בכביש הכניסה הראשי לנמל התעופה בן-גוריון היו פתוחים רק שני נתיבים לכיוון טרמינל 3. נתיבי הגישה לטרמינל 1 היו חסומים ועל כן, כל המבקש להיכנס לנתיבים המובילים לטרמינל הישן, המשמש בעיקר את הבאים לטוס לאילת או ליעדים קרובים יחסית בחברות לואו-קוסט, צריך להתפתל בכבישי נתב"ג עד שיימצא את דרכו. ביום ראשון הקרוב הטרמינל ייסגר סופית וכל פעילותו תועבר במרוכז לטרמינל 3, שימשיך לשרת מספר טיסות מצומצם מאוד.

על הספסלים מחוץ לטרמינל יושבים זוגות ומשפחות, רק חלקן עם מסיכות. כמה צעירים שחזרו מחופשה באילת מעשנים סיגריה. "אצלי בבית אבא ואחי בבידוד בגלל שחזרו מסקי בצרפת, וואלה אולי כדאי שאחזור חזרה לאילת", צוחק מאור חליף, שחזר עם חברו מסוף שבוע של צלילות ובטן-גב אביבי על החוף. לטענתו, עכשיו הוא מתכוון לעבור לגור עם חברה שלו בגלל כל הבלגן סביב הבידוד בבית של ההורים. "היו המון תיירים באילת, נראה לי בעיקר מרוסיה. אין לי מושג מה הם יעשו שם אם יפסיקו להם התיירים, הם חיים מזה".

נמל התעופה בן גוריון כמעט נטוש, מרץ 2020 (צילום: דוד טברסקי)

זיוה מראמי ממושב גנות ביטלה את הטיסה שלה ליוון והחליטה להמיר אותה בחופשה באילת. "אני פנסיונרית ככה שאני לא מפחדת על מקום העבודה… אבל ליבי עם תושבי אילת. כמה הם סבלו בשנים האחרונות ועכשיו הקורונה הזו". באילת כבר מחכה לה הבת ביחד עם הנכדים שלה לחופשת הפורים, אך במידה ומשרד החינוך יחליט להאריך את חופשת הלימודים, הם בכל זאת יחזרו למרכז. "נעביר את הנכדים לחיות עם הסבתא, מה רע?".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הטרמינל הישן כמעט שומם מבפנים וכמות העומדים בתור עומדת על עשרות בודדות. רוב החנויות סגורות, מספר עובדי הרשות יושבים ומעשנים סיגריה בהפסקה מתדרוך ומחכים לעדכונים לגבי הארצות הבאות שייכנסו לאיסור. כל הודעה מורידה את הסיכוי שיצטרכו להתייצב לעבודה ביום למחרת. חלק מהעובדים כבר שוחררו לחל"ת והעתיד לא ברור. מחוץ לאולם הטיסות הנכנסות עומד דוכן המבורגר של 'אגאדיר' ללא לקוחות. "הפעילות נחתכה בחצי" מספר גיל, בעל הדוכן. "ביום ראשון הכל פה ייסגר סופית ונעבור לטרמינל 3. במקרה הכי גרוע נתמקם בשטח האווירי להאכיל את העובדים".

אווירת חוסר הוודאות והחרדה לגבי העתיד חוצה את נתב"ג בפער דורי מובהק: העובדים בסטימצקי והארומה באולם קבלת הפנים לא חוששים, יותר מספרים ובעיקר משתפים חוויות מצחיקות מהימים הלא שגרתיים. "למה אני לא לובש מסיכה? זה יעזור? איך בכלל נתמגן? אני דואג שאנשים לא יהיו פה בחנות יותר מ-15 דקות", צוחק אור גל, שעובד בחנות הספרים באולם מקבלי הפנים. צמוד אליו עובדים יקיר ושירן בסניף הארומה. "האמת שזה מפחיד. יש פה עובדת שאמא שלה ביקשה שתפסיק להגיע למשמרות. אבל כמו שאתה רואה, אנחנו לא במסכות", אומרת שירן. "לא קיבלנו הוראות התגוננות מיוחדות וגם לא התראות על פיטורים או חופשות. מקסימום אם יסגרו, נעבור לסניף אחר".

נמל התעופה בן גוריון כמעט נטוש, מרץ 2020 (צילום: דוד טברסקי)

"קורונה?! בוא אני אספר לך משהו על קורונה", אומר סרגיי קלאנטינוב, נהג מונית ירושלמי שמסיע לפרנסתו בעיקר תיירים. "אני משלם 3,000 שקלים שכירות על המונית, 4,500 שכירות דירה בירושלים. יש לי שני ילדים שלומדים – מה אני אעשה?". קלאנטינוב מספר שאשתו מנהלת משק בבית מלון בירושלים בו החלו פיטורים של עשרות עובדים זוטרים עוד בשבוע שעבר עקב גל של ביטולים. "זה הכל פוליטיקה. יש לך 9 מיליון ישראלים ו-40 חולים. בשביל זה צריך כזה בלגאן? אני חזרתי לפני שבוע מרוסיה ושם הכל כרגיל. יש טיסות, יש תיירים מסין. שלא יספרו שטויות".

