ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה, בטוחה שהתפרצות גדולה של נגיף הקורונה בישראל היא רק שאלה של זמן. לדבריה, בשונה ממדינות כמו ארצות הברית ואיטליה, ישראל מצליחה להתמודד עד כה בצורה טובה עם הנגיף ולדחות את ההתפרצות.
"אני יכולה להגיד בוודאות שבארצות הברית נכשלים כישלון ברור ויש שם אלפי מתים מהקורונה. אפשר לדעת את זה כי הם רושמים את זה כסיבוכי שפעת. יש עליה מטורפת בתחלואה והם לא בודקים את נוכחות וירוס השפעת אלא רק מתארים את התסמינים שדומים לתיאורי שפעת. זו עליה שלא רלוונטית לעונה זו של השנה בחצי הכדור הצפוני. באיטליה מיהרו להטיל סגר על אזורים שלמים בהם התגלו חולים ולא בודדו את הגורמים המדבקים. הם לא הצליחו להכיל את המגיפה וההתפרצות הביאה לקריסה של בתי חולים וצוותי רפואה נדבקו."
מה בכל זאת החשיבות של הקשר עם הגורמים הבין לאומיים?
"ארגון הבריאות העולמי מרכז מידע והמלצות מכל מיני מדינות בעולם שכן הצליחו בין אם לוקלית או ברמת המדינה כולה. ישראל נמצאת עם הארגון בקשר הדוק ובוחנת בצורה חיובית את כל המלצותיו ומה רלוונטי ליישם בישראל. אי אפשר לעשות קופי פייסט. פה זה לא אירופה לטוב ולרע. ישראל שונה במזג האוויר, בצפיפות, בכמות הנשים בהיריון ומערכת הבריאות שלנו לא דומה לזו של אירופה.
"יחד עם זאת, מצבנו מצוין בהשוואה לאירופה כי אנחנו למודי מלחמות ומערכת הבריאות הישראלית יודעת להיכנס למצבי חירום. כשתהיה התפרצות בארץ אנחנו נהיה יותר מוכנים מהרבה מדינות בעולם. בסוף, כשנסתכל על האירוע הזה בעוד חצי שנה או שנה, נראה שאחוזי התמותה של ישראל יהיו יותר נמוכים ביחס למדינות ה-OECD."
מה הכי חשוב לעשות עכשיו מבחינת ההתגוננות מהנגיף?
"אנחנו נקבע מתי תהיה ההתפרצות הגדולה. ככל שנדחה אותה, מצבנו יהיה טוב יותר. אי אפשר להבטיח מראש אבל אפשר להבטיח שהסיכויים יהיו יותר גדולים. אני קוראת לציבור – שתפו פעולה, היו סובלניים, תצילו חיים. זה בידיים שלנו. לכן, לא לזלזל בהנחיות הבידוד, להקפיד לשטוף ידיים, לעקוב אחרי הנחיות משרד הבריאות ולבצע. לא להגיע למרפאה או למיון באופן עצמאי לפני שמדברים עם שירותי הבריאות או מד"א. אנחנו רואים שמי שמגיע חולה למרפאה או למיון הוא מדבק מאוד. אנחנו לא צריכים להדביק את אנשי הצוות הרפואי. אנחנו צריכים אותם בריאים."
כרגע נראה שהמסרים שמועברים לציבור בתקשורת יוצרים בעיקר בהלה.
"אני לא אוהבת את השימוש במונחים של בהלה. הייתי מנסה להביא את הציבור למצב בו לא מרגישים פחד ובהלה אלא ערנות, דריכות, קשב להוראות, הבנה ושיתוף פעולה. אלה הדברים שבאמת יכולים לסייע לנהל את המשבר הזה, וזה באמת משבר גדול מאוד. פאניקה יכולה לגרום לאנשים לעשות דברים לא לוגיים כמו להתנגד להנחיות הממשלה – 'כי ממילא שום דבר לא יעזור'.
"זה אירוע כמו מלחמה מבחינת החוסן הציבורי שנדרש וזה הזמן לגלות תמיכה במי שבבידוד ובמי שחולה. להיות ישראלים במובן החיובי של המילה, ואנחנו יודעים לעשות את זה. במקום מלחמה נגד אויב אנחנו במאבק נגד נגיף שהורג את החלשים בחברה. את הזקנים, את מוחלשי מערכת החיסון וחולים אחרים. אנחנו מכירים את השכנים שלנו, אנחנו יכולים לעשות דברים טובים בלי להפר את ההוראות. זה הזמן לקחת את תחושת הדריכות שלנו לכיוון של 'בוא נראה מה עושים עם זה' ואיך אפשר להעלות את החוסן הקהילתי."
מה החשיבות של עצם דחיית התפרצות גדולה של הנגיף?
"הסיבה החשובה ביותר היא ההיערכות. בתי החולים יודעים להיערך למצבים כאלה. הם יודעים להקים אוהלים, לבודד מחלקות, לחטא, להשיג עוד מיטות, להשיג עוד ערכות הנשמה, ולהכשיר עוד צוותים רפואיים, אבל הם צריכים זמן בשביל זה. כל יום דחייה של ההתפרצות מאפשר למערכת הבריאות להיות מוכנה יותר וכך פחות אנשים ימותו.
"סיבה נוספת היא שבכל שבוע שעובר אנו מתרחקים מהשפעת של החורף, העומס המטורף בבתי החולים יורד, ויש למערכת יותר יכולת להתמודד עם חולי הקורונה. שפעת היא וירוס שגם הסיבוכים שלו הם דלקות בדרכי הנשימה, כך שגם חולי שפעת צריכים הנשמה כשהמחלה מסתבכת.
"הסיבה השלישית היא שאת הקורונה הזאת עוד לא פגשנו. פגשנו לפני 17 שנים קורונה דומה בדמות הסארס, אבל ההתפרצות הייתה יותר קטנה ומוגבלת. אנחנו לא יודעים איך לטפל בחולי קורונה. אין פרוטוקולים ולא יודעים איזו תרופה דרושה ובאיזה שלב להרדים ולהנשים את המטופל בכדי שיתחזק. ברחבי העולם מנסים הרבה סוגים של תרופות על הקורונה ובספרות המקצועית מתפרסמים כל יום או יומיים פרסומים על טיפול תרופתי שעבד או שלא עבד. בעצם, בכל יום שמצליחים לעכב את ההתפרצות יש לנו יותר ביטחון לתת טיפול אפקטיבי לחולים שמגיעים לבתי החולים. אנחנו מצילים פה חיים. אם יהיו לנו 1,000 חולים בעוד שבוע או בעוד חודש, ביכולת להציל חיים, זה הבדל גדול מאוד".
