תקציבים רבים של משרדי הממשלה אינם מנוצלים באופן מתמשך, דבר שפוגע בשירותים חברתיים קריטיים כמו תכניות לטיפול בילדים בסיכון, הצטיידות של קשישים במצוקה כלכלית ופרויקטים שונים המיועדים לקליטת עלייה. כך עולה מדו"ח של המרכז להעצמת האזרח שפורסם אתמול (שני). מדובר בתופעת "התקציבים האבודים"- כמאה סעיפים תקציביים שסבלו מתת ביצוע מאז שנת 2013.

הדו"ח מצא שורה של סעיפים תקציביים שבהן קיים באופן עקבי תת ניצול, כאשר הבולטים מביניהם נמצאים במשרד לקליטת עלייה ובמשרד הרווחה. למשל, בשנת 2018 נוצל רק 1% מתקציב סבסוד גני ילדים לעולים מאתיופיה, וממוצע הניצול של סעיף תקציבי זה מאז 2013 עומד על 26% בלבד. כמו כן, בשנת 2018 נוצלו רק 35% מתקציב הרווחה לעולים חדשים, ובחמש השנים שלפני כן נוצלו בממוצע רק כשליש מאותו תקציב.

מהדו"ח עולה כי גם במשרד הרווחה ישנם סעיפים חברתיים קריטיים שנמצאים בתת ניצול באופן מתמשך. בשנת 2018 נוצלו רק 30% מתקציבי התכנית הלאומית לילדים בסיכון, וחמשת השנים שלפניכם נוצלו רק 26%. כמו כן, בשנת 2018 נוצלו 4% בלבד מתקציב תמיכה והצטיידות לקשישים, שנועד לממן ציוד קריטי בעבור קשישים בעלי הכנסה נמוכה. ממוצע הניצול של אותו סעיף תקציבי מאז 2013 עומד על 9% בלבד

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"הדו"ח מציג תמונת מצב בעייתית בשורה של תחומים ומשרדים, כאשר ניתן להצביע על תקציבים בהיקפים משמעותיים, אשר משוריינים לטובת מטרות שאינן ממומשות בפועל – סכומים אשר ניתן היה להפנותם למטרות חשובות אחרות אשר יסייעו לישראלים רבים, בין אם מדובר בקשישים, עולים, נוער בסיכון ואוכלוסיות מוחלשות אחרות" כך נכתב בדו"ח המרכז להעצמת האזרח.

קשישים בסיכון לפגיעות בחורף (צילום: הדס פרוש \ פלאש90)

מדובר בתקציבים שאושרו למשרדים השונים כחלק מתקציב המדינה, אבל לא נוצלו בסופו של דבר. במקרה כזה, כספים שלא מומשו "נעלמים" בסוף השנה, והמשרד לא יכול להשתמש בהם יותר – גם אם לא ניצל אותם למטרה עליה החליטה הממשלה. לכן, במרכז להעצמת האזרח קוראים לאותם הסעיפים "תקציבים אבודים".

התמונה המצטיירת מהדו"ח היא של פער בין תכנון ההוצאות עליהם החליטה הממשלה, לבין הכסף שיוצא בפועל. למעשה, הפער מהווה פגיעה ביכולתה של הממשלה ליישם את המדיניות עליה החליטה, ומשקף קושי של משרדי הממשלה לעמוד ביישום מדיניות זו. בנוסף, אי ניצול של תקציבים שאושרו על ידי הממשלה מייצר תמונה שגוייה של המציאות בשטח- כשנוצר הרושם שהמדינה מממנת נושאים שבפועל אינם ממומנים, קשה לתכנן נכון את השימוש בתקציב המדינה.

מהדו"ח עולה צורך בבחינה של תכנון התקציבים לטווח ארוך וצמצום הפער בין תכנון זה לבין הביצוע בפועל. לטענת הכותבים, אחת הסיבות העיקריות לכך שתקציבים שהוקצו אינם מנוצלים הוא ההליך המסורבל מול משרד האוצר, שדורש מהמשרדים לעמוד בתנאי ביצוע ודיווח נוקשים שמביאים לעיתים קרובות לביטול חלק מההוצאות המתוכננות. הליך הפיקוח של משרד האוצר, "המחייב מחד שריון תקציב, ומאידך מקשה לעיתים על הוצאתו בפועל, מביא לא אחת לגלגול תקציבי לאורך תקופה ממושכת" כך נכתב בדו"ח.

נוער בסיכון. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: קובי גדעון / פלאש 90)

כותבי הדו"ח שמים דגש מיוחד על תופעת היתרות המחויבות שלא מנוצלות באופן עקבי. יתרות מחויבות הן תקציבים שלא נוצלו במהלך שנת התקציבים שבהם אושרו, אבל מיועדים להיות מנוצלים בהמשך. למעשה, מדובר בהתחייבות של משרד לנצל את היתרות. עם זאת, כותבי הדו"ח מוצאים כי פעמים רבות אותן היתרות מתגלגלות משנה לשנה, מבלי שיהיו מנוצלות או מופנות למימון הוצאות אחרות של המשרד ומוסיפים כי "התבוננות בניצול בפועל בשנים העוקבות להתחייבויות, מראה כי בשורה של מקרים, על אף קיום ההתחייבויות ועדכון התקציב משנה לשנה, אחוזי הניצול בפועל נשארים נמוכים וההתחייבויות אינן מתממשות במלואן".