הקורונה מרסקת כל מערכת חברתית וציבורית ואלה שתלויים במערכות הללו הופכים לפגיעים במיוחד. הסיפור של מ' הוא אחד הקפקאיים מבין תעלוליה האכזריים של המגפה הזו. מ' (שמו המלא שמור במערכת) יושב בימים אלה בכלא השרון למרות שסיים לרצות את עונשו. הוא אמור היה להשתחרר מבית הכלא לפני עשרה ימים, לאחר שוועדת השחרורים קבעה כי עונשו יקוצר בשליש. הוא ריצה 26 חודשים מתוך 33 שגזר עליו בית המשפט, אבל למ' אין לאן ללכת.
על-פי תסקיר של הרשות לשיקום האסיר, נקבע כי ניתן לקצר את עונשו של מ' בתנאי שייצא למסגרת שיקומית. בעזרת עורכי דינו, מ' פנה לקריית שלמה, הוסטל שיקומי פרטי הממוקם בסמוך לכלא השרון ומתמחה בשיקום אסירים עם בעיות רפואיות. מ' קיווה כי בקריית שלמה ניתן יהיה להמשיך לעקוב ולטפל במחלת הסכרת ממנה הוא סובל. כדי להתקבל לקריית שלמה, היה צריך מ' להפקיד תשלום ראשוני של 1,620 שקלים. מניין יהיה לאסיר שלא נמצא בקשר עם משפחתו כסף להוסטל? הוא לא ויתר ובעזרת עורכי דינו קיבל מהביטוח הלאומי מקדמה על חשבון קצבת הנכות שלו. אחרי תהליך ארוך ומיגע, מ' קיבל את האישורים הנחוצים ונותר לו רק להמתין לתאריך המיוחל, ה-16 במרץ.
אבי שמולביץ, בית החולים קרית שלמה: יש לנו בעיות בקליטת מטופלים חדשים. מי שהיו במסגרות הם נקיים ואז אין לנו בעיה. עם מטופלים חדשים שקולטים מבחוץ, יש נוהל נגוע. עד שהוא לא נבדק או היה בבידוד ובעצם אושר כנקי, אנחנו לא יכולים לסכן את המטופלים שאצלנו
"ערב קודם התקשרתי לקשלס (עו"ד משה קשלס מהסנגוריה הציבורית – ע.כ ו-ט.כ), עורך הדין שלי, לבדוק שהכל מסודר", הוא מספר. "'נו מחר היום הגדול?', שאלתי.'לא, מצטער. אמרו שלא יכולים לקבל אותך בגלל הקורונה', הוא ענה והפיל אותי", כך מ'.
"הזמנים הם הזויים. קורים לנו דברים שבשגרה לא יקרו. כולנו עסוקים בשגרה בטירוף שלנו. פתאום באה הקורונה ונתנה וואחד כאפה לכולם", אומר אבי שמולביץ, בעליו של בית החולים קרית שלמה שמנסה להסביר את המצב אליו נקלעו. "אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש. יש לי בית חולים במרכז. שעוסק בגריאטריה, סיעוד, גמילה מסמים. בתוך הפאניקה, אנשים ממסגרות אחרות שהן לא רפואיות אלא סוציאליות, אין איפה לשים אנשים. יש המון אנשים שאין איפה לשים אותם, חולי נפש, סל שיקום ואין מי שיטפל בהם. בשגרה יש משרדים ומסגרות שעושים עבודה מעולה". שמולביץ, עמוס ברצון טוב, כבול על-ידי מדיניות שיש בה הגיון בימים טרופים אלה. "יש לנו בעיות בקליטת מטופלים חדשים. מי שהיו במסגרות הם נקיים ואז אין לנו בעיה. עם מטופלים חדשים שקולטים מבחוץ, יש נוהל נגוע. עד שהוא לא נבדק או היה בבידוד ובעצם אושר כנקי, אנחנו לא יכולים לסכן את המטופלים שאצלנו".
