כאשר מיליונים מסתגרים בבתיהם, ומפלס הלחץ, החרדה וחוסר האונים עולה, גובר הצורך בתמיכה נפשית, אלא שכעת אין לפסיכולוגים אפשרות לפגוש את מטופליהם כמקובל, פנים אל פנים. כיוון שבפרקטיקת הטיפול הפסיכולוגי, למפגש פנים אל פנים, בסטינג קבוע, יש חשיבות מיוחדת, נדרשים כעת פסיכולוגים להיערך ולהתאים את עצמם ואת שיטת הטיפול לאמצעים המקוונים.

המעבר החד לטיפול מקוון מורגש בפניות שקיבלה הסתדרות הפסיכולוגים ובפורומים של מטפלים ברשתות החברתיות. "אנשים התחילו להשתמש בתוכנות וידאו", אומר יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים, יורם שליאר, המנהל גם את התחנה הקלינית של המועצה האזורית עמק הירדן. "היו אלינו הרבה פניות בשאלות על מגבלות, איך עושים, מה מותר. זה חשוב מאוד לשמר את רציפות הקשר עם המטופלים במצב החירום, כשהבדידות גדולה והחרדות גדולות, וגם מצד הביטחון הכלכלי של המטפלים".

יורם שליאר, יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים. "הטיפול בוידאו חשוב במצב חירום, כשהבדידות גדולה והחרדות גדולות" (צילום מסך מסקייפ)

ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים פרסמה קווים מנחים לעבודת הפסיכולוגים בתקופת המגפה. "גם בטיפול מרחוק", מדגיש המסמך, "הפסיכולוג אחראי להבטיח שתישמר פרטיות הלקוח, תוך שימוש בטכנולוגיות של שיחה מרחוק מאובטחות ואמינות. בכלל זה יש לבדוק גם את נושא אבטחת המידע בקצה של המטופל, האם תתאפשר לו סודיות ופרטיות בעת קיום השיחה הטיפולית, והאם תתאפשר שיחה רצופה ובאיכות טובה. במקרה הצורך חשוב להסביר למטופל מה עליו לעשות כדי לשמור על פרטיותו בקצה שלו – במקום בו הוא נמצא".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

לדברי שליאר, יש מטפלים שהמעבר היה להם קשה, והארגון מציע להם סיוע. "אם זה נופל על טכנופוביה, אז ניתן לעשות הדרכה מרחוק, ואם ההתנגדות באה ממקום רגשי, אנחנו יכולים לסייע למי שפונה אלינו. סביר שאם המצב יימשך, ניזום את העזרה הזו למי שמתקשה".

"לעודד את המעבר למסך הטיפולי"

אלן רייסל (63), פסיכולוגית התפתחותית, שותפה בקליניקה פרטית בתל אביב, ובשל המשבר והנחיות משרד הבריאות נאלצה להעביר את כל יומן הטיפולים שלה לשיחות ווידאו מרחוק. "זה דורש מאמץ", היא אומרת, "אבל אני חושבת שצריך לעודד את המעבר הזה מחדר הטיפולים למסך הטיפולי. זה לא הזמן לסגור את הקליניקה ולהגיד 'לא עובדים'".

בין התחומים בהם היא עוסקת, רייסל עובדת בשיתוף עם קלינאיות תקשורת, מרפאים בעיסוק ופיזיוטרפיסטיות, תחומים נוספים בהם המפגש הפיזי עם המטופלים חיוני ודרוש. "הילדים שמטופלים אצלנו זקוקים לטיפול. כל אחד מאיתנו צריך לעמוד עכשיו מול האתגר, ולחשוב איך אפשר לעבוד כשאי אפשר לגעת פיזית. אחרת אנחנו משאירים את ההורים והילדים בהרגשה שהם מאוד מבודדים".

אלן רייסל: "כשהתחלתי לעשות את זה דרך הסקייפ, גילית שיש משהו שמאוד מרכז את הסשן, ושגם בדרך הזו אפשר ליצור אינטימיות" (צילום מסך מסקייפ)

"אני זוכרת שלפני שבע-שמונה שנים עשיתי שיחת סקייפ עם זוג הורים בארצות-הברית. הייתי צריכה לעכל מוחית ורגשית את הרעיון שנפרוץ את המגן של החדר הטיפולי. כשהתחלתי לעשות את זה דרך הסקייפ, גילית שיש משהו שמאוד מרכז את הסשן, כשזה רק הפנים שלי מול שלהם, ושגם בדרך הזו אפשר ליצור אינטימיות. זה הפתיע אותי. היום אני יודעת שאפשר לשמר את הקשר הטיפולי, עם הדיסקרטיות והאינטימיות שנוצרת בתוך החדר הטיפולי, גם בווידאו".

