כנס הקמת השדולה לחשיפת האמת בנוגע לילדי תימן התקיים היום (שלישי) בכנסת ועל רקע האירוע מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את השר צחי הנגבי כמוסמך לטיפול בפרשת היעלמותם או חטיפתם של ילדי תימן בשנות החמישים.

בסרטון שהוצג בכנס בירך נתניהו ואמר כי, "הנושא של ילדי תימן זה פצע פעור שממשיך לדמם אצל משפחות רבות שאינן יודעות מה קרה לתינוקות ולילדים שנעלמו. אני חושב שהגיע הזמן לדעת מה קרה ולעשות כאן צדק, לכן השדולה הזו היא חשובה והנחתי את חברנו השר צחי הנגבי להביא המלצה בעניין החיסיון שאני לא יודע למה הוא קיים". בדבריו התייחס נתניהו לחיסיון ל-70 שנה שהוטל על ממצאי ועדת החקירה הממלכתית שהגישה מסקנותיה בשנת 2001. בהמשך לדברים שיגרה שרת המשפטים איילת שקד מכתב לשר הנגבי ובו הציעה את שירותי היחידה הממשלתית לחופש המידע שבמשרד המשפטים, לסיוע בחשיפת החומרים הנוגעים לפרשה.

ח"כ בן-צור: "הסיפור הזה הוא לא רק תימני, או אשכנזי, או מזרחי. אמא שהילד שלה נחטף לה מהידיים היא העסק של כולם, וכולנו צריכים לדרוש את האמת כאן ועכשיו ומוטב שעה אחת קודם".

ח"כ נורית קורן (ליכוד), יוזמת הקמת השדולה אמרה כי "כאשר הגיע שעת הגאולה המיוחלת ושערי א"י נפתחו – ללא היסוס השאירו ביתם ורכושם, אספו משפחותיהם ומטלטליהם ויצאו למסע ארוך ומפרך בו רבים קיפחו חייהם. לאחר שנים רבות שירי הכיסופים קרמו עור וגידים והם כרעו על ברכיהם ונשקו את הארץ המובטחת. אותם הורים מאמינים, זכים ותמים, לא שיוו בנפשם שילכו לעולמם בארץ הקודש כואבים ושבורי לב מבלי לדעת את גורל ילדיהם. שירי הכיסופים הפכו לשירי געגוע לילדיהם. באנו למלא את צוואתם הלא כתובה – חשפו את האמת".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אימי שהייתה נחושה לחפש אותנו הגיעה לחיפה והפכה עולמות, ניסו לעבוד עליה שהילדים נפטרו אבל למרות הכל היא מצאה ולקחה אותי בלי לשאול, אך את אחי שלמה לא הצליחה לקחת ולא סלחה לעצמה עד יום מותה. הייתה לה הרגשה שהוא עוד חי", כתב יחיאל אהרון, בעדותו באתר עמותת עמר"ם. "כשהייתי בגיל שנתיים בבית ילדים, ביקרה אותי יום יום ובאחד הימים נעלמו עקבותיי עם מספר ילדים. היא לא קיבלה את כל התירוצים על הפטירה עשתה שיעורי בית והבינה שהעבירו ילדים לבית חולים אחר, הגיעה לשם בדרך לא דרך וביקשה לראות אותי, ושוב חזרו על טענתם שאני לא בין החיים. היא החליטה לעבור בין כל החדרים לחדר שהיה נעול, פרצה בכוח ונכנסה פנימה וראתה ארבעה ילדים במיטות. הגיעה אלי ואני צעקתי בקול "אמא אמא", היא זיהתה אותי, מיד הפשיטה אותי כדי לזהות את סימני הלידה שהיו על גופי ובלי לשאול את אף אחד עטפה אותי בין זרועותיה וחזרה הביתה". את בנה השני שלמה, לא הצליחה האם זוהרה לאתר.

מחנה עולים בעדן, תימן - 1949. צילום: אלדן דויד / מתוך אוסף התצלומים הלאומי.

מחנה עולים בעדן, תימן – 1949. צילום: אלדן דויד / מתוך אוסף התצלומים הלאומי.

