טרנקילו (רגוע) כאן. לכן בחרנו לפני תשעה חודשים לעבור לגור בברצלונה, ולא בחלקים יותר צפוניים וקרים של אירופה. הטרנקילו הולך ביחד עם מזג אוויר נוח ובאופן כללי דמיון רב לצד השני של הים התיכון שממנו באנו, מינוס העצבים. הספרדים רגועים מאוד רוב הזמן. בשגרה זו ברכה, בעיתות חירום זה עלול להיות קצת בעייתי.

ספרד די קרובה לאיטליה, ולמרות זאת הספרדים בוששו להגיב גם כשהידיעות מהשכנה הנגועה זרמו וזרמו, ואיתם האיטלקים עצמם בטיסות שלא נעצרו בזמן. הספרדים המשיכו לנשק שתי נשיקות על הפנים של כל מי שפגשו, אפילו לראשונה, והתייחסו בביטול לרעיון של לסגור הכל ולהסתגר בבית.

ואז הם החלו להתעורר –  בשלישי שעבר הגיעה ההכרזה על ביטול כל הטיסות מאיטליה, ביטול כל האירועים ההמוניים שמעל 1,000 איש, תשלום על ימי מחלה לעובדים (בגובה 75% מהשכר במקום 60% ברגיל ועוד). חשבתי כמה טוב שיש פה ממשלת קואליציה של המפלגה הסוציאליסטית ומפלגת השמאל הרדיקלי, פודמוס, שדואגות גם לאזרחים הקטנים ולא רק לתאגידים הגדולים. אבל הסתבר ש"הסוציאליסטים" פה דווקא יחסית ימניים, והם מתווכחים עם נציגי פודמוס על תקנות ההגנה על העובדים החלשים, שכמו בכל משבר הם אלה שנדפקים הכי חזק.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

שני: מתחיל לאגור מזון ולהחמיץ ירקות

אנחנו חיכינו וקיווינו שצעדים לבלימת ההדבקה יינקטו; שמחנו שהתחילו; וידענו שיחמירו בקרוב; אז כבר מיום שני שעבר התחלתי לרכוש בכל בוקר מזון בסיסי, בדרך חזרה משיעור הספרדית החינמי למהגרים – שק אורז, עשר חבילות פסטה, עשר פחיות רוטב עגבניות איטלקי, וכו' וכו'. הכנתי גם כמה צנצנות של ירקות מוחמצים – כרובית, כרוב, פלפל וצנוניות – סבתא טובה הייתה גאה בי. חבל שלא היה לי שכל ללמוד ממנה איך עושים את זה כמו שצריך בעודה בחיים, מקווה שיצליח לי.

סבתא טובה הייתה גאה: צנצנות חמוצים אל מול הקורונה (צילום: אמיתי סנדי)

המקומיים, לעומת זאת, התנהלו כרגיל ברחובות העיר, בברים ובמסעדות. הרבה פחות תיירים, אבל עדיין לא מעט הסתובבו פה, במפתיע. היה פער מוזר מאוד בין קריאת העדכונים ברשת על כמויות החולים המטפסות שעוררה בנו דאגה רבה, לבין הרחוב שהתנהל כרגיל.

שישי: מדפים ראשונים ריקים בסופרמרקט

אבל ההחמרה הגיעה. בחמישי בצהריים הודיעו על סגירת כל בתי הספר והאוניברסיטאות. בערב, שלטונות מחוז קטלוניה ביקשו ממדריד לאשר ולעזור בסגירת גבולות המחוז לתנועה פנימה והחוצה, ובשישי כבר דיברו על סגירה צפויה החל משבת של כל החנויות והקניונים. ביום שישי ראיתי לראשונה תכונה מיוחדת בסופרמרקט, ומדפים ראשונים ריקים, אבל לא הרבה מהם.

זוגתי, שבדיוק התחילה עבודה חדשה, בילתה את השבוע בהכשרה במשרדי התאגיד, ובחשש קל למשרתה הטרייה. אבל הממונים הרגיעו את העובדים החדשים. בבוקר יום שישי הודיעו להם שבשבוע הבא יעברו בהדרגה לעבודה מהבית, אבל כששמעו על הסגר הצפוי החליטו בחמש אחר הצהריים להוציא את כולם עוד באותו היום לעבודה מהבית. מייד התארגנו לחלוקה המונית של לפטופים ושאר ציוד מחשוב, ועד תשע בערב היא כבר יצאה מהמשרד מוכנה לעבודה מהבית.