קלאנטינוב וחבריו בתחנה יושבים בשורה מחוץ לטרמינל הטיסות היוצאות ומחכים בחוסר מעש. לטענתו המצב הקשה הוא נחלת רוב הנהגים מכיוון שעיקר ההכנסה שלהם מבוסס על תיירות, ובתקופה הזו של השנה, בעיקר תיירות דתית. "אז קבוצת תיירים אחת הגיעה עם קורונה, בסדר. אני הסעתי תיירים נוצרים מרוסיה, פולין, יוון, רומניה… בלי מסיכה, ושום דבר לא קרה. מישהו פה במדינה מבין מה זה אומר שלא יגיעו בכלל תיירים נוצרים לחג הפסחא? לא אלפים, עשרות אלפים יישארו ללא עבודה. זה שגעון. זה טמטום".

למרות האזהרות והתדמית הרעה שדבקה בתיירים המגיעים לארץ לסיורים דתיים במקומות הקדושים לנוצרים, ג'ון יאני מתרגש לחזור לישראל אחרי שלא ביקר פה יותר מ-20 שנה. "אני מרגיש בטוח פה יותר מאשר בלוס אנג'לס", הוא צוחק. הוא הגיע לכאן ביחד עם הקבוצה הכנסייתית שלו והם תכננו, לפחות נכון לאתמול (שני), לסייר במשך שבועיים במסלול הדתי הרגיל: מטבריה, נצרת, ירושלים, בית לחם ועד מצדה. על הקורונה בבית לחם וההסגר הוא עוד לא שמע. "מקווה שייפתחו את העיר". במדינת הבית שלו, קליפורניה, יוכרז מצב חירום בזמן הקרוב וישנם מעל 100 נדבקים ושני נפטרים אבל יאני וקבוצתו מקווים שהם יצליחו לסיים את הסיור לו כל כך ציפו. "מסלול הקורונה? אני חושב שקצת מגזימים עם הפאניקה. בארה"ב וגם פה. להפסיק את כל הטיסות? מצב חירום? ממה שיצא לי לראות מערכת הבריאות שלנו מתפקדת, למרות שאני חושב שהמצב בעולם לא הולך להשתפר בקרוב".

נמל התעופה בן גוריון כמעט נטוש, מרץ 2020 (צילום: דוד טברסקי)

ששי ארמון חושב אחרת. "יש לך מדינה פיצית שלתוכה מצטופפים תשעה מיליון אנשים. זה לא ארה"ב או אירופה. אם תהיה פה התפרצות זה יהיה נורא לכן הם פועלים נכון". ארמון נחת מפנמה היישר לתוך בהלת הקורונה לאחר חודש של שהייה לצורך עסקים באמריקה הלטינית, שאליה הגיעה הקורונה ממש בשבוע האחרון. "אח שלי היה צריך להגיע עם הילדים שלו מפלורידה וביטל היום. מה הוא צריך עכשיו על הראש שלו להיסחב עם ילדים לבידוד מפה לשם. אני, אם צריך להיכנס לבידוד, אני אכנס". כמו כל העובדים בנתב"ג, למרות שתחום עיסוקו שונה לחלוטין, ארמון חותם את השיחה בכך שהמשבר הולך להשפיע על כל הישראלים, בלי יוצא מן הכלל. "זו הולכת להיות מכה לכלכלה. אין לי מושג איך נשתקם מזה. אתה רואה את הבורסה. הרבה מאוד אנשים הולכים לאבד פה את הפרנסה שלהם וגם ההשקעות והחסכונות שלהם ייפגעו, אבל אני בטוח שהמדינה תתערב ותעזור. חייבים את זה".

זוג עם תרמילי גב ענקיים עולה על המדרגות הנעות מאולם קבלת הפנים בקומה הראשונה לאולם הטיסות היוצאות בקומה השלישית. הם מנסים להתנשק עם המסיכות על הפנים ומספר ילדים קטנים מסתכלים עליהם וצוחקים. קבוצות של צליינים קוראות תפילה, אמא אורזת מזוודה וגוערת בבת שלה ללבוש את המסיכה ורוחצת לה את הידיים עם נוזל מחטא ולאחר מכן גם לעצמה. דיילי הקרקע והבודקים הביטחוניים מתכנסים במעגלים גדולים בשולי אולם הכניסה, מחליפים שיחות קטנות ומריצים בדיחות – אין קהל. אין עבודה.

"אני חושבת שדווקא ברגעים האלו אנחנו רואים שאנשים הם די דומים אחד לשני, לפחות בפגיעות שלהם", אומרת רפעאת איינאר. היא הגיעה לארץ מדוחא, בירת קטאר, ומספרת שמגיעה לישראל מדי כמה שנים לטייל במקומות הקדושים. "אני פה כבר שלושה שבועות, בימים האחרונים הייתי בעיקר ברשות הפלסטינית". לפי מה שמספרים לה בבית, קטאר נכנסת לימים אלו להסגר אך מספר הנדבקים בה מועט. אזרחים לא מורשים כלל ביציאות לערב הסעודית או אירן לחגיגות ותפילה וגם לסעודים ולאיראנים, שמהווים את רוב רובם של המבקרים בדוחא – אסור להיכנס. לטענתה, כשתחזור לדוחא היא תצטרך לעבור בדיקה קפדנית אך יותר מזה היא לא יודעת להגיד. "זה אירוני שהנה עכשיו, אנחנו מתכנסים כולנו ביחד, בכל העולם. תחת אויב משותף. וירוס אחד שאף אחד לא רואה ולא מבין אותו מאחד את האנושות למלחמה משותפת, אולי זה יביא שלום?".