רבים שואלים את עצמם כיצד קרה שדווקא איטליה היפה, משאת נפשם של מיליוני תיירים מכל העולם, הפכה בשבועות למקום החולה ביותר באירופה. וירוס הקורונה היכה את האיטלקים מכה ניצחת. ערים שטופות תיירים כוונציה, רומא וסיינה הן בימים האחרונים ערי רפאים. איש לא מטייל בהן, אפילו התושבים מסתגרים בבתים, מקווים לטוב, ומותירים את שכיות החמדה התיירותיות האלה כמעט ללא נוכחות אנושית.
האווירה באיטליה קשה מאוד. המאמצים שעושה הממשלה לעצור את התפשטות המחלה מתגלים כמאוחרים ולא יעילים. מספר המתים גדל, מספר הנדבקים גואה בכל יום, ובתוכניות הטלוויזיה פוליטקאים טירונים מזמרים פתרונות שאינם עומדים אפילו במבחן של 24 שעות.
יש סיבות לכך שדווקא באיטליה קרה הדבר הזה. אכתוב דברים שלא יהיו קלים למי שאוהב את המדינה הזו, ואני בהחלט נמנה עם אוהביה. מה שהביא את איטליה למצב הזה הוא הבורות הגדולה של תושביה והנהגה פוליטית שאין לה יכולת לנהל מדינה מודרנית בת שישים מיליון תושבים.
לפני רק כעשרה ימים, הצהירו קברניטי מילנו, בירת מחוז לומברדיה, מוקד המגיפה באיטליה, שאין בכוונתם להיכנע למגיפה ולשנות את הרגלי החיים בעיר. "מילנו תמשיך לחיות כרגיל", הם קראו תחת כל עץ רענן, והתושבים נענו בעליצות גדולה לאתגר של ראשי העיר וראש המחוז, ומילאו את הברים, ושתו אפריטיפים, והלכו לקולנוע, ואכלו במסעדות, וכך חגגה הההדבקה בעידוד חסר שיקול הדעת של ההנהגה הפוליטית בעיר העשירה והמתקדמת ביותר.
יש מישהו בלתי נסבל בהתהגות כזאת, במדינה שבה האוכלוסיה היא הזקנה ביותר באירופה. רבע מאוכלסיית ארץ המגף היא בת 65 שנה ויותר. הבחירה חסרת האחריות הזאת לא הגבילה את עצמה רק לבילויים ולאכילה במסעדות.
נמלטים דרומה ללא בדיקה
לפני שנכנסו לתוקפם הצווים המחמירים שהפכו את כל איטליה למדינה בהסגר, במוצ"ש האחרון, הודלפו טיוטות שונות של הצווים הללו לרשתות החברתיות, ועד מהרה נוצרה במילנו ובלומברדיה פאניקה אמיתית, והחלה הימלטות של ממש מעיר המעצבים והאופנה.
הבורחים היו בעיקר אנשים שמוצאם מדרום איטליה ונמצאים במילנו ובמחוז הצפוני לומברדיה, לצורכי עבודה. הם החליטו שיש לברוח מפני המגיפה, ואחת היא להם אם הם חולים, אם נדבקו בנגיף. ללא שום בדיקה וללא שום מחסום משטרה בתחנות הרכבות ובתחנות האוטובוסים, עשו את דרכם אלפי אנשים מצפון לדרום.
רוב הנמלטים האלה היו צעירים, כאלה שהווירוס אינו מחולל בהם שמות, אבל המחשבה הפשוטה שבריחתם אל בתי ההורים, הסבתא והסבא הזקנים, יכולה להביא להתפשטות המגיפה גם בדרום איטליה, מחשבה כזאת לא עברה בראשיהם. אולי אפילו העובדה הפשוטה שהם יכולים להדביק את קרובי משפחותיהם שגרים בדרום לא הרתיעה אותם.
דווקא בתקציבי הבריאות קיצצו
בימים אלה של הסתגרות אני נמצא בביתי בטוסקנה, במקום מבודד למדי, לא רחוק מקיאנטי – ממלכת היין האדום של איטליה. אני מרבה לראות טלוויזיה ולקרוא עיתונים, ומבחין בכך שלפולטיקאים המתארחים בתוכניות הטלוויזיה אין תשובה אמיתית, שתחלץ את מדינתם מהמשבר הגדול.
כל הממשלות באיטליה, בעשור האחרון אם לא בשני העשורים האחרונים, קיצצו בתקציבי הבריאות. דווקא בהם, למרות גילם המתקדם של אזרחיהם. לדעתם החובבנית היה צורך לקצץ, והנה כעת עומדים בתי החולים בצפון איטליה בסכנת קריסה אמיתית (איני רוצה לחשוב מה יקרה אם מספר הנדבקים בדרום המדינה יגיע להיקפים גדולים). רופאים הנמצאים בחזית המאבק בווירוס, בבתי החולים הללו, מעידים על כך בכל כלי התקשורת. חסר ציוד הנשמה, חסרות מיטות וחסרים חללים מבודדים. איטליה של הצפון מתגלה במערומיה ואין בזה דבר מרנין לב.
הימין האשים את המהגרים האומללים
הימין האיטלקי הסית בשנים האחרונות נגד המהגרים, אלה המגיעים לאיטליה בדרך לא דרך, לפעמים טובעים בים, לפעמים מגיעים מותשים לחופי סציליה. הפוליטיקאים של הימין, בעיקר מתיאו סלביני, מנהיג הליגה הצפונית, אולי הפוליטיקאי הפופולרי באיטליה בשנתיים האחרונות, האשימו את האומללים הללו בכך שהם מביאים מחלות, שהם פושעים פוטנציאליים שיתחברו לפשע המאורגן ויגבירו את האלימות והפשיעה בצפון "הנאור".
והנה, רצה הגורל שדווקא צפון איטליה הוא המוקד של המגיפה הזאת, וההתנהגות הפרועה וחסרת האחריות של מנהיגיה ותושביה, היא שחוללה, עד לפני יומיים, את התגברות המגיפה.
למשבר יש לקחים. איני בטוח שהאיטלקים ילמדו את השיעור שהעביר להם הווירוס הבלתי נראה הזה. נהפוך הוא; כמי שחי במדינה הזאת לא מעט זמן, חוקר ומכיר את תרבותה וספרותה, נראה לי שבשוך המגיפה איטליה תחזור להתנהגותה הישנה: מסעדות, אפרטיפים, קלות דעת והנהגה פוליטית שאינה מסוגלת להתמודד עם משברים אמיתיים.
אלון אלטרס הוא סופר, משורר ומתרגם ספרות איטלקית לעברית ("החברה הגאונה"). מתגורר באיטליה מזה 15 שנה.