איך המטופלים מגיבים לרעיון של טיפול מרחוק?
"עבור חלק מהם זה מאוד רגיל כי ככה הם מנהלים את העבודה, העסקים והקשרים שלהם עם אנשים שחיים בחו"ל. עם חלק אני מאמינה שעוד תהיה איזו הסתגלות. כמובן שיש כאלה שלא יכולים. הרבה מהמטופלים שהם הורים היו רגילים לבוא באמצע יום העבודה, או בשעות הבוקר אם הם פנויים, וכרגע הם לא יכולים להתפנות. הכל צריך להשתנות עכשיו מבחינת הלו"ז והפניוּת להמשך טיפול".

"זה מרחב חדש שצריך ליצור בו ביטחון ואמון"

"הכניסה הזו לתוך סגר או שהייה בבית יוצרת הרבה מאוד לחצים", אומרת מאור מאיר-שפריר, פסיכותרפיסטית שמטפלת בקליניקה פרטית בקרית טבעון ובתל אביב. "אני חוששת מהמצב שיכול להוביל לגלים של פגיעה ואלימות, למצב של חרדה או דיכאון".

למאיר-שפריר ניסיון בטיפול מקוון עם מטופלים שעברו למגורים בעיר אחרת ועם מטופלים שנסיבות חייהם האישיים לא איפשרו להם להגיע למפגשים. המעבר לטיפול אונליין מייצר,לדבריה, "אתגרים חדשים. "כל הסטינג הטיפולי משתנה לחלוטין ושובר הרבה מאוד דברים. זה מרחב חדש שצריך ליצור בו ביטחון ואמון בזמן שיש בו גם חלקים מנוכרים. אתה לא רואה את המטופל או המטופלים, אתה נמצא מאחורי מקלדת, מאחורי מסך. נכון שרואים את הפנים אבל זה מאתגר ושונה".

מאור מאיר-שפריר: "המעבר לטיפול מקוון זה גם להיכנס לחיים הפרטיים, לחדר, לבית של המטופל ולא מתוך בחירה, וזה מאתגר" (צילום מסך מסקייפ)

מאור מאיר-שפריר: "המעבר לטיפול מקוון זה גם להיכנס לחיים הפרטיים, לחדר, לבית של המטופל ולא מתוך בחירה, וזה מאתגר" (צילום מסך מסקייפ)

הרבה מאוד מהחיים מתנהלים בימים אלו אונליין. למה דווקא בטיפול הנפשי קשה לעשות את המעבר הזה?
"זה משתנה ממטופל למטופל. למי שרגיל לסטינג קבוע, להגיע לקליניקה בשעה מסוימת, שיודע איך נראות הספות ומכיר את הריחות של הקליניקה, שיודע מה מותר ומה אסור במרחב הטיפולי, בשבילו השינוי מאוד דרמטי. הרבה מטופלים לא רוצים את זה. הם חווים את זה כמנוכר וקר. לחלקם גם לא בהכרח יש פרטיות. יש מטופלים שיש להם ילדים והרבה רעש בבית. יש גם מקרים שיש עוד מישהו בבית ועולות שאלות, 'מה, אני אלחש עכשיו? אהיה בשקט? באיזה אזור בבית אעשה את הטיפול?' חלקם מוכנים להתנסות וזה מצליח, וחלקם לא, והמשמעות במקרים האלה היא הפסקת הטיפול".

ויש לזה גם צד שני. "בדרך כלל בטיפול", אומרת מאיר-שפריר, "המטפל לא רואה את המרחב האישי של המטופל. המעבר לטיפול מקוון זה גם להיכנס לחיים הפרטיים, לחדר, לבית של המטופל ולא מתוך בחירה, וזה מאתגר. יש דברים שהמטופל מרשה לעצמו בבית שלו שבטיפול בקליניקה אסורים. בטיפול בדרך כלל לא מעשנים ולא אוכלים, יש מטפלים שלא מרשים גם לשתות. פתאום הסטינג משתנה והמטופל יכול להדליק סיגריה תוך כדי כי זה טבעי לו, זה הבית שלו. המטפל צריך ליצר משהו מוסכם."

זה מרחב חדש שצריך ליצור בו ביטחון ואמון בזמן שיש בו גם חלקים מנוכרים. אתה לא רואה את המטופל או המטופלים, אתה נמצא מאחורי מקלדת, מאחורי מסך. נכון שרואים את הפנים אבל זה מאתגר ושונה

עד כמה קשה לך לעשות את המעבר לטיפול מקוון?
"
זה אתגר גם עבורי כמטפלת. זה פחות טבעי. מבחינתי יש משמעות בישיבה פנים אל פנים. לראות את המטופל, את כולו, להרגיש אותו. אלה דברים שלא בהכרח ניתן לעשות בצורה מדויקת כשאני נמצאת מאחורי מסך. טיפול מהסוג הזה הוא עדיין לא ברירת המחדל שלי, אבל זה אתגר מעניין, והוא חשוב למציאות של היום. חשוב לי להתאים את עצמי לדרישות ולבקשות של המטופלים שלי ושל אנשים שעוד ירצו לצרוך טיפול, בגלל שיש לי ניסיון זה יותר זורם, אבל עדיין לא פשוט".

