כקורא איטי למדי, נדירים הספרים שאני קורא ברצף בבת אחת. את ספרו של איציק חדד 'יום אחד נעוף' לא יכולתי להניח מידי. לא רק שאני ממליץ עליו בכל לב, אלא שאני מציע לחוקרי הספרות והסוציולוגיה לשים לב לתופעה הספרותית החדשה אותה מייצג חדד, החל מספר הביכורים הנפלא שלו 'תחנה אחרונה בנתניה'.
מה מיוחד ביצירתו של איציק חדד, שהופכת אותו לראוי לקנוניזציה בספרות העברית בעיני? התשובה היא פשוטה: ישראליות אותנטית. יצירת חיבור מדהים של שדרות ההוויה הישראלית, זו שקולה אינו נשמע בדרך כלל, על גווניה המרובים. איציק חדד הוא הישראלי החדש האולטימטיבי, המסוגל להשקיף על החברה הישראלית, על דור הצעירים הישראלים ודור הביניים העמל והמזיע, ולספר את סיפורם.
ב'יום אחד נעוף' מציג חדד את מאבק הצעירים וחלומותיהם בשכונה לא פריבילגית בקרית ים, ומאבקיהם להיות "מישהם" כמו המצליחים בחברה הפריבילגית. גיבור הספר, שמואל, הוא נער מוכשר שמביט בתמיהה ואינו מבין כיצד אנשים מוערכים בזכות כספם ולאו דווקא בגלל אישיותם, וזאת למרות שבמפגשיו עם ה'מיוחסים' מ'השכונה הטובה' הוא מגלה שהם אינם בהכרח דמויות ראויות לחיקוי, ולעיתים אפילו להיפך.
שמואל הוא נער מרדן ומחוספס המסרב ללכת בתלם, שכאמור מגיע משכונה של אנשים עמלים עסוקים בהישרדותם. הוא בעל יכולות גבוהות, אבל משתעמם ולא מוצא את עצמו במסגרת כיתה קונבנציונלית. משפחתו התפרקה לאחר שאביו נטש את המשפחה ונישא לעולה מרוסיה. למרות שהאב מקפיד לארח את ילדיו, שמואל בעל העקרונות מעדיף שלא לבקר את אביו ומשפחתו החדשה. אמו של שמואל, סייעת בגן, משתדלת בדרכה שלה לטפח את ארבעת ילדיה ומקפידה שהם ילמדו ויקיימו את מצוות הדת בעזרת רב השכונה הכריזמטי זיגדון.
שמואל מאוהב בבת כיתתו תמר, שגרה בשכונה המיוחסת של ותיקי הארץ, קרית ים א'. הוא יודע שאין לו סיכוי עם תמר בגלל השכונה ממנה הוא מגיע. עד שיום אחד אחיו של ראש המאפיה אסרף משיכון יוספטל הידוע לשמצה, 'מתעלק' על תמר בצורה גסה ופולשנית. חברה לחיים של תמר, גם הוא מקרית ים א', מתגלה כחסר אומץ לב שלא נוקט שום פעולה להגן על בת זוגו מפני הבריון. דווקא שמואל הוא שקם להגן עליה, 'מפליק' לבריון סטירה הגונה, ומאותו רגע הופך לגיבור הכיתה.
הג'נטלמניות של שמואל מסבכת אותו, ועלולה לסבך גם את בני משפחתו. חדד מתאר את התהליך בו יכול נער כמו שמואל, המייצג כל נער בפריפריה, להידרדר לדרך ללא מוצא: אסף העבריין מאיים לשבור לו ולבני משפחתו את הרגליים על השפלת אחיו. כתמורה למחילתו, הוא דורש משמואל להשתתף בשוד. תהליך הלבטים של שמואל הריאליסטי הוא החלק המרתק ביותר בספר, ויכול ללמד הרבה את העוסקים בקרימינולוגיה.
בין לבין מתקרבים שמואל ותמר אהובתו, אך החספוס הרגשי שלו מקשה עליו להתחבר אליה, והוא אינו יודע כיצד להתנהג אתה. תמר מבחינה בכך, ובאסרטיביות היא מכוונת אותו להיפתח לעולם הרגשות האינטימיים.
בדרכו הספרותית הייחודית של חדד, שאפיינה גם את ספריו הקודמים, הוא מעביר את העלילה דרך מונולוגים של שמואל ושל שלושת אחיו, שכל אחד מהם מוסיף לעלילה את תובנותיו הייחודיות. דמויות נוספות בספר הן גדעון, מנהל בית הספר, המזהה את הפוטנציאל של שמואל סרבן הלימודים, ודואג לחנך אותו על פי דרכו. לצידו אנו פוגשים גם את ספרן בית הספר, אלמן האוהב עדיין את אשתו המתה, ומעודד את שמואל לקריאת ספרים וצפייה בקולנוע איכותי. ברקע האב והאם שהלב נכמר עליהם, שמאוד משתדלים לעשות טוב לילדים, אבל כאשר המשפחה מתפרקת, גם הילדים וגם ההורים עוברים מסע הישרדות.
שמואל הוא מעין גרסה מקבילה ונהדרת לטרי מאלוי, הדמות שגילם מרלון ברנדו בסרט 'חופי הכרך' משנות החמישים. כמו מאלוי, גם שמואל הוא צעיר שחי בשכונה קשה בה שולטים אנשי המאפיה, גם הוא מתחבר עקב אירועים אלימים ל'בת טובים' (אותה מגלמת בסרט אווה מרי סיינט היפייפיה) ומתגלה כ'קלאמזי' בתקשורת אינטימית אתה, וסופו למרוד בסביבתו המאפיונרית כמעט במחיר חייו.
העלילה מתרחשת בקריית ים, הקריה הנחותה בקריות מבחינה מעמדית, אך זו שהוציאה הכי הרבה כשרונות אמנותיים בחיפה וסביבתה. גילוי נאות – זה גם בית הגידול שלי, כך שאני מכיר כל רחוב, כל סמטה, וכל שביל, גם את הטיפוסים. מרבית העלילה מתרחשת בבית הספר התיכון רודמן, שבו למדתי. הגיבורים הם פרי דמיונו של חדד, אבל המקומות והשכונות אותנטיים. לפני עשרים שנה כתבתי את 'שלג בחולות' על החיים בקריית ים, ודבר לא השתנה כמעט.
בתוך הספרות העמוסה עד לעייפה ברחובות תל אביב, חיפה וירושלים, בחרדים חוזרים בשאלה ובחילונים חוזרים בתשובה, בדיסטופיה נבואית ועוד, חדד מביא אלינו בפשטות ובלי דרמטיזציה מיותרת את הישראלי המצוי, זה שעובד ובקושי עומד על הרגליים. בכך הוא פורש לפנינו מניפה רחבה מאוד של הפריפריה בישראל (אבל לא רק).
אצל חדד, המזרחי במוצאו, אין שחור ולבן עדתי. אין 'אשכנזי רע' ו'מזרחי סובל', יש בני אדם, נקודה. לכולם, לא חשוב מאין הגיעו, יש מאבקים הירואיים לשרוד בעולם. חדד אינו שיפוטי, והוא מציג לנו את עצמנו הישראלים בכישרון מעורר קנאה, בחינניות כובשת לב ובהומור. דמויותיו משרטטות את הישראלי הלא בורגני, ואת הילדים שכל צעד שלהם מלווה במאבק.
