונים. להטנין יכלה לעשות זאת בזכות התכנית 'דיור תחילה' שיוזמת ממשלת פינלנד, בשיתוף הרשויות המקומיות ועמותות שונות. "קשה לעשות כל סוג של עבודה תובענית אם את גרה במקלט. למרות שאת יכולה לישון שם, להתקלח ולשטוף את הבגדים שלך כל יום, זה לא פשוט להחזיק עבודה ממקום כל-כך חסר מנוחה. הבית הוא כמו מקפצה בשבילי."

חסר בית ברחובות הלנסיקי, פינלנד. אפריל 2016 (צילום: Vereshchagin Dmitry / Shutterstock.com)

עד ללידת הרעיון של 'דיור תחילה' ובמידה מרובה גם כיום, נהוג היה לחשוב שמשום שחסרות בית היא מצב המורכב לעיתים משלל קשיים כמו התמכרויות, זנות, תחלואה כפולה ועוד, נכון קודם כל להתמודד איתם, ואז סוגיית הבית החסר תיפתר מאליה, או עם סיוע בסיסי. ההגיון של דיור תחילה הופך את הפרמידה ומבהיר – ללא קורת גג קבועה, בטוחה, שיש בה מענה לשלל צרכיו של האדם, מקום הנהוג לקרוא לו בית, אי אפשר להתמודד עם שאר המצוקות. כלומר – מה שאדם חסר בית צריך זה בית, אחר כך פסיכולוג.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

 מה צריך אדם חסר בית? בית

אז איך עובד המודל של 'דיור תחילה' בפינלנד? ג'וחא קאנין, מנכ"ל קרן Y, אחת מהעמותות המפעילות את התכנית בפינלנד שברשותה 17,000 דירות ברחבי המדינה, טוען כי פינלנד השקיעה בדיור תחילה כ-350 מליון אירו בשמונה השנים שבין 2008-2016. כ-300 עובדים מועסקים בכלל הפרויקטים של 'דיור תחילה', וקאנין טוען כי למרות ההוצאות הגבוהות, עדיין החיסכון על טיפולי בריאות, שיטור ושירותים חברתיים, הוא עצום ומגיע לכ-15,000 אירו לאדם שנה.

בשנת 2008 היו בהלסינקי 558 אכסניות ומקלטים שונים עבור חסרי בית במצבים שונים. בשנת 2016 כבר היו 52 בלבד, ולא משום שלפתע היו פחות אנשים חסרי בית, אלא כי במקביל זינק מספר יחידות הדיור המסובסדות ע"י המדינה והדירות להשכרה בזול בהלסנקי בירת פינלנד לבדה מ-2,585 ל-3,742.

Jan Vapaavuori of Finland's National Coalition Party, talks with foreign media, during a press conference in Helsinki, Friday April 15, 2011. Finnish parliamentary elections will take place on Sunday 17 April 2011.(AP{ Photo/Seppo Samuli, Lethikuva) FINLAND OUT: NO SALES:

"בית הוא אחת מזכויות האדם, זו נקודת המוצא – השאלה היא איך לגרום לזה לקרות" אומר קאנין בראיון לאתר החדשות RTE בסוף ינואר השנה. ההגיון המוביל בפינלנד, המתמודדת להבדיל מישראל – עם טמפרטורות המגיעות למינוס 20 מעלות בחורף, הוא התנגדות למודל 'גרם המדרגות' המציב את הכניסה לבית כשלב האחרון בתהליך השיקום של חסרי הבית. ההגיון המוביל את המודל יצר מספר מוסדות רווחתיים, הנהוגים גם בישראל, מקלטי לילה ומחסות זמניים לטווח זמן קצר. בפינלנד הבינו שהפתרונות האלו טובים לחלק קטן בלבד של המקרים, ואינם מביאים לפתרון מעמיק של הבעיה.

"לא משאירים אף אחד מחוץ לחברה"

המודל הפיני מציע מעורבות של המדינה, העירייה והמגזר השלישי. "היתה הסכמה פוליטית רחבה", אמר קאקינין, "אנחנו לא רוצים להשאיר אף אחד מחוץ לחברה. פינלנד היא מדינה קטנה, אנחנו זקוקים לכולם כמעורבים בחברה. המודל הפיני לא יכול היה להתקיים בחלל ריק – על פי הנתונים ישנם בהלסנקי לבדה מספר עצום של 60,000 יחידות דיור מסובסדות, ואחד מכל שבעה תושבים מתגורר בבית בבעלות העיירה.

