כישראלים שחיים בברלין, רובנו עדיין קשורים לתקשורת בארץ, וסופגים את הסגר והפאניקה, לעומת הברלינאים, שעדיין מסתובבים חופשי בעיר, רובם ללא כפפות או מסכה, ומפגינים שאננות מסויימת.

גם כאן היתה נהירה המונית אל חבילות נייר טואלט. מזה כמה ימים שבסופר השכונתי מחביאים את הגלילים בחדר נפרד, ורק על פי בקשת הלקוח אפשר לקבל חבילה. אם להכליל, נראה שאנשים שומרים מרחק ולא מתחבקים, אבל זה לא שונה מהיומיום הרגיל בגרמניה.

התיירים נעלמו (צילום: מרב מרודי)

נעלמו לגמרי (צילום: מרב מרודי)

אתרי התיירות ריקים לגמרי, שוממים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בקומת הרכבות באלכסנדר פלאץ, שביום רגיל מוצפת אנשים והמולת רכבות, ארבע הפלטפורמות כמעט ריקות, אולי ארבעים איש.

המולת הרכבות השתתקה (צילום: מרב מרודי)

אבל בשכונות המגורים החיים שוקקים, בתי הקפה מלאים.

השכונתי מלא (צילום: מרב מרודי)

אי אפשר בלי קפה (צילום: מרב מרודי)

ובפארקים המוני משפחות עם ילדים וגם מבוגרים.

שוקק (צילום: מרב מרודי)

שוקק מאוד (צילום: מרב מרודי)

 

נינוח (צילום: מרב מרודי)

בתקופה כזו לא קל להיות זרה. ראשית כל, קשים המרחק מהמשפחה בארץ והדאגה לה; מעבר לזה, לפעמים, בגלל השפה, יש קושי להבין את העדכונים המקומיים – החוקים וההגבלות שקשורים בתפרצות הקורונה, ומעבר לזה, בתקופות כאלה שנאת הזרים תמיד עולה.

מנצלים שמש ראשונה (צילום: מרב מרודי)

מצד שני, מערכת הבריאות בגרמניה טובה והכלכלה חזקה, כך שיש רשת ביטחון מסויימת, וכבר מציעים לעצמאים ולשכירים עזרה כלכלית מטעם המדינה.

ובטח שאי אפשר בלי סלפי (צילום: מרב מרודי)

ברלין היא, כידוע, מרכז תרבויות מגוון מאוד ביחס לערים אחרות באירופה, ואפשר לשמוע ברחוב שפות שונות ועדכונים ממה שקורה במדינות שבהן המצב הדרדר במהירות. כך למשל חבר מספרד, שכבר יודע איך נראית התפרצות ווירוס שיוצאת משליטה, נדהם מהשאננות הכללית ברחוב הגרמני.

הגרמנים נוטים לציית. עכשיו לא לגמרי (צילום: מרב מרודי)

בעיקרון, הגרמנים נוטים לציית לבקשות לצמצום פעילות ולשמירת מרחק שמגיעות מהקנצלרית מרקל, ובכל יום גוברות השמועות על סגר קרב ובא.

נושא השיחה: נראה שלא קורונה (צילום: מרב מרודי)

אז ייתכן שמי שנתפסים כשאננים, הם בסך הכל אנשים שמנצלים את ימי השמש הראשונים כדי לצאת מהבית, לפני שיצטרכו להיסגר בו.

בינתיים מדוושים (צילום: מרב מרודי)

**

מרב מרודי היא צלמת. חיה בברלין תשע שנים​