"יש והזמן מתארך לו / כאילו קפא לעד במקומו / יש והזמן בורח ורץ / כאילו נמלט על נפשו". קשה להאמין שהשורות האלו נכתבו על ידי נער בן 14. קשה עוד יותר להאמין ששבעה עשורים אחרי שאותו ילד נרצח באושוויץ, השירים שכתב הפכו מוכרים בכל העולם, ומאפשרים להתחבר לשואה בצורה פשוטה ומרגשת. השבוע, החבורה שהלחינה, עיבדה וביצעה אותם תעלה שוב על הבמה.
החודש לפני תשעים שנה נולד אברמק קופלוביץ' למשפחה יהודית בעיר לודז' שבפולין, בן יחיד להוריו מנדל ויוכת גיטל. כשהיה בן תשע קובצו יהודי העיר בגטו, ואברמק העביר את שנותיו כשוליה במחלקת סנדלרים. לאורך כל התקופה הזו כתב הילד אברמק שירים במחברותיו, חלקם תיארו את חייו בגטו ואחרים את עולמו הפנימי. בשנת 1944, כשהוא בן 14, נשלח אברמק עם משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ, והוא ואמו נרצחו. האב, מנדל, שרד את המחנה וחזר ללודז'. בבית המשפחה מצא האב מנדל את מחברת שיריו של בנו ושמר אותה אצלו, אך לא סיפר עליה לאיש.
מחברת השירים התגלתה רק ארבעים שנה לאחר מכן. אחרי המלחמה נישא מנדל לחיה גרינפלד, ששרדה את המלחמה יחד עם בנה אליעזר, המכונה לולק. בשנת 1985, לאחר שמנדל וחיה נפטרו, מצא לולק את מחברת השירים של אחיו החורג והחליט להוציא אותה לאור. "זה פלא שמצאתי את זה. אבא שלו לא סיפר לנו פרטים עליו", אומר לולק בן ה-96 ל'דבר', "אמרתי שאני אקח אותו עלי, כי הוא היה אח חורג שלי."
השירים שנכתבו בפולנית תורגמו לעברית על ידי המתרגמת עירית עמיאל, ויצאו לאור בשנת 1993 כספר בהוצאת יד ושם. לולק החל להיפגש עם תלמידים ובני נוער ולחשוף אותם לשיריו של אחיו החורג. "אני הייתי צעיר ויפה", מתבדח לולק, שהיה אז כמעט בן שבעים, "הלכתי לבתי ספר, סיפרתי על הגדולה של היצירות של אברמק. של ילד קטן שממש הגיע לשיא של הסופרים הכי טובים בפולין. היצירות שלו כל כך יפות שאני כל הזמן חוזר אליהם וקורא אותן שוב ושוב. פרסמתי אותו ב-23 שפות, זה מפעל החיים שלי".
הספר הופך לאלבום
עשר שנים לאחר מכן החליט אורי מייזלמן, מוסיקאי ומדריך מסעות לפולין, להלחין את שיריו של אברמק. מייזלמן, חבר בתנועת דרור ישראל ובעברו מתופף להקת קרח תשע, מספר כי נתקל בספר השירים במקרה. "חיפשתי ספר שירים אחר מתקופת השואה בחנויות ספרים יד שנייה, והפנו אותי לחנות בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. אמרו לי שהספר הזה לא נמצא, ובמקומו הציעו לי את ספר השירים של אברמק. קראתי את השיר הראשון, ומיד הבנתי שאני רוצה להוציא את את השירים שלו כשירים מולחנים", הוא מספר בשיחה עם 'דבר'. כדי להוציא את הרעיון לפועל, גייס מייזלמן את חבריו מהלהקה. "פניתי לאוהד קוסקי שידעתי שיסכים, ואחריו פנינו לרועי הדס. הלכנו למצוא את לולק שמצא את המחברת". בהמשך הצטרפו לפרויקט המוסיקאים איל תלמודי ועידו כגן.
לאחר עבודת הלחנה, עיבוד והפקה נוצר אלבום המורכב משמונה שירים מולחנים של אברמק. "הקטע המוזיקלי ואיך שהוא קרה, היה עבורי מסע מאוד מיוחד", מספר מייזלמן, "אני יודע שזה אלבום ששינה לאנשים את התפישה של הקשר בין מוזיקה והשואה. זה ניסיון ראשון לעשות משהו מודרני עם לחנים מקוריים".
