כבר שלושה שבועות שחליל, תושב הכפר אידנא ליד חברון, ישן בתל אביב. בשנים האחרונות הוא היה יוצא מביתו לפנות בוקר לעבוד באתרי בנייה בישראל וחוזר בשעות הערב, אך הגבלות התנועה בין ישראל לשטחי הרשות הפלסטינית בעקבות נגיף הקורונה חייבו אותו לבחור צד. "אני נשארתי לעבוד", הוא מספר, "אני ישן בקונטיינר, נתנו לנו כפפות וסבון. המשפחה מבקשת שאחזור, אבל אני צריך את הכסף. אני מפחד בעיקר מהעתיד של הילדים שלי. לא ראיתי אותם כבר שלושה שבועות". לדבריו, "יש חברים שחזרו, הם בלי עבודה ובלי פרנסה. צריך שממשלת ישראל תשלם להם מדמי הפנסיה שלהם".

בעוד מרבית המגזר הפרטי בישראל מושבת או בצמצום פעילות דרמטי עקב צווי החירום, ענף הבניין הוחרג מההנחיות והעבודה בו ממשיכה. אך כדי להמשיך בעבודתם, עובדי הבניין הפלסטינים המועסקים בישראל נדרשו להישאר בשטח ישראל ולא לשוב לביתם. החל מיום ראשון שעבר, ה-22 במרץ, הטילה ישראל סגר על שטחי הרשות הפלסטינית במטרה למנוע את התפשטות המחלה, וכניסת פלסטינים לישראל נאסרה. עובדי ענף הבניין קיבלו היתר לשהות בישראל למשך חודשיים, או עד תום ההגבלות.

בהסתדרות עובדי הבניין מעריכים כי מתוך 75 אלף עובדי בניין פלסטינים העובדים בישראל, כארבעים אלף נשארו בישראל כדי לעבוד. הם חוששים מהידבקות בקורונה, אך לרבים מהם אין מקור פרנסה אחר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

עובדים פלסטינים מחוטאים בחזרה לרשות הפלסטינית מישראל. 27 במרץ. (צילום: ויאסם חשלמון/פלאש90)

אף גוף ממשלתי אינו מפקח על מקומות הלינה

המצב החדש מציף קשיים רבים ומורכבים. משרד השיכון התנה את האישור לקבלן להלין עובדים פלסטינים בישראל בהתחייבות לדאוג לסידורי לינה, הסעות, הסעדה, תנאים סניטריים וסידורי בטחון למשך שהותם בישראל. עם זאת, הכללים מוגדרים בצורה עמומה, ולא ברור איזה גוף ממשלתי אמור לפקח על קיומם. במשרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות ורשות האוכלוסין וההגירה השיבו ל'דבר' שאינם עוסקים באכיפת ההנחיות על סידורי הלינה.

אחד מפתרונות הלינה הוא חדרי מלונות, שהתייתמו מתיירים בעקבות התפשטות הנגיף (לפי דיווח באתר 'הארץ', כ-11 אלף עובדים לנים במלונות). בכל חדר לנים 3-4 עובדים. חלק מהקבלנים העמידו לרשות העובדים דירות שכורות, בייחוד באזור המשולש. יתר העובדים לנים באתרי הבנייה עצמם, בדירות שבנייתן הושלמה ויש בהן מים וחשמל, או במתחם ייעודי למגורים בסמוך לאתר הבנייה. בפועל, במקרים רבים מקומות הלינה באתרי הבנייה אינם מותאמים להנחיות ההתמגנות של משרד הבריאות.

מענה בשטח

בהסתדרות עובדי הבניין ובהתאחדות בוני הארץ, המפעילות מטה בטיחות משותף לענף הבנייה, מנסים להתמודד עם המצב באמצעות 'סיירת לינה' – צוותי עובדים ומתנדבים שמגיעים לשטחי הלינה, בוחנים את התנאים ומתדרכים את הקבלן לגבי התאמת המקום לנהלים הנדרשים. נכון לאתמול (שני) ביקרה הסיירת ב-33 מוקדי לינה, וברובם ההנחיות נשמרו, ובמטה מתכננים להרחיב את הפעילות לחמישה צוותי מתנדבים ושני צוותי עובדים. לדברי איל בן ראובן, יו"ר מטה הבטיחות המשותף, מתוכננת גם הקמת מוקד שאליו קבלנים ועובדים יוכלו לפנות ולהעלות בעיות בתחום הלינה.

בן ראובן מסביר כי פעילות השטח מתבססת על מיפוי כלל מקומות הלינה לעובדים הפלסטינים, שהקבלנים מחויבים בדיווח עליהם מכוח תקנות החירום. "מהמידע מהקבלנים אני מארגן מפת ידע, ולשם נשלחים המתנדבים, שיבדקו את אתר הבנייה על פי הוראות ההלנה שהוצאנו", אומר בן ראובן, "זה כולל שאלות של סניטציה, מרחק בעבודה ובהלנה, מדי חום, והנחיות לגבי מה קורה עם פועל שמרגיש לא טוב, שצריך להקצות לו מקום להתבודד ולהזמין את מגן דוד אדום".

