אי-השוויון ההולך וגדל, שמתאפיין בפערים עצומים בין שכבה קטנה מאד של סופר עשירים שהולכת ומתעשרת לעומת מרבית הציבור, כבר זכה לתשומת לב רבה מסביב לעולם. בשנים האחרונות התופעה גרמה למספר גדול של מחאות, הביקורת נגדה הפכה לסלוגנים מוכרים כמו "ה-99% לעומת ה-1%", והיא הפכה לאחד הנושאים החברתיים-כלכליים המדוברים ביותר, בייחוד מאז פרסום ספרו של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי, שעסק בנושא. מדו"ח של מרכז אדווה שפורסם היום (חמישי) עולה כי בעשורים האחרונים, מאז החל תהליך הקטנת חלקה של הממשלה במשק על-ידי קיצוצים תקציביים, התופעה הגיעה גם לישראל, ומאיימת להמשיך ולתפוח.

בישראל צומחת שכבה הולכת ומתרחבת של עושר. בו בזמן, הרובד הבינוני בישראל הוא מן המצומקים במערב, ואילו רובד העוני וקרבת העוני הוא מן הרחבים במערב

מהדו"ח עולה כי בעוד כלכלנים ופוליטיקאים רבים מתגאים בקצב הצמיחה של המשק הישראלי, פירותיה של אותה הצמיחה אינם מתחלקים באופן שווה. למעשה, דווקא הישראלים העשירים ביותר זוכים בחלקים גדולים יותר מאותה הצמיחה, מה שמרחיב עוד יותר את רמות אי-השוויון. "צמיחה אינה מִתּרגמת בהכרח ובאופן אוטומטי לעליית שכר כללית. רווחי הצמיחה עשויים לזרום לכיסם של בעלי ההון יותר מאשר לכיסם של העובדות והעובדים מן השורה", כותבים במרכז אדווה.

(מקור: מרכז אדווה, גרפיקה: אידאה)

זהו אכן המצב בישראל בעשורים האחרונים. רק בחמש השנים האחרונות, חברי המאיון העליון, קרי, האחוז העשיר ביותר באוכלוסיית ישראל המונה כ-87,000 אנשים, זכו לגידול של פי שניים בהכנסותיהם מאשר זה של בני מעמד הביניים. מאז 2015 גדלה ההכנסה הממוצעת של חברי המאיון העליון ב-20%, לעומת גידול של 10% בלבד בקרב המשתייכים לעשירון החמישי. במונחים של הכנסה חודשית, חברי המאיון העליון זוכים להכנסה גדולה פי שמונה מזאת של חברי העשירון החמישי.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אלא שכותבי הדו"ח מצביעים על תופעה קיצונית עוד יותר של היווצרות פערים גדולים גם בקרב העשירים. מהדו"ח עולה כי בתוך העשירון העליון, קרי, עשירית האוכלוסייה העשירה ביותר בישראל, נוצרה בשנים האחרונות שכבה קטנה של סופר עשירים, שהכנסותיה גדולות בפער גדול מזו של יתר המשתייכים לעשירון. למעשה, הכנסותיהם הממוצעות של חברי המאיון העליון גבוהות פי 2.4 מההכנסות הממוצעות של יתר העשירון העליון.

(מקור: מכון אדווה, גרפיקה: אידאה)

כמו שמתאר פיקטי בספרו "ההון במאה ה-21", גם בישראל נוצרה בשנים האחרונות שכבה מצומצמת המורכבת בעיקר ממספר משפחות בעלות הון ומנכ"לים ובכירים אחרים בחברות הגדולות במשק, שנהנית מחלקים הולכים וגדלים מפירות הצמיחה הכלכלית. על-פי הדו"ח, בשנת 2017, מנכ"לי חברות תל אביב 100 (מאה החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר הנסחרות בבורסה בישראל) תוגמלו בממוצע בסכום שנתי של 4.45 מיליון שקלים, סכום הגבוה פי 36 מהשכר הממוצע במשק, וגבוה פי 74 משכר המינימום. נזכיר שעל-פי דו"ח השכר של הביטוח הלאומי שפורסם לפני מספר חודשים, כשליש מהשכירים בישראל משתכרים שכר מינימום או פחות ממנו.

יש לציין כי הדו"ח מודד רק הכנסות, ולא בעלות על הון בצורת נכסים או חסכונות. הסיבה לכך היא שבניגוד למדינות אחרות, ישראל אינה מנהלת רישום של נכסים, ולכן בלתי אפשרי לדעת בוודאות מהו היקף העושר של העשירים ביותר בישראל ומהו הפער בינם לבין יתר האוכלוסייה. עיתון דה מרקר העריך בשנה שעברה כי בישראל ישנם 129 מיליארדרים, וכותבי הדו"ח מציינים כי כאשר פיקטי ניסה לקבל הערכות לגבי היקף אי-השוויון בעושר בישראל ממשרד האוצר, הוא נענה בשלילה.

ההצבר המתקרא ראשוני: יצירת שכבת מגה עשירים על-ידי הפרטת נכסי המדינה וההסתדרות

כיצד נוצרה שכבה צרה זו של מגה עשירים בישראל? לטענת כותבי הדו"ח, מדובר באחת התוצאות של ההפרטות הגדולות שביצעו ממשלות ישראל בשנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, במסגרתן נמכרו בזול חברות ממשלתיות והסתדרותיות לשכבה קטנה של בעלי הון, שמפיקים מהן היום רווחים, רווחים שבעבר היו מממנים את הוצאות הממשלה על שירותים לאזרח. "העברת האחריות לצמיחה לידי המגזר העסקי התבטאה בראש ובראשונה בכך שהמגזר העסקי נטל לידיו חלק גדול מהמפעלים הממשלתיים וההסתדרותיים, כמו גם מספר רב של שירותים ציבוריים", נכתב בדו"ח.

