"בסופו של דבר השאלה היא לא האם ההתאגדות תהיה רלוונטית, אלא איזו חברה אנחנו רוצים ליצור כאן", אמר עמיחי סטינגר, מנכ"ל האגף להתאגדות עובדים בהסתדרות, בכנס אילת לנושאי עבודה. "הבן שלי בן 12 – איזה עולם נשאיר לו? האם עולם שבו יעבוד תמיד בסביבה מנוכרת, שהבוס שלו הוא אפליקציה כזו או אחרת? אולי יהיה לו צמיד שינטר אותו ולא יהיה לו עם מי להתאגד."

"בואו נסכים שההוויה מעצבת את ההכרה. שיש הבדל בין ההכרה של עובד באמזון שמנוצל וחייו בסכנה מפגיעת המכונות שלצידן הוא עובד, לעובד בתעשייה האווירית שמוגן בוועד עובדים. ונסכים גם שהעולם לא צועד לשום מקום – אלו בני אדם שמצעידים אותו", אמר סטינגר.

"ניקח אדם צעיר שעובד כשליח של וולט. צריך להביא בעצמו את האופניים או האופנוע שלו. כנראה מבטח אותו ככלי רכב פרטי, אם בכלל. אם חלילה ארעה לו תאונה האם יוכר כנפגע עבודה? אבל שאלה יותר מוקדמת – מי בכלל אמור להרים אליו טלפון? יש איזה ראש צוות שיתקשר אליו? אם הוא צריך עזרה? אם צריך להפעיל איזה ביטוח. התשובה היא שלא. הוא לבד בעולם."

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אחרי ששרד שנים בוולט, הוא התקבל לחברת תכנות שעובדים בה 20 איש מ-6 חברות תכנות שונות. במקרה הטוב כולם מישראל, במקרה אחר אולי חלקם מבלגארד או מבומבי. עם מי הוא אמור להתאגד? עם מי יוכל להיאבק על זכויותיו כדי לשפר אותן? זו שאלה מרתקת שמציבה בפנינו אתגרים גדולים.

סטינגר אמר כי שאלת עתיד ההתאגדות "אינה שאלה שצריך לבדוק בכלים מדעיים, אלא בראש ובראשונה שאלה ערכית – איזה עולם נרצה ליצור, איזו חברה ישראלית נרצה ליצור". הוא הוסיף כי "ההסתדרות הוקמה לפני מאה שנה, ובזכות חבריה, מנהיגיה אנשים שפעלו במאה שנים האחרונות – בנו את הפלא הזה, מדינת ישראל, שמושתת על ערכי הצדק. אם לפני עשר שנים שאלנו אם התאגדות עובדים היא רלוונטית, וודאי לא האמנו שהיום לצד יו"ר ועד עובדי תעשייה אווירית יהיו פה גם ראשי וועדים מהביטוח, מהסלולר, וממקומות אחרים. אני מקווה ומאמין שההסתדרות שלנו תצליח גם מול האתגרים אותם סימנתי, להיות בית לאנשים שרוצים לא להיות אטומים, אלא אנשים גאים שמעצבים את המציאות שלהם."

יאיר כץ, יו"ר הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית (צילום: דוברות ההסתדרות)

יאיר כץ: "אם הוועד נתפס בעיני הציבור כאטרקיטיבי – גם העובד ירצה להשתייך לארגון הזה"

יו"ר ארגון עובדי התעשייה האווירית, יאיר כץ, דיבר על האתגרים הניצבים בפני ועדי עובדים בקרב בני 'דור ה-Y'. "ילידי שנות ה-80 עד אמצע שנות ה-90, מהווים היום 40% מכוח העבודה. עד 2025 הם יהיו 60%. זה דור עם קשב קצר יותר, למידה מהירה, מאוד טכנולוגיים, הרבה יותר קשובים למותגים. הקביעות היא חשובה אבל היא כבר לא מטרת העל של כל עובד לצאת לפנסיה אחרי שלושים שנות עבודה במקום עבודה אחד. הם פתוחים לידע, משתמשים בגוגל. לכל אחד יש חבר או חברים במקומות אחרים, והם רוצים לקבל את ההטבות שיש לקולגות שלהם. הם רוצים להיות בעניינים, הם לא מקבלים חוסר וודאות. ולא כולם מבינים בכלל את הצורך בוועד עובדים – רבים מהם מגיעים מהאקדמיה, מהצבא – ושואלים את עצמם, למה אנחנו צריכים את זה?"

"מה נדרש מיו"ר ועד עובדים צעיר כמוני? קודם כל הקניית סולידריות", הוסיף כץ, "זה כבר לא הימים של 'לכו אחרי צאו למאבק'. זה הסברה הסברה ושוב הסברה. העובדים חייבים להבין ולהזדהות עם מטרות הועד אחרת הם לא יהיה איתנו, לא בשיגרה ובטח לא בעת משבר. שקיפות – האופן שבו אנחנו מנהלים את ארגון העובדים צריכה להיות שקופה לעובדים שלנו. צריך ליצור סביבה שבה אנחנו משתפים את העובדים שלנו, והם מקבלים בעצמם החלטות על הארגון. הקניית ידע – נכון שהעובד מצפה מהמעסיק להקנות לא את הידע על תנאי העבודה – אבל העובדים מצפים זאת גם מאיתנו."

"רשתות חברתיות – אנחנו צריכים להיות איפה שהעובדים שלנו נמצאים. אם זה פייסבוק, אינסטגרם. לא בטוח שטינדר זה רעיון טוב… אבל איפה שהעובדים נמצאים גם אנחנו צריכים להיות. קשר בלתי פוסק עם העובדים. אם פעם היינו שולחים מכתבים ומנשרים היום צריך לעשות זאת אחרת. צריך להתאים את פעילויות הרווחה לכל העובדים – בין אם זה דור המייסדים הבוגר, או אלו שכרגע סיימו את האוניברסיטה ומצפים לדברים אחרים לגמרי.

כץ הוסיף כי מראשי הוועדים נדרש גם לשפר את תדמית הוועדים. "זו האחריות שלנו לשנות את איך שהציבור תופס אותנו. אם הוועד נתפס בעיני הציבור כאטרקיטיבי – גם העובד ירצה להשתייך לארגון הזה."