כשהארגונים הבינלאומיים הגדולים בוחנים היום את עתיד עולם התעסוקה, הם פותחים בנקודת המוצא של השינויים הטכנולוגיים. על פי ההערכות – בין 5% ל-60% מהמשרות במקצועות הקיימים היום, צפויים להיעלם בתוך שנים לא רבות. כמה בדיוק? יותר משהדו"חות מתחלקים בין אופטימיים לפסימיים, כולם מודים שאין להם מושג. "אנחנו במהפכה הטכנולוגית הרביעית, ובכל מהפכה טכנולוגית יש חרדה שכל העבודות יעלמו" אומר פרופ' גיא מונדלק, חוקר עבודה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ומוסיף: "עד היום זה לא קרה".

מונדלק, חוקר ובוחן בשנים האחרונות את הדו"חות השונים שמפרסמים הארגונים הבינלאומיים הגדולים – האו"ם, ה-OECD, ארגון העבודה העולמי (ILO), הבנק העולמי וה-G20. "בעבר נקודת המוצא של הדו"חות הייתה הגלובליזציה, העובדה שמשרות נודדות בין מדינות. היום, הדו"חות הללו מתאפיינים כולם בכך שנקודת המוצא שלהם היא הטכנולוגיה: האינטרנט של הדברים, רובוטיקה, ביג דאטה. לצד זאת מדברים יותר גם על משבר האקלים, האפשרות שיהיו ערים שלמות שיימחקו בהמשך, תחומים שלמים של ייצור אנרגיה שייעלמו ויפנו את מקומם לייצור אנרגיה אלטרנטיבית".

"מה שברור הוא שכמעט כל העבודות ישתנו. מה מה שהוא בגדר 'עבודה שגרתית' לא יוכל להמשיך להיות כזה, הרובוטיקה תחליף אותו. אנחנו רואים את זה כבר בסופרמקטים, טלרים בבנקים וכו'. גם לרואי החשבון יהיה פחות עבודה. התלמידים שלי שהיום בתואר ראשון יעבדו בעוד עשור בהמון עיסוקים שאנחנו עדיין לא יודעים אפילו לתת להם שם. אם בצבא היה פעם 'ספורטאי מצטיין' היום יש 'טאלנט מצטיין' – אז טאלנט זה אולי מקצוע חדש שבעתיד יהיה לו גם קוד אתי וכו'".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בעולם המשתנה במהירות, הגדרות התפקיד יהיו לדבריו, יותר דינמיות. העובדים, יהיו קשורים פחות במעסיקים. רובם יעבדו בכמה עבודות במקביל, ויצטרכו להמציא את עצמם כל הזמן מחדש. "זה סוג של יזמות, אבל בעייתית כי בעצם לאף אחד אין אחריות על העובד. עם צמצום מדינת הרווחה – גם המדינה אומרת שהיא כבר לא אחראית, ואנחנו מפריטים עוד ועוד ומעבירים את האחריות לאינדיווידואל לנהל את חייו לבדו".

אלא, שלדברי מונדלק, תפיסת ההפרטה שכל כך אפיינה את העשורים האחרונים, נסדקת אף היא, כשארגונים דוגמת קרן המטבע הבינלאומית, שבעבר הייתה הסמן הימני הניאו-ליברלי, מתחילים לדבר על כך שדה רגולציה של שוק העבודה מגבירה את אי-השוויון, והבנק העולמי מתחיל לדבר על חשיבותם של הסכמים קיבוציים בין עובדים ומעסיקים, הן ברמה המפעלית והן ברמה הענפית. הארגונים, מצטטים אלו את אלו, כשכל אחד מהם אמנם שם דגש מעט שונה – הבנק העולמי מדבר על ההון האנושי במושגים של פריון, וארגון העבודה העולמי על שוק שמשרת בני אדם ולא להיפך, אך רב המשותף ביניהם מהנבדל. "בכל הדוחות אנחנו רואים קונספט מעניין שחשבנו שנגנז בעולם הגלובלי – להחזיר את המדינה. המדינה חייבת להסדיר את שוק העבודה. לבטח מפני סיכונים חברתיים של אבטלה".

זרוע רובוטית במפעל. (צילום אילוסטרציה: Shutterstock).

לדבריו, אחת הדוגמאות לשינוי הפרדיגמה העולמית, בא לידי ביטוי בעלייתי של ימין חדש להנהגת העולם – טראמפ לדוגמה. אם הימין הישן קידם את פתיחת השווקים לתחרות בינלאומית והורדת גבולות הסחר, הימין החדש, מבקש 'לעשות את אמריקה גדולה שוב' או להפריד את בריטניה מהאיחוד האירופי – אמירות אנטי-גלובליות.

בצד ההיצע של העבודה, נדרש לבצע שיפור כולל של מיומנויות ההון האנושי, וגם תהליך זה דורש מעורבות של המדינה. האוניברסיטאות, ידרשו להעניק לא רק ידע אלא גם כלים קוגניטיביים חשובים ומיומנויות חברתיות רכות כמו הקשבה, הבנה, הכרה במי שמולי. זאת לצד מיומנויות דיגיטליות בסיסיות. "כל תלמיד היום שמסיים תואר ראשון צריך לדעת מה זה אלגוריתם ואיך הוא נראה. זה מחייב רביזיה כוללת של מערכת החינוך עד רמת התיכון ולאחריה. יש וויכוח מסוים האם הדגש על מיומנויות צריך להיות בין גיל 0-3 לפי הבנק העולמי או שנדרשת למידה תוך כדי עבודה לכל אורך החיים על פי ארגון העבודה. לדעתי התשובה היא גם וגם".

לדבריו, הקונספט של שכר שעולה עם הוותק הולך ונעלם. "איך נבטיח לאנשים שאם הם לוקחים משכנתא יהיה להם איך להחזיר אותה? לתכנן את המשפחה על פי ראיה תקציבית עתידית?" הוא מעלה כשאלה. לדבריו, בעוד שהשיח המקובל נוטה לנסות ולבחון את הסדרת עולם התעסוקה דרך שאלת ההגדרה של יחסי עובד ומעביד – ייתכן והגיע הזמן לגבש מדיניות סוציאלית חלופית המבוססת דווקא על ביטחון סוציאלי מדינתי.

"הבנק העולמי מציג סכמה שהמדינה צריכה להבטיח 'הכנסה בסיסית לכל', מעל זה לדאוג למערכת ביטחון סוציאלי ממלכתית, מעליה לעודד אנשים לרכוש הסדרים סוציאליים משלימים, ומעל כל זה להסדיר ברגולציה את שוק העבודה. אחד הכיוונים שהILO- מדבר עליהם הכי מובהק זה האוניברסליות של הגנה חברתית. דמי האבטלה בישראל היום הם עלובים. צריך להכיר בכך שאנשים צריכים לעבור זמנים משמעותיים בין עבודות. ומה המשמעות שבמקום שלוש עבודות במקביל, יש לי שתיים – האם אני מובטל או לא מובטל? אם וויתרנו על הרעיון שלמעסיק יש אחריות על העובדים – אז אולי הגיע הזמן לקבוע חובה להפרשה של 10% לקרן לזכויות סוציאליות גם עבורם. יכול להיות שהגיע הזמן, כתוצאה מכל הסיפור הזה לשקול האם אנחנו מתעסקים בהגדרת זהות המעסיק או שהשינויים בעולם העבודה צריכים לקחת אותנו הרבה יותר רחוק".