12 חברי מערכת 'דבר' יצאו להתאוורר בגבולות המותר וזה מה שהם מצאו בדרך.

קיבוץ אשבל (צילום: יאיר צוקר)

זה דבש. סוס פוני. רק 90 צעדים מהבית שבו אני מתארח. אם כבר סגר, אז שיהיה בקיבוץ. (יאיר צוקר, קיבוץ אשבל)

באר שבע (צילום: טל כרמון)

2. החנות בטווח המותר. הלכתי לקנות שוקולד. ומצאתי דרכונים. רק שאין לאן לנסוע (טל כרמון, באר שבע)

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

תל אביב (צילום: שי ויינבלום)

3. המון אנשים, לפחות ביד אליהו, מנצלים את ההזדמנות להיפטר מדברים שהם לא צריכים. ואף אחד לא מעז לקחת. (שי ויינבלום, תל אביב)

חיפה (צילום: יהל פרג')

4. עובדת סוציאלית מאגף הרווחה: "בוקר טוב / אני צריכה אוכל להיום / יש קשיש שלא קיבל אתמול בטעות / ברשימה / ואין לו בכלל / יש לכם משהו?" (יהל פרג', חיפה)

זיכרון יעקב (צילום: אליאנה ויינברגר)

5. חתול שחור, זר. עיניי עוקבות אחריו כבר שבועות. האם נהפוך אי פעם לחברים? (אליאנה ויינברגר, זיכרון יעקב)

עכו (צילום: רז רותם)

6. גם בימים שבהם אף אחד לא הולך לשום מקום, בעכו מחפשים סנדלר. (רז רותם, עכו)

פתח תקווה (צילום: ניצן צבי כהן)

7. חצי שנה אנחנו חונים במרחק רחוב או שניים מהבית, ודווקא עכשיו, כשאין לאן לנסוע, גילינו את האוצר הזה – חניון קרוב. (ניצן צבי כהן, פתח תקווה)

קיבוץ החותרים (צילום: מור הופרט)

8. כשתם הבידוד הלכתי לבקר את האנפות, החרציות והלבנינים בבריכת החורף הצנועה הזאת. (מור הופרט, קיבוץ החותרים)

באר שבע (צילום: אלון ווליניץ)

9. העיר העתיקה כמו קפאה בזמן. בימים כתיקונם, בשישי בצהריים, נאספים כאן עשרות, מתקהלים בפרלמנטים מפוארים, אבל היום – ממלאים הנחיות (אלון ווליניץ, באר שבע)

חיפה (צילום: יאיר ויטמן)

10. הוא עומד על הגבול המותר לתנועה. אבל כשאני מדריך סיורים, כאן אני מספר שאת הבניין, שהיה בניין הטכניון, תכנן האדריכל אלכסנדר ברוולד; שאת הדקלים נטעו אלברט איינשטיין ורעייתו אלזה; ושההסתדרות קמה כאן; ושעכשיו זהו המדעטק. אבל היום דממה. אין שום סיור והמדע עסוק בדברים אחרים לגמרי. (יאיר ויטמן, חיפה)

קיבוץ אשבל (צילום: אוריאל לוי)

11. כחול הוא הצבע הנדיר ביותר בצמחים, פטריות ובעלי חיים. מרגנית השדה, אפילו לא 100 מטר – 11 מטר מהבית. (אוריאל לוי, קיבוץ אשבל)

רחובות (צילום: דייאנה פאל)

12. למישהו בבניין ממול יש מסר אופטימי. לא יודעת אם השתכנעתי, אבל לרגע זה גרם לי לחייך. אז מעבירה הלאה. (דייאנה פאל, רחובות)