כמעט כמו מפגש פנים אל פנים

"הייחוד של המצב שיצר המשבר הזה", אומר, ד"ר ארנון רולניק, "הוא לא רק בפאניקה שהוא יוצר, אלא בהבנה שהדבר האנושי המרכזי – מגע בין אישי – נהפך למסוכן". רולניק (69), פסיכולוג קליני במקצועו, מתמחה בטיפול מקוון. לפני כחצי שנה הוא פרסם ספר בנושא, ובמהלך המשבר הנוכחי הוא ועמיתו, אדם לייטון (48), מטפל liCBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) מוסמך ומנחה סדנאות לפיתוח ארגוני, קיבלו פנייה מארגון הבריאות הבריטי להכשיר אותם לטיפולי אונליין.

"מהרגע שהווידאו נכנס לסקייפ", מספר רולניק, "היה לי ברור שזה כלי טוב. בהתחלה זה קרטע והתחושה הייתה של כמעט נזק. כי אם אני מדבר והפנים שלך אטומות, אז אני לא יודע אם זה בגלל שהתמונה קפאה או בגלל שאני אומר שטויות, או בגלל שאנחנו בכלל לא בכיוון. ככל שמהירות האינטרנט עלתה והתוכנות התפתחו, זה נהפך לחוויה כמעט כמו מפגש פנים אל פנים".

אתה אומר "כמעט כמו". עד כמה היעדר הגוף הפיזי במפגש משפיע?
רולניק: "אנחנו מסתמכים על תאוריות עדכניות בפסיכולוגיה שמדגישות את חשיבות המפגש של הגוף, אבל מדגישות עוד יותר את חשיבותן של הבעות הפנים והקול. אמנם אני לא רואה כרגע את גופך, את מידותיך, וגם אתה לא רואה אותי, אבל ייתכן שזה פחות מרכזי לעומת הבעות הפנים והקול. הבעת פנים וקול הם הבסיס של אינטראקציה בין אישית. כך נוצר הקשר בין התינוק לאמו. הפסיכולוגיה הישנה הייתה מאוד מבוססת מילים, והפסיכולוגיה המודרנית מבינה שמה שעובר בטיפול זה לא רק המילים, אלא גם הסנכרון בין המטפל למטופל. להערכתנו, כל זה עובד לא רע בטיפול מרחוק. יחד עם זה אנחנו מחפשים דרכים להחיות אותו עוד יותר".

לייטון: "התקשורת אונליין מתחילה מדברים קטנים. אנחנו מקפידים שאפשר יהיה לראות בווידאו את פלג הגוף העליון. כך רואים את שפת הגוף, את שפת הידיים, וזו תחושה שונה לחלוטין. חשוב להגיד למטפל ולמטופל לשבת טיפה רחוק מהמצלמה, שנוכל באמת להרגיש את כל הגוף. זה משמעותי. הישיבה מרחוק גם נותנת אפקט כאילו אני מסתכל לך בעיניים. כשאני יושב קרוב למצלמה אז הרבה פעמים יש אפקט שכאילו אני מסתכל על המצלמה, וזה מרגיש לא אישי".

המסך המפוצל. ארנון רולניק, אדם לייטון וכתבנו. "אם אתה משתמש בכלי הזה כדי ליצור מגע, ליצור קשר, זה משרת את העניין לחלוטין" (צילום מסך מ-ZOOMׂ)

היה איזה רגע מכונן שבו הבנתם שאתם מעדיפים שימוש באמצעים אלקטרוניים?
רולניק: "זה לא נכון לומר שיש העדפה. באופי שלי אני אוהב את החיבור לטכנולוגיה ויש איזו אופטימיות בעיסוק בטכנולוגיה. הטכנולוגיה עבורי היא סוג של אופטימיות, שאפשר לתקן דברים. אצלי זה התחיל כשמטופל שלי נסע לפוסט-דוקטורט, מטופל אחר נהיה שגריר במדינה אחרת וזוג שהתגרשו והיו צריכים לעשות טיפול זוגי מרחוק. המציאות היא שהכתיבה לנו את זה ולא האהבה לטכנולוגיה".