לטענתם, החל משנות האלפיים, החלו יותר ויותר מפירות הצמיחה בישראל לזרום לכיסיהם של הישראלים העשירים ביותר. הדו"ח מראה כי בעוד הכלכלה הישראלית המשיכה לצמוח בקצב נאה, השכר הריאלי מדשדש מאחורה. משמעותו של נתון זה היא שבעוד עוגת הכלכלה גדלה, התוספת לעוגה הלכה פחות לשכירים, ויותר לבעלי הון.

למעשה, חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית נמצא במגמת ירידה מאז אמצע שנות ה-90. בעוד שבשנת 1995 שיעור ההכנסות שזרמו לכיסיהם של עובדים עמד על 62%, לעומת 21% שהלכו למעסיקים, ירד מאז שיעור ההכנסות של העובדים ועלה שיעור ההכנסות של המעסיקים. בשנת 2019 עמד שיעור ההכנסות של העובדים על 59%, לעומת חלקם של המעסיקים שצמח ל-27%.

העברת האחריות לצמיחה לידי המגזר העסקי התבטאה בראש ובראשונה בכך שהמגזר העסקי נטל לידיו חלק גדול מהמפעלים הממשלתיים וההסתדרותיים, כמו גם מספר רב של שירותים ציבוריים

לטענת כותבי הדו"ח, העושר של אותה שכבת עשירים משמר את עצמו ומבטיח את המשך הגידול בפערים אלא אם תתערב הממשלה כדי למנוע זאת. "מרגע שאותם מגה עשירים השיגו את העושר, הוא משמש להם כלי להשרשת מעמדם החדש. כסף מייצר כסף: השקעה להשכרה הופכת לנכס מניב, השקעה בבורסה או במט"ח עשויה להניב עושר מוגדל", נטען בדו"ח.

"צומחת בישראל שכבה הולכת ומתרחבת של עושר. בו בזמן, הרובד הבינוני בישראל הוא מו המצומקים במערב, ואילו רובד העוני וקרבת העוני הוא מן הרחבים במערב", כותבים מחברי הדו"ח וממליצים על הגדלת ההשקעה באזרחים העניים ביותר כדי למנוע את התרחבות הפערים. "המדינה צריכה להשקיע באזורים בהם המגזר העסקי אינו משקיע. עליה לפעול לקידומם של בעלי שכר נמוך, בראש ובראשונה בשורותיה היא ובעסקים איתם היא מתקשרת", נכתב.

העשירים מתעשרים מהון – העניים מתקיימים מעבודה

עוד עולה מהדו"ח כי בשני העשורים האחרונים עלו הכנסותיהם של העשירים מהון, ולא מעבודה, כדוגמת השקעות בבורסה או בעלות על חברות. זאת לעומת עניים שנאלצים לעבוד יותר.

(מקור: מרכז אדווה, גרפיקה: אידאה)

בשנת 2017 פרסם משרד האוצר נתון חד-פעמי על "מגה עשירים" בישראל, שהוגדרו כמי שההכנסה השנתית שלהם עולה על 36.8 מיליון שקלים. על פי משרד האוצר, 86.6% מהכנסותיהם של אותם מגה עשירים הגיעו מהשקעות הון, ולא מעבודה. מהדו"ח עולה כי הרווחים מהשקעות הון של העשירים ביותר הולכים ותופסים מקום גדול יותר מתוך כלל ההכנסות הלאומיות. בשנת 2000 רק 4.4% מהכנסות העשירון העליון היו רווחי הון, לעומת 9.9% בשנת 2018. שיעור זה היה גבוה עוד יותר בשנת 2015 בעקבות עליות בבורסה, ועמד על 10.9% מכלל ההכנסות של העשירון העליון.

לעומת זאת, העניים ביותר נאלצים לעבוד יותר ויותר כדי להתקיים. מאז הקיצוץ הרחב במערכת הרווחה בשנת 2003, הידוע בשם 'גזירות נתניהו', נאלצו העניים ביותר בישראל לפצות בעבודה מוגברת על הירידה בהכנסותיהם ועל ירידת ההשקה מצד המדינה בשירותים ציבוריים. מהדו"ח עולה כי חלקן של הקצבאות והתמיכות בהכנסות העשירון התחתון ירד מ-66% בשנת 2000 ל-45% בלבד בשנת 2018. לעומת זאת, ההכנסות מעבודה עלו בשנים האלו מ-31% ל-51%. על-פי הדו"ח, מדובר בשילוב של יציאה לעבודה של אוכלוסיות שלא עבדו לפני כן, והגברת היקף העבודה של בני העשירון התחתון.

בעוד העשירים ביותר נהנים מהכנסות גבוהות מבלי לעבוד, רבים בישראל סובלים מעוני על אף היותם עובדים. על-פי ארגון ה-OECD, 12.6% מהמשפחות העובדות בישראל סובלות מעוני. כמו כן, בשנת 2018 הייתה ישראל ממוקמת במקום השלישי ב-OECD בשכירים במשרה מלאה המשתכרים במה שמוגדר כ"שכר נמוך" – מתחת לשני שליש מהשכר החציוני. 22.6% מהעובדים בישראל משתכרים בשכר נמוך, כשלפניה רק אירלנד וארה"ב.