במטה הבטיחות המשותף לא ממליצים על הלנה באתרי הבנייה, ומדגישים כי על פי תקנות עובדים זרים, על מנת להלין עובדים באתרי הבניה, נדרש להקים להם מתחם לינה המופרד מהאתר עצמו באמצעות שער וגדר. בפועל, פעמים רבות מולנים העובדים בחדרים הבנויים למחצה של המבנה אותו הם בונים.

הנחיות מטה הבטיחות מחדדות כי גם במהלך העבודה, נדרש להקפיד על מרחק של שני מטרים בין עובד לעובד, ולקיים תדריכי בטיחות תוך שמירת מרחק זה. בנוסף נדרש המעסיק להעמיד לרשות העובדים אמצעי חיטוי ולהדגיש את חשיבות השמירה על היגיינה אישית בדגש על זמני הארוחות, לספק מסכות פנים ואף למדוד חום לעובדים הנכנסים בשערי האתר.

במקרים רבים הנחיות הבטיחות אינן מיושמות במלואן. בשבועות האחרונים קראו פעילים העוסקים בבטיחות בעבודה לצמצום הפעילות בענף הבניין או להחמרת האכיפה. הקואליציה למאבק בתאונות בניין ותעשייה אף פנתה בנושא לראש הממשלה בנימין נתניהו, בדרישה לבטל את החרגת ענף הבניין מתקנות שעת החירום, והגדרת תנאי העבודה הנדרשים ואופן הרגולציה בענפים השונים המוגדרים חיוניים.

יו"ר הסתדרות עובדי הבניין, איציק מויאל, אומר כי מרבית חברות הבנייה הגדולות מקפידות על קיום ההנחיות, והקשיים הם בעיקר אצל קבלנים קטנים יותר, שעבורם מטה הבטיחות וההסתדרות ערוכים לתת מענה. לדבריו, במידת הצורך יחלק מטה הבטיחות אמצעי התמגנות לעובדים. "אנחנו דואגים שהעובד לא ירגיש חשוף", אומר מויאל, "לכן נרתמנו לחלק את הציוד באתרי הבנייה במידת הצורך".

משאבת בטון באתר בנייה בראשון לציון. (צילום: verbaska / Shutterstock.com)

העובדים זקוקים לביטוח בריאות בישראל

סוגיה נוספת שעולה מהשהות הממושכת של העובדים הפלסטינים בישראל היא ביטוח הבריאות שלהם. בימי שגרה, העובדים הפלסטינים מבוטחים בביטוח הבריאות של הרשות הפלסטינית. אך לדברי מויאל, כאשר העובדים נמצאים בישראל תקופה ארוכה ברצף, נדרש להסדיר עבורם ביטוח בריאות של מדינת ישראל. הוא מציין כי הסדרת ביטוח הבריאות היא הדרישה המרכזית של הסתדרות עובדי הבניין בדיונים עם משרדי הממשלה בנושא צווי החירום.

לסייע גם לעובדים הפלסטינים

דח'יל אבו זיאד, יו"ר האגף לשוויון בהסתדרות, אומר כי ממשלת ישראל צריכה להתייחס למצבם של עובדי הבניין הפלסטינים – אלו שנשארו בישראל, ואלו שנותרו ללא עבודה בשטחי הרשות הפלסטינית. "מצבם של עובדי הבניין הוא קשה, והקורונה החמירה את מצבם", הוא אומר, "העובדים אומרים, אם היו לי בבית 2000 ש"ח, לא הייתי יוצא לעבוד. הם יודעים שזה כרוך בסיכון, אבל מצבם הכלכלי והאבטלה הגבוהה דחפו אותם לקחת סיכון ולהישאר בישראל."

אבו זיאד מציע להשתמש בכספים שנצברו בקרן ימי המחלה לעובדים פלסטינים שהועסקו בישראל, שהפעילה רשות האוכלוסין וההגירה עד סוף שנת 2018. בשנות פעולת הקרן, כל מעסיק של עובדי בניין פלסטינים היה מחויב להפריש אליה 2.5% משכרו של כל עובד שהעסיק, וימי המחלה של העובד היו משולמים מהכספים שהופרשו לקרן. מינואר 2019 הפסיקה הקרן לפעול ותשלום דמי המחלה עבר לאחריות המעסיק בלבד.

"הצענו שעובדים שנשארו ברשות ללא מקור מחיה, יקבלו תשלום מקרן ימי המחלה עבור חודש עבודה לפחות, מכיוון שהפלסטינים אינם זכאים לדמי אבטלה מהביטוח הלאומי", אומר אבו זיאד, "לצערי, הפלונטר הפוליטי מקשה שבעתיים על הטיפול בעניינים אלה. גם איגוד העובדים ברשות צריך לפעול".

מויאל מציין כי סוגיית הפיצוי לעובדים הפלסטינים שנשארו ביהודה ושומרון נבחנת בדיונים עם משרדי הממשלה. "הבעיה היא שאנחנו לא יודעים כמה זמן המשבר הזה יימשך", הוא אומר.