עננים התחשרו בקצה השמיים ונאבקו עם השמש, ובחלקת עפר בשטח מכללת בית ברל הסמוכה לכפר סבא התאספו ילדים על מנת לטעת עצים לכבוד ט"ו בשבט. לכאורה מראה רגיל בישראל, אך מעורר תהיות – מאחר שהילדים שוחחו ביניהם בשברי עברית וערבית.
הילדים, תלמידי בתי הספר היסודיים 'שקד' ברעננה ו'אל מג'ד' בטירה נטעו יחדיו עצי זית בפארק השלום בבית ברל ביום ראשון השבוע. “ידיים קטנות, יהודיות וערביות, נוטעות עצי זיתים – עצי שלום”, תיארה זאת סילבנה גראיסי, מנהלת הפרוייקטים של המכון היהודי-ערבי של ההסתדרות, המלווה את הפרויקט מאז 2004. לדברי יו"ר המכון, פארוק עמרור, סוד הצלחת התהליך הוא במשך וברציפות "אין לי עניין במפגש חד-פעמי. הדיאלוג נבנה מתוך התהליך הארוך והליווי של המחנכים והמנהלים".
השותפות בין בתי הספר כוללת ארבעה מפגשים בשנה של תלמידי כיתות ה'-ו' משני בתי-הספר לפעילויות היכרות, תרבות וספורט. לצד מפגשי התלמידים נערכים גם מפגשים של הצוותים החינוכיים בשני בתי-הספר. אירוע הנטיעות השבוע היה אחד משיאי התהליך, וקדם לו מפגש הורים משותף.
אסנת שניידר, מנהלת בית-הספר שקד, וחוסיין מסארוה, מנהל בית-הספר 'אל מג'ד', מספרים כי המפגשים שנערכים כבר כ-17 שנים הופכים את החיים המשותפים מסיסמה לפרקטיקה של מפגש ודיאלוג. "בפעילות ובחיי היומיום המשותפים נפגשים בני-אדם ולא הלכי רוח פוליטיים", אומר מסארוה, ושניידר מוסיפה כי “המפגש בין קבוצות שונות בחברה הישראלית הוא הלב והשגרה של הפעילות החינוכית שלנו". לדבריהם, ההיכרות הנוצרת מחזקת את המתרחש בפועל באזור בו ערבים ויהודים חיים זה לצד זה.
פאתן, המורה לאנגלית ולערבית בבית-ספר 'שקד', מגיעה לעבודתה מטייבה, עיר מגוריה. לדבריה, לימוד השפה של הצד האחר הוא הכרחי ליצירת היכרות וסובלנות. "קיימת תכנית לימודי ערבית מדוברת של משרד החינוך וכן תכנית מפגשים, אך צריך אנשים אמיצים ומשוגעים לדבר על מנת לחולל את המפגשים הללו", היא אומרת. היא מציינת כי מבנה תכנית הלימודים הנוכחית יוצר פער ידע משמעותי אצל התלמידים היהודים: בעוד שהתלמידים הערבים לומדים ערבית על בוריה, לימודי הערבית המדוברת נפסקים בבתי-הספר היהודיים בכיתה ט'. “יש לחייב את את התלמידים בבגרות בערבית מדוברת ביחידה אחת. היכולת לדבר, להקשיב ולהבין היא התנאי לדיאלוג ולמפגש".