לייטון: "אני אוהב לשחק עם טכנולוגיה אבל הפעם הראשונה בה התחלתי לעשות תהליכים אונליין היתה דווקא בעקבות סדנת קבוצה שהדרכתי בתחום הפיתוח הארגוני, וזה התפתח כצורך. לאחר חמישה ימי סדנה, חשבנו איך ממשיכים בתכנית עבודה למשתתפים מארה"ב, דרום-אמריקה, אוסטרליה ואנגליה. אי אפשר כל פעם להביא את הקבוצה לארץ לסדנה של יום או חצי יום. צריך מפגשים פיזיים, אבל בין לבין, פעם בחודשיים, לעשות סדנאות אונליין. אחרי שנה נפגשנו שוב, בזמן הזה גם הצטרפו שני אנשים חדשים לקבוצה שאף אחד לא פגש אותם עד אז פיזית. כשנפגשנו בחדר, כולם התחילו להתחבק אחד עם השני, ואז מישהו שם לב ואמר לאחד המצטרפים, 'רגע, אני אף פעם לא פגשתי אותך'. זה היה רגע מכונן מבחינתי, שאפשר ליצור קשר ממשי בין אנשים שאף פעם לא נפגשו. משם נכנסתי לזה יותר לעומק".

הפסיכולוגיה המודרנית מבינה שמה שעובר בטיפול זה לא רק המילים, אלא גם הסנכרון בין המטפל למטופל. להערכתנו, כל זה עובד לא רע בטיפול מרחוק. יחד עם זה אנחנו מחפשים דרכים להחיות אותו עוד יותר

יש אפקטיביות דומה לטיפולים אונליין ולטיפולים במפגש פיזי?
רולניק: "יש סדרה של עבודות רציניות שמראות ש'הברית הטיפולית', מושג שאומר שתנאי להצלחה הוא תחושה משותפת של המטופל והמטפל שחותרים ביחד להשגת השיפור, הוא באותה איכות כמו מפגש פנים אל פנים. מעבר לזה גם התוצאות, ברמה של סימפטומים שירדו או נעלמו, הם כמעט זהים.

"אנחנו רואים זוגות שנמצאים לפעמים על סף גירושים, או כאלה רוצים לשפר את הקשר, ואנחנו עובדים איתם מרחוק. האפשרויות הן או שהם יושבים באותו חדר, או שכל אחד יושב על המחשב שלו, כי אולי הם אפילו בכסאח. אנחנו עוזרים להם למצוא דרך לקומוניקציה. אני לא בטוח שזה נכון לטפל בילדים מרחוק, אבל לטפל במשפחה מרחוק זה קלאסי".

כיום כמעט כל החיים מתנהלים במסכים. יש אומרים שזו אחת מהבעיות של דורנו, וכעת אתם מציעים להעביר עוד פן בחיים למסך. זה לא עוד מאותו הדבר?
לייטון: "אני מתנגד לשימוש עודף במסכים. הילדים שלי קיבלו טלפון נייד רק בכיתה ז' ואנחנו מבקרים את זמן המסכים של הילדים. אבל אם אתה משתמש בכלי הזה כדי ליצור מגע, ליצור קשר, זה משרת את העניין לחלוטין".

רולניק: "ודאי שהכי טוב מפגש פנים אל פנים, אבל מבלבלים בין עולם האפליקציות, שבאמת מנתקות, לעומת המקרה הזה שבו אנחנו מחוברים. כבר עכשיו אנחנו משפיעים אחד על השני מרחוק. אני מוצא את עצמי כאן בשיחה, מגיב אליך וגם איכשהו הרגשתי שאיתך אני יכול להתבדח קצת (גילוי נאות: הבדיחה היתה על חשבוני – ש.נ). לפני יומיים, בשיחה עם בריטניה, לא הייתי מעז להגיד את הבדיחה הזאת. ואם היינו משוחחים בוואטסאפ, לא הייתי מרגיש את החלקים הבין-אישיים האלה. הטענה שלי היא שזה נכון שהטכנולוגיה מזיקה הרבה פעמים לקשר הבין-אישי, אבל דווקא התוכנות של הווידאו קונפרנס יותר טובות מצ'אטים כמו וואטסאפ. הוואטסאפ כבש את העולם, אבל הפסיד את המגע. פה לא הפסדנו את המגע".

רולניק פרסם באתר המקצועי "בטיפולנט" מאמר תחת הכותרת "על סֶטינג וגמישות: עשרת הכללים (הדיברות?) לטיפול מרחוק", ובו הוא מונה עצות שימושיות למטפלים, ובהן: התנסו לפני הפעם הראשונה, עשו מאמץ להתחיל את הטיפול במפגש פנים אל פנים, נסו ליצור תנאים דומים ככל האפשר למפגש בקליניקה, הישמרו מאינטימיות מזויפת, עמדו על חדר קבוע לטיפול ועוד.