עם התפשטות וירוס הקורונה והתגברות הסבירות של תרחישי הידבקות בידוד המוניים, ממשלות רבות מתחילות להיערך לסכנות מסוג חדש ליציבות הכלכלית. עד כה, הסכנה המרכזית ליציבות המשקים המפותחים עלתה מהפגיעה בשרשרת האספקה מסין, שמסכנת את רווחיהן של חברות מערביות. עם זאת, עכשיו, כשנראה שהמחלה מתפשטת באירופה ובצפון אמריקה, עולה סכנה חדשה – השבתה של המשק בעקבות בידוד המוני, בניסיון למתן את ההתפרצות.
במקרה של בידוד המוני, אלפי ישראלים ועובדים ברחבי העולם עלולים למצוא את עצמם בבית, בלי יכולת להגיע לעבודה. במקרה כזה, הפגיעה במשק עלולה להיות כפולה – ירידה בתפוקה של חברות רבות שיאלצו להסתדר בלי כוח העבודה המלא שלהן, וגם צניחת הביקושים בעקבות ירידה בהכנסות משקי הבית בשל הפסד ימי עבודה.
האפשרות של ירידה דרמטית בהכנסות משקי הבית בעקבות ימי מחלה היא סכנה ממשית. בתרחיש פסימיסטי בו עשרות אלפים נדרשים להישאר בבידוד של 14 יום, הפגיעה בהכנסותיהם עלולה להיות אחד הגורמים לזעזוע עמוק של המשק. אפשר לדמיין תרחיש בו עשרות אלפי עובדים נדרשים שלא להגיע לעבודה למשך שבועיים, ומחליטים לקצץ בהוצאות בזמן זה כדי לפצות על הירידה בהכנסות. צניחה בביקושים מצד משקי הבית עלולה להביא לזעזוע נוסף אצל אותן חברות המתקשות גם ככה להתמודד עם הפגיעה בשרשרת האספקה, ולגרום לצלילה לעבר מיתון.
לכן, דווקא ימי המחלה הניתנים בתשלום הם אחד מהכלים האפקטיביים הנמצאים בידי מדינות בסיכון להתמודדות עם ההשלכות הכלכליות של נגיף הקורונה. בישראל קיים חוק ימי מחלה שמאפשר לעובד להיעדר מהעבודה במשך 18 ימים בשנה, ולקבל שכר על רובם. הימים בהם עובדים בבידוד בית ייעדרו מעבודתם ייכנסו לחישוב הזה וברוב המקרים יזכו את העובד בשכר. לכן, עובד שנמצא בבידוד בגלל הקורונה לא יקבל שכר על יום המחלה הראשון, וביום השני והשלישי יקבל רק מחצית מהשכר הקבוע שלו. החל מהיום הרביעי, העובד בבידוד זכאי לשכר המלא שלו, על כל יום עד לסיום הבידוד. למעשה, עובד ישראלי שנכנס לבידוד בית זוכה בשכר מלא על 12 מתוך 14 ימי המחלה שלו.
ההסדר הנהוג בישראל אינו נותן מענה מושלם למצב – ראשית, הוא אינו כולל עצמאים. שנית, במידה שעובד כבר ניצל חלק מימי המחלה ונאלץ להיכנס לבידוד, ייתכן שהוא לא יקבל שכר על חלק מהימים. בנוסף, מי שנושא בתשלום על ימי המחלה הוא המעסיק, ובימים אלו דורשת התאחדות התעשיינים פיצוי מהמדינה על תשלום ימי המחלה.
כשהקורונה מתפשטת, עדיף להיות עובד גרמני מעובד אמריקאי
ישנן מדינות שמאפשרות תנאים טובים יותר מישראל לעובדים הנמצאים בבידוד, וישנן מדינות עם תנאים גרועים בהרבה. למשל, בארה"ב לא קיימת חובה חוקית מצד המעסיק להעניק לעובדים ימי מחלה, ותנאי המחלה נקבעים בחוזה האישי בין כל מעסיק למועסק. לכן, אלא אם תתקבל החלטה מצד הממשלה לממן את ימי המחלה של העובדים בבידוד, כל עובד ייאלץ להסתדר עם התנאים להם זכה מול המעסיק.
למעשה, כרבע מהעובדים בארה"ב אינם זכאים לימי מחלה כלל במסגרת חוזה ההעסקה שלהם. בימים כסדרם הדבר גורם פעמים רבות לעובדים להמשיך להגיע לעבודה גם בזמן מחלה, ולהתפשטות של מחלות במקום העבודה. אלא שעובדים שיידרשו להיכנס לבידוד בלי הסכם ימי מחלה, עלולים למצוא את עצמם ללא הכנסה כלל במשך שבועיים. בתרחיש של התפרצות המונית בארה"ב, זוהי אחת הסכנות המהותיות ביותר ליציבות הכלכלית. בימים האחרונים עלתה דרישה מהממשלה הפדרלית להתחייב לפצות את אותם העובדים במטרה למנוע צניחה בביקושים, אבל עד עכשיו לא התקבלה החלטה כלשהי בנושא.
בארה"ב חוששים מכך שהיעדרו של חוק ימי מחלה עלול לגרום לעובדים שאינם זכאים לחופשה בתשלום להסתיר את תסמיניהם, או לנסות לדחות את הדיווח על הידבקות במחלה. תרחיש כזה עלול להביא למקרים רבים נוספים של הידבקות במקום העובדה. עיתון ה'ניו יורק טיימס' הקדיש השבוע מאמר מערכת לקריאה להחיל על המעסיקים בארה"ב חובת תשלום ימי מחלה, וכתבו כי "הנשיא טראמפ והקונגרס מתעלמים מאחד הפתרונות המובנים מאליהם לשמירה על בריאות הציבור והצמיחה הכלכלית".
בבריטניה הודיע ראש הממשלה, בוריס ג'ונסון, כי כל עובד שיידרש לבידוד יזכה לשכר המלא כבר מהיום הראשון, בניסיון לעודד עובדים לדווח על חולי. הממשלה גם הודיעה כי תשקול לממן ימי מחלה בתשלום לעובדי 'כלכלת החלטורה', שאינם מוגדרים חוקית כמועסקים שכירים ולכן אינם זכאים לחופשת מחלה בתשלום.
לעומת זאת, במדינות רבות במרכז אירופה, החוקים הקיימים מספיקים כדי לפצות על מקרים של בידוד. בגרמניה למשל, עובד שעבד חודש במקום העבודה לפני המחלה, זכאי לשישה שבועות של ימי מחלה בתשלום מלא, בתנאי שהציג אישור מחלה מהרופא (שנקרא בגרמנית Arbeitsunfähigkeitsbescheinigung). בדנמרק החוק מתיר תשלום מלא לעובדים לאורך כל זמן המחלה.