ערב שישי היה גם הערב האחרון שבו המסעדות והברים היו פתוחים. המקומיים התעלמו מההמלצות להישאר בבית ויצאו בהמוניהם לחגוג יחד כל עוד אפשר.

שבת בבוקר: טיול בגן הפתוח ונשיקות באוויר

בשבת כבר הרגשנו את השינוי החד באווירה. בדרך כלל, החל משעות הבוקר המאוחרות כולם כבר בברים, מתגודדים על המדרכות עם בירה וסיגריה, מדברים ומתבדחים בקולי קולות ממש מתחת לבלקון שלנו. עכשיו השקט הפתיע אותנו מאוד, דומה יותר לשבת הישראלית.

פסל באחד הגנים על "הר היהודים". בשבוע שעבר הספרדים התייחסו בביטול לרעיון של לסגור הכל ולהסתגר בבית (צילום: אמיתי סנדי)

בחמישי עוד תכננו לנצל את השבת לטיול רחוק בטבע, לפני שיחמירו את הסגר, אבל בשישי כבר שמענו שראש העיר שלנו, אדה קולאו, אמרה שייתכן שישביתו את התחבורה הציבורית. למזלנו, אנחנו מתגוררים למרגלות "הר היהודים", גבעה גדולה בדרום העיר שעליה עשרות גנים ופארקים שונים. גרים פה כבר כמעט שנה, ועדיין מגלים מדי פעם גנים חדשים.

אז בשבת בבוהוריים ירדתי למכולת והבאתי באגט טרי, ארזנו אוכל לפיקניק ויחד עם ידידתנו הקנדית, פאם, יצאנו לטפס על ההר. כך יכולנו לשאוף קצת אוויר, ריח משכר של פריחה, בלי להתקהל ולהפר את המלצות הרשויות. כשפגשנו את פאם הפרחנו נשיקות באוויר ממרחק בטוח. בגנים היו מעט מאוד אנשים והשתדלנו לא להתקרב אליהם.

הרחוב הריק. בדרך כלל בשבתות בצהריים מתגודדים מתחת לבלקון שלנו עם בירה וסיגריה. עכשיו שקט. (צילום: אמיתי סנדי)

וכן, גם הפעם גילינו גן חדש שעוד לא היינו בו (בפעמים הקודמות הוא היה סגור). לכל גן יש אופי קצת אחר – יש מיוערים ופראיים יותר, יש גנים בסגנון יותר צרפתי מסודר עם ערוגות, מזרקות ופסלים, יש חורשות אורנים, ויש גם בית קפה/מסעדה/בר פתוח, שנגלה פתאום למטיילים באחת החורשות, ומי שטיפסו את כל ההר יכולים להשיב את נפשם בבירה צוננת. הפעם הוא כבר היה סגור.

שבת בערב: השכנים מוחאים פתאום כפיים

בשבת בתשע בערב נאם ראש הממשלה, פדרו סאנצ'ז, לאומה והכריז רשמית על הצעדים שדיברו עליהם ביום ששי – הכל ייסגר מלבד חנויות מזון, חומרי ניקוי ובתי מרקחת. גם חנויות טבק ומספרות הצטרפו להחרגה. ישראלית שגרה באיטליה כתבה ברשת שכולם מוזמנות לשאול אותה הכל, אז שאלתי אם עדיין יש אצלם בירה בחנויות. כשענתה שכן, קצת נרגענו. מצד שני, קראנו שלצאת לרחוב נוכל רק לעניינים הכרחיים ועל סתם שוטטות נסתכן בקנס. אז מה, לא נוכל לצאת לשאוף אוויר בפארקים? זה באמת מדאיג. איפה הטרנקילו שהבטיחו לנו?

אבל בעשר בערב שמענו פתאום מחיאות כפיים סוערות מהרחוב. יצאנו לבלקון וראינו את כל תושבי השכונה עומדים במרפסות ומוחאים כפיים. התעדכנו בפייסבוק שהם מריעים לאנשי צוותי הרפואה. מעניין מתי יתחילו לשיר כמו האיטלקים.

______

אמיתי סנדי הוא מאייר ומעצב גרפי, חי בשנה האחרונה בברצלונה עם זוגתו ועם החתולה טאשה​