האלבום הופיע ב-2005 כפרויקט ללא מטרות רווח בשיתוף תנועת הנוער העובד והלומד ומרכז ההדרכה 'המעורר'. מאז הוא זכה לתהודה ברחבי העולם, מאירופה ועד יפן. בין היתר הושמעו שיריו של אברמק בפתיחת העצרת הראשונה לציון יום השואה הבינלאומי באו"ם שנערכה באותה שנה. בנוסף החלו אמנים נוספים להלחין את השירים, בין היתר על ידי זביגנייב פרייזנר, משורר פולני כחלק מהפרוייקט 'יומנים של תקווה'. "זה נהיה משהו שעושים לו אינטרפטציה בכל העולם", אומר מייזלמן.
להתחבר בגלל החיים והיופי בשירים
מעבר להשראה אמנותית, האלבום משמש אנשי חינוך רבים ככלי ללימוד והכרת השואה. מייזלמן מספר שמבחינתו ההיבט החינוכי של הפרויקט לא היה המטרה הראשונית, אלא הגיע לאחר תהליך היצירה. "אנשים אהבו את השירים ומשתמשים בהם כדרך לקשור ילדים, נוער וגם מבוגרים לשואה. יש אין סוף פרויקטים שקורים עם האלבום והשירים, ומה שיפה זה שכל אחד יכול לקחת את השירים לאן שהוא רוצה. עושים איתם דברים מדהימים בבתי ספר יסודיים, בגנים, ילדים שמציירים אברמק ועוד."
כדוגמה מביא מייזלמן את השיר המפורסם ביותר באלבום, שגם זכה לקליפ מקורי – 'חלום'. "כשאגדל ואהיה בן עשרים / אצא לראות את עולמנו המקסים / אתיישב בתוך ציפור עם מנוע / אתרומם ואמריא אל החלל, גבוה / אעוף, אשוט ואתנשא / מעל עולם רחוק ויפה", כותב אברמק בפתיחת השיר.
"דרך השיר הזה אפשר להבין את הטרגדיה של השואה", אומר מייזלמן, "להבין את הזוועה של אושוויץ בלי לתאר את הזוועות. דרך החלומות של אברמק אפשר לדבר על מה שהפסדנו, וזה מה שחזק. כשקוראים את השיר מבינים כמה עוצמה וכשרון היה בדבר הזה. הקליפ של 'חלום' הוא קליפ אנימציה, בלי תמונות זוועה. אנשים מתחברים לזה בגלל החיים והיופי של השירים".
השפעה נוספת של הפרויקט היא הגברת העניין בסיפור של גטו לודז'. "מאז שהוצאנו את האלבום, הרבה יותר משלחות לפולין מגיעות ללודז', כי אפשר לדבר ולהדריך את הגטו דרך השירים", אומר מייזלמן, "זה היה גטו גדול, אבל משלחות פחות הגיעו אליו. תרמו לזה עוד דברים כמו אנדרטה חדשה שנבנתה, אבל לפעמים כשמתלבטים מה יהיה המסלול של המסע ובמקום מסוים יש משהו בנוסף לבית קברות ואבן, זה משנה."
חווה, בתו של לולק, רואה בכך שילדים ומבוגרים במגוון מדינות מכירים את שיריו של אברמק ניצחון. "היטלר אומנם הצליח לרצוח את הילד, אבל אבא נדר שרוחו ויצירתו יהדהדו בכל רחבי העולם. ובאמת, בכל העולם מדברים על אברמק. בכל מקום פונים לאבא ומבקשים רשות להלחין את השירים, בארצות הברית ובפולין. יש להקה פולנית ששרה את השירים בפולנית. מפסלים את החלום של אברמק בכל מיני מקומות. אבא סגר מעגל וקיים את הנדר במלואו."
השבוע, לרגל 15 שנים ליציאת האלבום ותשעים שנה להולדתו של אברמק, תתאחד חבורת היוצרים ותעלה על הבמה עם השירים. "זאת הזדמנות בשבילנו לעשות את ההופעה שאנחנו לא מופיעים איתה הרבה. לולק עדיין בחיים, הקים משפחה גדולה שחלקה תגיע להופעה. אנחנו רוצים להגיד לו תודה ולכל השותפים שלנו לדבר הזה. ובעיקר – לעשות כבוד לאברמק".
המופע 'אברמק' ייערך בחמישי הקרוב (13.2) בתיאטרון תמונע.