"להרבה חסרי בית כרוניים הם מכורים ומתמודדים עם קשיים בבריאות הנפש ועם מצבים רפואיים הזקוקים לטיפול שוטף. התמיכה שלנו צריכה להיות גם בהיבטים האלו", אומר ראש עיריית הלסינקי, יאן וופאווברי (שר השיכון בעת ​​אימוץ התוכנית). "הכישלונות בשיכון חסרי בית קשורים כמעט תמיד לכך שלא היתה להם מספיק תמיכה", אומר קאקינן. "אנשים מסוימים מצליחים לגור לבד, אחרים זקוקים לתמיכה שהקהילה מביאה. אין גודל אחד של בית שמתאים לכולם, והדבר נכון גם לגבי תמיכה: קירות אינם מספיקים. אתה צריך אנשים."

המודל הפיני מושתת על כמה עקרונות: גישה מיידית לדיור – ללא עמידה בתנאים או יעדים כלשהם. לאחר מספר פגישות עם הצוותים המקצועיים של התכנית, לאדם תינתן אפשרות להיכנס לבית בשכירות. התכנית יכולה לפנות דיירים מביתם אם אינם עומדים בקריטריונים בסיסיים, אך יש מורוטוריום נרחב. אדם חסר בית יכול לבחור איפה הוא רוצה לחיות – לצוות המקצועי יש משקל בקבלת ההחלטה, אך האדם הוא הקובע. המשתתפים קובעים לעצמם את המטרות והייעדים להתקדמות – חידוש הקשר עם המשפחה, גמילה וחיפוש עבודה, הכל לפי ההגדרה של המשתתפים בתכנית. הצוות המקצועי מסייע ביצירת קשרים קהילתיים רחבים, כאלו המאפשרים את המשך השיקום וההתמודדות.

אחד מהנקודות הקריטיות בה נבדל המודל הפיני משאר המודלים של 'דיור תחילה' ברחבי העולם היא העובדה שחסרי הבית נדרשים לשלם שכירות. הסכומים הם אמנם מאוד נמוכים, אך לעומת מקומות אחרים בהם הדיירים אינם נדרשים באופן ישיר לשלם בעבור קורת הגג, בפינלנד האנשים עצמם משלמים את השכירות, למרות שמרבית הסכום מגיע מתמיכות של התכנית. כלומר, השליטה של האדם על חייו, גדלה.

ובישראל?

השיטה שאימצה המדינה הסקנדינבית, 'דיור תחילה' נולדה ברחובות ניו-יורק ואמסטרדם, שם התופעה של אנשים חסרי בית בעיר היתה כל-כך דחופה, שהיא הולידה שלל התמודדויות כלכליות וחברתיות. המחקרים מראים כי שעורי ההצלחה של תכניות 'דיור תחילה' ברחבי העולם מעולים: ארגון Pathways to Housing בניו יורק,איכלס יותר מ- 600 איש באמצעות 'דיור תחילה' עם אחוזי הצלחה של 85%. באירלנד, תכנית דומה, בין השנים 2014-2019, השיגה שעורי הצלחה של 86.8%. בפינלנד שיכנו ב-30 השנים האחרונות מעל 12,000 בני אדם בתכניות דיור, והם כאמור מתכוונים לחסל את התופעה עד 2027.

ומה בישראל? יגידו הציניקנים, ובמידה של צדק, שלפינלנד קל להתעסק בסוגיות של רווחה בזמן שהיא אינה נמצאת בסכסוך מתמיד ומאויימת בהשמדה. אולם זו אותה מדינת ישראל שבעיצומן של המלחמות הגדולות ובטח כשהיא נאבקת על עצמאותה ידעה לבנות בזמן קצר מאות אלפי יחידות דיור עבור העולים. בזמן שמספר חסרי הבית בדרום ת"א עולה, ומספר האנשים והמשפחות המחכות לדיור ציבורי ממשיך לעלות – קצב הבנייה אינו עונה על הצרכים. חמור מכך היא העובדה שעיניינם של חסרי הבית תלוי אך ורק במשרד הרווחה ולא במשרד השיכון והדיור.