ח"כ יואב בן-צור (ש"ס) סיפר על סבתו שלא פסקה מלבכות על בנה מאיר שנעלם, עד מותה בגיל 98 ואמר כי "הסיפור הזה הוא לא רק תימני, או אשכנזי, או מזרחי. אמא שהילד שלה נחטף לה מהידיים היא העסק של כולם, וכולנו צריכים לדרוש את האמת כאן ועכשיו ומוטב שעה אחת קודם".

"אנו דורשים קול גדול שישמע מסוף העולם ועד סופו, שלא יפסק עד לפתרון, עד להסרת החיסיון, איחוד משפחות, קבלת אחריות לאומית, תיקון העוולות והתנצלות לאומית פומבית", אמר הרב ד"ר רצון ערוסי, רב העיר קריית אונו, "כל עוד לא באה הפרשה על פתרונה, כלומר פיענוח הפרשה וקבלת האחריות עליה – היא תחזור ביתר שאת, ומהווה כתם שחור במפעל הגאולה וקיבוץ הגלויות. יש לסלק את החיסיון התמוה שהמדינה הטילה על פרשה זו, שאין תקדים לאורכו, אפילו על נושאים ביטחוניים".

"אני חושב שהגיע הזמן לדעת מה קרה ולעשות כאן צדק, לכן השדולה הזו היא חשובה והנחתי את חברנו השר צחי הנגבי להביא המלצה בעניין החיסיון שאני לא יודע למה הוא קיים".

ד"ר רפי שובלי מעמותת אחים וקיים אמר כי "גירסת המדינה כפי שהיא משתקפת בדו"חות השונים אינה מתיישבת לא רק עם דעתנו, אלא גם עם ההיגיון הישר. התקווה שהמשפחות ופעילי המחאה יתייאשו ויחזרו הביתה, נתבדתה. לא חזרנו הביתה כי הנושא נוגע לזהות שלנו. לא רק לעניין היסטורי – אלא גם למי אנחנו כאן ועכשיו". הוא הוסיף כי לא מדובר רק במאבק על משאבים אלא על צדק הכרתי, "מסע ההשתקה של הפרשה חמור לא פחות מהפרשה עצמה. הרי אם לא קרה כלום כפי שטוענים הדוחות ולכל היותר היתה טעות פה וטעות שם – הדרך להוכיח זאת זה לחשוף את המסמכים. בפועל המדינה מסתירה את הממצאים".

רחלי סעיד, מעמותת עמר"ם סיפרה כי בשנה שעברה העלתה העמותה לרשת ארכיון ובו 200 עדויות של משפחות על חטיפת ילדיהם. "אנו רואים בתיעוד של המשפחות ושל ההורים חשיבות עליונה. רק השבוע נתבשרנו על מותן של שתי אמהות שהעידו אצלנו. הסבתות שלנו הולכות ונעלמות, ואנו רואות מחוייבות גדולה לתת להן את הקול. כמו כן הארכיון נועד לסייע למשפחות ולחטופים לאתר האחד את השני. אנו רוצים להזכיר שפתיחת הארכיונים אינה תנאי להכרה בפשע הנורא שנעשה כאן. בעוד שמסמכים הושמדו, העדויות של הסבתות שלנו זמינות".

אין זו הפעם הראשונה ששאלת ילדי תימן האבודים עולה על סדר היום, או נבדקת באופן רשמי. בשנים 1967 – 1968 הוקמה ועדה בין משרדית של משרד המשפטים והמשטרה (בהלול-מינקובסקי), ובשנת 1984 – 1988 פעלה ועדה נוספת, ועדת שלגי. לאחר מאבקו של הרב עוזי משולם, אשר התבצר בשנות התשעים יחד עם תלמידיו בבית ביהוד במחאה על טיוח נושא ילדי תימן החטופים, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית ולה סמכויות חקירה רחבות יותר. הוועדה ציינה כי באותה התקופה נוהלו הרישומים שלא כשורה ובאי סדר, אולם קיבלה רשומות פטירה של ילדים שנכתבו בדיעבד כרישום אמין. על חומרי הועדה הוטל חיסיון עד שנת 2066, חיסיון ארוך מן המקובל.