דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
תל חי

ציונות / 100 שנה לתל חי: מה ניתן ללמוד מהקרב ששינה את פני התנועה הציונית?

ארגון ההגנה כבר איננו, בחצר תל חי פועל מוזיאון צנוע הנאבק על קיומו ובציבוריות הישראלית ערכי חלוצי תל חי נמצאים בשחיקה מתמדת: דווקא בנסיבות אלה, מציע אור פז לציבור הישראלי להתחבר מחדש לחלוצים ולבחירותיהם | דעה

חניכי הנוער העובד והלומד בתל חי (קרדיט: הנוער העובד והלומד)
חניכי הנוער העובד והלומד בתל חי (קרדיט: הנוער העובד והלומד)
אור פז עברי

ברל כצנלסון עוד היה תחת הרושם של הוויכוח הנוקב עם זאב ז'בוטינסקי בנוגע לשאלת ההישארות בתל חי או הנסיגה ממנה, כאשר הגיעה אליו הידיעה המרה על נפילתה ועל נפילתם של מגניה ומגנותיה, ובהם גם חברו יוסף טרומפלדור. אפשר רק לדמיין כמה קשה הייתה השעה ההיא עבורו, ימים ספורים בלבד לאחר שקבע בישיבת החירום של ועד הצירים בנושא את העמדה הנחרצת כי "לא מפקדים שולחים אותנו ואבדת חבר אינה קלה בעינינו (…) אנו רוצים בחיים ויודעים את הצפוי לנו בלכתנו (…) והולכים אנו מפני שאת שליחותנו אנו ממלאים. (…) ההוכחה היחידה של זכותנו על ארצנו, על אחדות ראש פינה ומטולה, היא בעמידה קשת עורף ונואשת, מבלי הביט אחורנית".

ברל כצנלסון, 1934 – אביה ומולידה של ההסתדרות (צילום: זולטן קלוגר).
ברל כצנלסון, 1934 – אביה ומולידה של ההסתדרות (צילום: זולטן קלוגר).

אולי אם היה יודע מה יקרה בחלוף חמישה ימים היה בוחר אחרת את מילותיו אך באותו הדיון עמדתו התקבלה והמסר לתל חי ואנשיה היה – החזיקו מעמד, עזרה בדרך ובקרוב – עניין של כמה ימים, היא תגיע אליכם לצפון הרחוק. למרבה הצער העזרה איחרה לבוא ותל חי אור לי"א באדר עמדה בפני יום גורלי שסופו הטרגי ידוע. אך על אף שנפילת תל חי הכריעה לכאורה את הדיון היא בעצם רק הרחיבה והחריפה אותו. וכך מצא עצמו ברל אל מול אסון נורא, ראשון מסוגו ביישוב דאז, ובצר לו פנה כדרכו אל הנייר וכתב מדם ליבו את מה שלימים יהפוך לנוסח הרשמי של תפילת היזכור בטקסי יום הזיכרון של מדינת ישראל:

"יזכּוֹר עם ישׂראל את הנשמוֹת הטהוֹרוֹת של בּניו וּבנוֹתיו: הנאמנים והאמיצים, אנשי העבוֹדה והשלוֹם, אשר הלכוּ מאחרי המחרשה ויחָרפוּ נפשם על כּבוֹד ישׂראל ועל אדמת ישׂראל. …יזכּוֹר ישׂראל ויתבּרך בּזרעוֹ ויֶאבל על זיו העלוּמים וחמדת-הגבוּרה וּקדוּשת-הרצוֹן וּמסירוּת-הנפש אשר נספּוּ בּמערכה הכּבדה…"

