ד"ר דב ינאי (80) הוא פרופיילר – מומחה לניבוי התנהגות שמייעץ לחברות הגדולות בעולם לפני שהן בוחרות מנהלים בכירים. ינאי עוסק בחוסר ודאות, ובאופן מפתיע מאמין שלחוסר הוודאות שמגפת הקורונה הביאה לעולם ולחיינו ישנם יתרונות רבים.

"אנחנו בעיצומה של טרגדיה גדולה", הוא אומר, "מדובר על רגעים היסטוריים שחושפים את האופן שבו אנחנו חושבים ופועלים. חוסר הוודאות הוא השטח של בני האדם. רובוטים חיים בוודאות. המילה רובוט נגזרת מהמילה הרוסית רבוטה – עבודה. רובוט עושה עבודה מונוטונית, קבועה, בלי יכולת להתמודד עם שינויים. בני אדם לעומת זאת, צריכים את השינוי. בלי חוסר ודאות אין יצירה. בן אדם שמתחיל את יומו כשהוא יודע בדיוק מה יקרה בו ואיך הוא יסיים אותו, ישתעמם. זה מוות."

ובכל זאת, אנחנו כולנו מחפשים את היציבות והוודאות.
"ברור שאנחנו מחפשים יציבות, לכל מטבע יש שני צדדים. אנחנו רוצים יציבות שתאפשר לנו ללכת למקומות לא ידועים".

ומה קורה לנו כשהעולם שלנו מתערער? כשכל סדר היום משובש, מקומות העבודה נסגרים, עוד ועוד אנשים מקבלים מכתבי פיטורים וחוששים על עתידם?
"זה באמת מצב קשה. אני לא מפחית מהטרגדיה שאנשים חווים, אבל יהיו אנשים שיצליחו למצוא בה גם הזדמנות. אני לא מתכוון לניצול כלכלי ציני של המגפה, יש גם כאלה, אני מתכוון לאנשים שיצליחו לקבל את המצב של חוסר הוודאות כמצב נתון ויצליחו לנצל אותו להתבוננות. בעיקר התבוננות פנימה. האם אני במקום שאני רוצה להיות בו? האם אני מגשים את המטרות שלי? מהן המטרות שלי? הרבה פעמים החריגה מהמציאות מאפשרת לנו להגיע להתבוננות פנימית שלא מתאפשרת בתוך המציאות. זה לא יקרה לכולם. הרבה אנשים שקועים בחרדה ומשקיעים את המאמץ בניסיון להשיב את הסדר הקודם על כנו. אבל הרבה אנשים יכולים למצוא דווקא את הפוטנציאל שבהפרת הסדר הקיים, הזעזוע של המציאות".

קשה לנו לדמיין עולם עם סדר אחר, אבל זה בהחלט ייתכן. אני לא יודע עד כמה המגפה הזו תחולל שינויים ברמה ההיסטורית, אבל אין לי ספק שיהיו לה השפעות על האופן בו אנחנו חושבים כיחידים וכחברה

זה דבר שקורה לנו גם כחברה? זאת אומרת, גם המוסכמות החברתיות מתערערות?
"כמובן. קח לדוגמה את מלחמת העולם הראשונה ואחריה מלחמת העולם השנייה. אלו אסונות ששינו את האופן שבו אנחנו חושבים. המחיר שהם גבו היה נורא, אבל כתוצאה מהמשבר ומחוסר הוודאות שנוצרה במציאות נוצר גם פתח לשינוי. נשים יצאו לעבוד, דבר שלא היה מקובל קודם. זו רק דוגמה לשינוי תפיסתי שמתרחש בחסות משבר".

"אני אגיד לך עוד משהו בעניין הזה. אנחנו כבני אדם נוטים לחשוב שהמציאות שבה אנחנו חיים היא מצב טבעי ושכך היה תמיד. האמת היא שהחברה הגלובלית כפי שהיא בנויה היום, עם דפוסי המחשבה שלנו ומערכת האידאות שבה אנחנו חיים, קיימת פחות ממאה שנה. קשה לנו לדמיין עולם עם סדר אחר, אבל זה בהחלט ייתכן. אני לא יודע עד כמה המגפה הזו תחולל שינויים ברמה ההיסטורית, אבל אין לי ספק שיהיו לה השפעות על האופן בו אנחנו חושבים כיחידים וכחברה".

מה אתה מעריך שיהיה השינוי התפיסתי החברתי שתביא איתה הקורונה?
"קודם כל, יש את כל צורת המאבק בנגיף הזה. שילוב של רפואה ואימונולוגיה, סטטיסטיקה, מדעי ההתנהגות וכלכלה ועוד אלף תחומים. אתה מסתכל על אופן הטיפול במשבר במדינות השונות, המוצלחות יותר והמוצלחות פחות, ואתה מבין שיש צורך בחשיבה רב ממדית. יש צורך לגייס תחומי מומחיות שונים ולהפגיש ביניהם. בעולם שלי, של גיוס מנהלים, זו לא מחשבה חדשה, אבל בהחלט יש פה שינוי תפיסתי שמתהווה מול עינינו. מעבר לכך, יש את הנושא של היחס לזיקנה. היום מדברים על כך שאנשים מעל גיל שישים הם בקבוצת הסיכון. מישהו יכול להתבלבל ולחשוב שמדובר בזקנים. כדי להמחיש עד כמה התפיסה הזו לא מיושנת, אזכיר שכשביסמרק ייסד את הפנסיה הוא קבע את גיל הזכאות ב-65. רק 5% מבני דורו חצו את גיל 65 ונהנו מאותה הפנסיה. היום 5% חוצים את גיל 100. היחס שלנו לגיל המבוגר ישתנה.

"עוד דוגמה היא נושא תפקידה של המדינה והאחריות שלה לכלכלה. אתה רואה איך נשיא צרפת אומר היום שהשוק החופשי לא יכול לטפל בהכל. זו תובנה שצריך להיות עיוור כדי לא להבין אותה במשבר הנוכחי."

האם לעובדה שמדובר ב"אויב" בלתי נראה שמביא להשבתת המדינה מבלי שיפלו פה טילים יש השפעה על האופן שבו אנחנו תופסים את המצב?
"אני חושב שזה מאוד מתעתע. ד"ר קארולין מיס ניסחה את זה יפה בספרה 'האנטומיה של הנפש' כשכתבה שהגוף לא יודע לדבר בלשון בני האדם. הוא מבטא את מצוקותיו במחלה. זה נכון לרמת הפרט וגם למגפה. אם לא נדע לקרוא את המחלה, היא תבוא שוב. מה רוצה הנגיף הזה והבידוד שהוא כופה עלינו לומר לנו? אולי הוא מבקש קשר שלי עם עצמי האמיתי ללא המסך?

"אין לי ספק שהמצב הזה יכול ללמד אותנו הרבה דברים על עצמינו. על מה שמפעיל אותנו. דיברנו על אינטרדיציפלינריה, אז תכונה חשובה נוספת היא צניעות. ההבנה שאנחנו לא מבינים הכל. אנחנו יכולים לשער מה יקרה, אבל חוסר הידיעה וחוסר הוודאות לגבי מה שעתיד להתרחש, הם חלק מהעניין. מי שיקבל את העובדה שהוא לא יכול לדעת מהם כל המשתנים בקבלת החלטה מסוימת או מה צופן המחר, ובכל זאת מכיר בצורך להיערך אליו, יוכל אולי לקבל החלטות נכונות ויצירתיות במצב של חוסר ודאות".