מרטין אייכנבאום, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, השתתף בכנס השנתי של מכון אהרן למדיניות חברתית שהתקיים ביום שני האחרון. בדבריו, טען כי הריבית האפסית הנהוגה כיום וצפויה להימשך, היא הזדמנות מצוינת להשקעות ציבוריות חדשות בתקציבי הפיתוח. אייכנבאום הוא איש הממסד הכלכלי המרכזי, ואינו נוטה באופן מובהק לימין או לשמאל. הוא מאמין בכלכלה קפיטליסטית, ולפי הבנתו דווקא על פי עקרונות קפיטליסטיים יש הגיון רב כעת בהגדלת תקציבי הפיתוח הממשלתיים.

פרופסור מרטין אייכנבאום צילום: דבר ראשון.

פרופסור מרטין אייכנבאום צילום: דבר ראשון.

"בחשיבה עסקית פשוטה, כשאתה חושב על בנית גשר (על ידי המדינה, א.ר.)" אמר אייכנבאום בראיון ל'דבר ראשון', "אתה יכול לחשב את התשואה בצמיחת התמ"ג כתוצאה מכך. ואפשר להשוות את זה לגובה הריבית של הלוואה".

האם חישובי תשואה להשקעה ציבורית מסובכים יותר מהשקעה עסקית רגילה ?

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"כן ולא. בעסק מסחרי, בהשקעה מסחרית רגילה, ישנם הרבה גורמי אי ודאות. מתחשבים בתחזיות לגבי הכנסות וכדומה. בעולם האמתי זהו חישוב מסובך, אך סביר. באופן דומה, ניתן לחשב כמה שעות ייחסכו מכך שאנשים ישתמשו בגשר, כמה זה יתרום לפריון שלהם. זה לא חישוב פשוט,  ויש צורך במומחים שיחשבו באופן צנוע את התרומה לכלכלה של השקעה ציבורית. אם יש 0.5% של חוסר ודאות לגבי התשואה, זה לא הופך את החישוב לבלתי סביר, בייחוד אם אתה מניח הנחות יסוד שאינן אופטימיות מדי. אבל כעת שיעורי הריבית הם כה נמוכים, בייחוד במדינה כמו ישראל. במצב כזה יש השקעות רבות שיעמדו בקריטריונים של האנשים הכי שמרנים, הכי ניאו-קונסרבטיבים שיגידו – כן, זו השקעה טובה".

אך האם הם יתמכו בהשקעה כזו שלא על ידי גופים פרטיים?

"זה כבר נושא נפרד מהשאלה האם מדובר בהשקעה טובה. העניין הוא שכשאתה מעסיק עובדים, אתה רוצה שהם יגיעו בזמן, שיהיה להם די זמן לנוח, שיגיעו מבתי ספר טובים. אם אני איש עסקים – ואני מאוד אוהד כלפי עסקים – זה לא אומר שאני צריך להתנגד לגשרים טובים, בתי ספרי טובים ונמלי תעופה טובים. הדברים הללו טובים לעסקים כשם שהם תורמים לחברה ".

אייכנבאום מבקר בארץ בקביעות. הוא שימש כחבר בצוות מומחים בינלאומי שהוקם ביוזמת בנק ישראל להערכת חטיבת המחקר בבנק ואף הוזכר כאחד המועמדים האפשריים להחלפת סטנלי פישר כנגיד הבנק.

הנתונים שהציג בכנס מכון אהרן, מעוררי עניין ופשוטים באופן יחסי. לדבריו, כתוצאה מהמשבר העולמי, שיעורי הצמיחה העולמית נמוכים וצפויים להישאר כך. היכולת של ישראל לצמוח בעזרת יצוא, הוא טוען, מוגבלת על ידי שיעורי צמיחה אלו.

על כן, מדגיש אייכנבאום כי על מדינת ישראל לבחון את הצמיחה במדינות שהן שותפות הסחר של ישראל. צמיחה ושגשוג במדינות שלא מקיימות יחסי מסחר עם ישראל ישפיעו על הממוצע העולמי אך, באופן טבעי, לא יעזרו לישראל.