מותו של טרומפלדור ונפילת תל חי היו במידה רבה הפעם הראשונה בה היישוב הצעיר בארץ ישראל ובכלל התנועה הציונית חלוצית פגשו בשאלה הקשה של חירוף הנפש ותשלום המחיר אשר עשוי להיות נלווה לבחירה לעלות ולחיות בארץ ישראל. אמנם כבר מראשית העליות אירעו מקרים רבים בהם חלוצים נרצחו, מתו במלריה או "סתם" נהרגו בנסיבות כאלו או אחרות, ובוודאי שנושא המוות על "קידוש השם" היה מוכר היטב לדור החלוצים עוד מהגולה, אבל נפילת תל חי הייתה אירוע חדש ואחר ביישוב. הייתה זו למעשה הפעם הראשונה בארץ ישראל שבה נפלה דמות מסדר הגודל של טרומפלדור (ברל שכבר בולט בעת ההיא כמנהיג חלוצי גדול, היה צעיר מטרומפלדור בשבע שנים, ובגדודים העבריים בהם שרתו ברל וחבריו כחיילים, טרומפלדור היה מפקד בכיר ואף שימש כמפקד אחד הגדודים לתקופה קצרה). יתרה מכך, מדובר באירוע הראשון בו נפלה חבורה שלמה ואיתה נפלה וננטשה גם נקודת היישוב כולה.

צריך לומר בכנות שלא לכך פיללה הציונות כאשר החלה בתהליך השחרור הלאומי של עם ישראל, או שלכל הפחות קיוותה בכנות להצליח ולהימנע מלכבוש בכוח את מקומה, ברוח התפיסה הציונית ההרצלאית. ההתנגשויות סביב תל חי ערערו תפיסה זו, ורבים וטובים בהנהגת הציונות מצאו עצמם עומדים נבוכים אל מול התפתחויות אלו. דמויות רבות השפעה כגון א.ד. גורדון, מרטין בובר ונוספים התריעו בפני אסון מתקרב והעלו ספקות מרחיקות לכת כגון האם בכלל ניתן להצדיק את שיבת ציון בנסיבות חדשות אלו בהן מתברר כי היא איננה עתידה להתקבל רק בברכה בקדמת אסיה, אלא עשויה להיות מלווה בהפעלת כוח ובשפיכות דמים:

"מהמאורעות שהתרחשו בשלושת החודשים שעברו, מהמשבר בשבועיים שעברו – ישכילו נציגינו להסיק את המסקנה הנכונה. (…) תנועה זו [ההתנגדות הערבית לציונות] תשפיע בצורות ממושכות שונות, אם לא נוכל לגבור עליה באמצעים חזקים יותר – חזקים יותר אך לא אלימים, שכן האלימות אינה מועילה לאורך ימים. (…) אלא הם "האמצעים החזקים יותר" שנרמזו לעיל, אמצעי ההגנה העצמית הרוחנית, אשר רק היא לבדה  תצילנו מהפוגרום הרוחני המתמיד המאיים עלינו בארץ ישראל."
(מרדכי מרטין בובר, "בשעה מאוחרת", אפריל 1920)

יוסף טרומפלדור במדים בזמן מלחמת העולם הראשונה (מתוך ויקימדיה)
יוסף טרומפלדור במדים בזמן מלחמת העולם הראשונה (מתוך ויקימדיה)

אם נשוב אל ברל כצנלסון, הרי שהוא זיהה בצורה בהירה למדי את הצומת שבו ניצבה התנועה החלוצית הצעירה בארץ ישראל בשעה ההיא. הספקות משמאל הצטרפו לחלופת השימוש בכוח מימין, חלופה אותה הוביל ז'בוטינסקי שראה לנגד עיניו צבא עברי, כוח ונשק כבסיסים העיקריים באמצעותם ייבנה היישוב. אל מול אלו גיבש וניסח ברל את התפיסה הרואה את אנשי תל חי כ"אנשי העבוֹדה והשלוֹם, אשר הלכוּ מאחרי המחרשה ויחָרפוּ נפשם…", וככאלו לאחר שנפלו הם סמל לדמות החלוץ הנשאפת. לא כלי שרת בידם של כוחות אימפריאליסטים, לא קולוניאליסטים בעצמם ולא חיל משמר חמוש המגן על נכסים לאומיים חיוניים. קודם כל אלו אנשי עבודה ושלום, ובהמשך כפועל יוצא מכך ולאור הנסיבות גם אנשי הגנה. אלו הם היסודות מהם ייבנה האתוס של תל חי, ובמידה רבה של היישוב הציוני חלוצי בכלל, אותם מסמן ומעלה על נס ברל כצנלסון ולהם מוקדש יום תל חי המצוין מאז בכל י"א באדר, כבר מאה שנה.