לדברי שמולביץ, הבעיה המרכזית שלו כיום היא שאין לו מקום. מצד אחד, בהיותו מסגרת ייחודית המשלבת טיפול רפואי וטיפול סיעודי יחד עם גמילה ושיקום, מופנים אליו מקרים רבים ממסגרות שהן לא רפואיות. מהצד השני הצורך לשמור על הנחיות משרד הבריאות, גוזל שטחים וחדרים לטובת ריחוק בין המטופלים. בנוסף, מטופלים שהיו אמורים להשתחרר נשארים להמשך אשפוז פשוט כי אין להם לאן ללכת. "אני חייב לומר לך שבמשרד הרווחה עושים עבודת קודש, בטח כשמדובר בהנהלת המשרד שנמצאת איתי בקשר רציף".
בהמשך השיחה חושף שמולביץ גם את חוסר האונים של המערכת. "בכל הקשור להנחיות איך להתמודד עם משבר הקורונה, המנהלים שלי עומדים בחזית לבד. יש להם המון ניסיון אבל אין להם ממי לקבל הנחיות כיצד לנהוג, כמה ואת מי לקלוט, איך לבודד. המון החלטות ברמה היומיומית שהם נאלצים לקבל לבד. זה השיקול שלהם. גם הנושא של אמצעי מיגון לצוותים. אין לנו גיבוי. הרבה מהמאמץ שלי היום הוא לשמור על הצוות שלי. הייתה לי ברירה – לעצור סוסים ולהפסיק לעבוד או להמשיך ולנסות לתת שירות לאנשים, גם בהעדר הנחיות. אני בחרתי באפשרות השנייה".
בינתיים למ' אין מקום. שמולביץ מכיר גם את המקרה שלו. "אלו מקרים קורעי לב. מ' הוא לא היחיד. יש לי עשרות מקרים סוציאליים קשים מאוד שאני לא יכול לקבל בגלל המצב הנוכחי". בינתיים השעון של מ' דופק. אומנם הוא נחשב לאסיר ברישיון, כך שמבחינה משפטית, אין בעיה לדחות את שחרורו עד שיימצאו התנאים המתאימים. אבל כמותו יש גם אסירים שמסיימים לרצות את עונשם ופשוט משוחררים ללא מסגרת שיקומית.
על שגרת החיים שלו בימים האחרונים אומר מ' כי ביום א' לקחו לו את המדים ומאז הוא במצב המתנה. "אני עם אותה שגרת יום יום עד שישתנה המצב. אבל אין להם את כוח האדם המתאים להחזיק את כל האנשים היום בכלא. למה? יש הרבה בבידוד סוהרים, הם מפחדים ממצב חירום, בגלל שאנשים הפסיקו לעבוד בתוך הכלא, אנשים לא יוצאים מהאגף. למה הפסיקו לעבוד בכלא? כי הם אומרים שאסור שתהיה התקהלות מעל 10 אנשים. רק בחדר יש יותר מ-6 אנשים. אין 2 מטר בין אסיר לאסיר. אתה רוצה למנוע התקהלות במפעל אבל לא בחדר?".
בעשרת הימים האחרונים מתקשר מ' כל יום לפרקליטיו בתקווה שימצא לו פתרון. לרגעים נראה שהפתרון מגיע ונמצא עבורו מקום. התקוות עולות, ולמחרת שוקעות חזרה. "אני מרוסק נפשית ורוחנית. קשה, קשה מאוד". מ', שרואה את השחרור בא והלך כל פעם מתגעגע יותר מכל למשפחתו וכואב גם את חוסר הוודאות שלהם. "יש לי שלושה אחים ואחות. אמא שלי לא מתגעגעת אליי? לא רוצה לדעת אם אני חי, מת, איפה אני? אין לה רגש?".
מעורך דינו של מ', משה קשלס מהסנגוריה הציבורית, נמסר לקראת פרסום הכתבה כי היום התבשר שבקרוב מ' ייקלט למסגרת. "אנו מודעים לתקופה הקשה והמאתגרת ומברכים את קריית שלמה שהצליחו להתגבר על הקשיים", אמר.