"בישראל יש אנשים שאומרים שאתם יכולים לעשות הכל, כי ישראל היא מעין נס", מסביר אייכנבאום, "נכון שאנשי עסקים הם אופטימיים יותר והם חייבים להיות אופטימיים, אחרת הם לא יהיו מסוגלים להיות יזמים, אבל לפי הנתונים הכלכליים יש קשר חזק בין היצוא בישראל לצמיחה בקרב שותפות הסחר שלכם. אם להם לא תהיה צמיחה – הם לא יוכלו לקנות את המוצרים שלכם".

תקציב הפיתוח כאחוז מהתמ"ג במדינות ה-OECD.

תקציב הפיתוח כאחוז מהתמ"ג במדינות ה-OECD.

בניגוד לטענות התעשיינים וגורמים במערכת הפוליטית, הוא אומר, אין לבנות על צמיחה בתעשיות היצוא כמנוף שיחזיר את המשק הישראלי לצמיחה גבוהה. במקום זאת, הוא מציע לממשלה להתמקד בשיפורים בפריון ובתקציבי פיתוח.

על פי הנתונים שהציג אייכנבאום, אחוז תקציב הפיתוח מהתמ"ג בישראל הוא הנמוך ביותר במדינות ה-OECD, רק 2% מול ממוצע של 4%. אך להגדלת תקציב הפיתוח בישראל צפויה להיות ההשפעה הגדולה ביותר – כ-15% תוספת להכנסה של משקי בית מבוססים ו-12% למשקי בית חלשים.

עלייה משוערת בהכנסות משקי בית מהגדת תקציבי הפיתוח.

עלייה משוערת בהכנסות משקי בית מהגדת תקציבי הפיתוח.

עם זאת, אומר אייכנבאום, גם אם הפוליטיקאים ישתכנעו שתקציב פיתוח יכול וצריך להיות מנוע צמיחה חשוב, יש לבחון היטב כיצד להשקיע נכונה. "החלטות תקציביות הן תמיד יותר פוליטיות ממוניטריות, כי הן לא משפיעות באופן שווה על כל האזרחים", הוא מסביר, "יש נטייה בקרב פוליטיקאים ליזום פרויקטים כדי לעזור לחברים העשירים שלהם לזכות במכרזים".

ישנה טענה שפוליטיקאים דואגים בעיקר לקרדיט האישי. השר כחלון נהנה מהון פוליטי בנושא הרפורמה בסלולר, השר דרעי מתגאה בהפחתת מחירי התחבורה הציבורית כהישג אישי שלו וכו' וכו'.

"גם זה נכון. אני חושב שלמרות זאת ניתן להתקרב למימוש המטרה של תקציבי פיתוח איכותיים מנקודת ראות כלכלית. יש מדינות כמו קנדה או אוסטרליה שיצרו מוסד ממשלתי מקצועי ועצמאי לנושא החיפוש אחר פיתוח ציבורי בעל תשואה גבוהה. מוסדות אלו מנותקים מצרכי התקציב היומיומיים ומסתכלים בתכנון עתידי. אלכס צוקרמן (פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבין-תחומי בהרצליה) ציין שבעבר גם בישראל, בעשורים הראשונים לקיומה, היה מצב שבו המדינה ניהלה לחוד תקציב שוטף ותקציב פיתוח".

מה צריך להיות סדר הגודל של מוסד כזה?

"הוא לא צריך להיות גדול במיוחד, צוות של 20-10 אנשים מקצועיים יכול לספק את התחזיות האלה. המקצועיות היא האלמנט הקריטי. לא תרצה חברים של פוליטיקאים שלא יודעים מה הם עושים. זה יכול לקרב את קבלת ההחלטות למקום פחות פוליטי או קשור למקורבים. עיתונאי כמוך יוכל לבקר פוליטיקאי שמציע פרויקט מסוים ולשאול אותו למה הוא תומך בפרויקט הזה אם המוסד הממשלתי לתקציבי פיתוח יציג שישה פרויקטים שמבחינה כלכלית הם תורמים יותר ממה שהוא מציע".

"אני חושב שאנשים כמו נתניהו גדלו בתקופה אחרת, כשהחוב של ישראל היה כבד. הם פוחדים מהשתוללות בהוצאות" סיכם אייכנבאום, "אבל היום יש מצב חדש וצריך להתייחס אליו בכלים חדשים".