כהמשך ישיר לכך כאשר מספר חודשים לאחר נפילת תל חי, החליט היישוב על הקמת ארגון מקיף שיהיה אחראי לסידורי הביטחון בארץ ישראל. כחלק מלקחי נפילת תל חי, הוא מוקם במתכונת עממית וכללית ומקבל את שמו – "ההגנה", באופן טבעי. וכך גם כאשר מוקמת תנועת הנוער העובד ב-1924 היא חורטת על דגלה את הסיסמה "לעבודה להגנה ולשלום" ומקפידה לעלות מיום הקמתה ועד היום מידי שנה בשנה לתל חי לציין את יום י"א באדר.

לא חולפות אלא מספר שנים וניתן לראות כיצד מאותו רגע משברי של ערעור ומבוכה, עת נפלה תל חי, צמחה והתבססה ביישוב תפיסה מקיפה שראתה בהגנה, בעבודה ובשלום את יסודות קיומנו כאן. היטיב לבטא זאת ישראל גלילי שהיה מראשוני הנוער העובד (ונער עובד בעצמו) שאת עיקר פועלו עשה בתחום הביטחון וההתיישבות, והוא מספר כך:

"לפני עשרים שנה נקלעתי עם ערב לעין חרוד. היה זה ביום  פרוץ מאורעות 1929. האש אחזה בכל הארץ. כמה נפעמתי למראה התנהגותם של חברי משק עין חרוד; אך צלצל הפעמון והמזכיר אמר  מה שאמר, והנה קם גוש אדם גדול והלך לעמדות ההגנה – במטעים, במדרון ההר ובואדי – איש איש כדרך שהלך באותו בוקר לעבודה, כאילו הלך לעבודה! ישנם עוד  חברים שזוכרים זאת – היה שם סמינר של הנוער העובד. אז נתעוררה בליבי האהבה לכוח הגדול הזה של הקבוצה. ההגנה – כמו הפלחה, כמו העבודה. (…) ההגנה הייתה והנה לנו אחת מאושיות חיינו – כמו עבודה, כמו לשון עברית, כמו קרקע; ערך ראשוני, מוסרי, ציוני וסוציאליסטי הארוג במסכת הכללית, החברתית והרעיונית של הקבוצה…"
(ישראל גלילי, מתוך דבריו בוועידת הקיבוץ המאוחד בגבעת ברנר, 1951)

חצר תל חי (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
חצר תל חי (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

י"א באדר ואתוס תל חי עשויים לסייע לנו גם היום בהתמודדות עם השאלה הנוקבת שעוד עומדת ותלויה מולנו, בדבר סוגיית המחיר של קיומנו כאן, ונכונותנו גם בעת הזו לעמוד על המשמר ולשאת בכורח ההגנה כשנדרש הדבר. אך לא פחות מכך, תל חי מציבה בפנינו את שאלת חיוניותם של היסודות הנוספים שנמזגו בה – העבודה והשלום, ואת תוקפם גם כיום.

בתנועת הנוער העובד והלומד, כאשר נענית סיסמת התנועה "לעבודה, להגנה ולשלום – עלה והגשם!" בקריאה "עלה נעלה!" ניכר שהתשובה היא חיובית, ושאלו מילים שעודן בעלות תוכן ותוקף. אך ארגון ההגנה כבר איננו, בחצר תל חי פועל כיום מוזיאון צנוע הנאבק בקושי רב על תשומת לב, משאבים ומבקרים, ובכלל בציבוריות הישראלית ערכי העבודה ההגנה והשלום נמצאים בשחיקה מתמדת. י"א באדר הוא הזדמנות טובה, אם כן, להיזכר בסיפור של תל חי, בוויכוח שנלווה לו ובאופן שבו הוא מלווה אותנו כבר מאה שנה, להזכיר את דמותם ופועלם של חלוציה וחלוצותיה ולעשות את המיטב על מנת שזו תהיה מורשת שאיננה אובדת לנו. תל חי!

**

הכותב הוא חבר תנועת 'דרור ישראל' וראש מכינת יפתח

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!