יממה וחצי עברה מאז הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ״אנחנו אישרנו תכנית סיוע כלכלית חסרת תקדים, בהיקף של 80 מיליארד ש״ח, וכל זה לטווח של שניים עד שלושה חודשים. זה בערך 6% מהתל"ג שלנו״. ״חצי מהסכום הכביר הזה יבוא מקופת המדינה בכסף מזומן. חצי באשראי – אשראי מאוד נוח״. אחריו עלה שר האוצר כחלון כדי לחזור על המסר שוב ושוב: ״מדובר בתוכנית ענק, חסרת תקדים״.

יממה וחצי עברה וכולם כבר מבינים שמדובר בבלוף. בלון מנופח של מספרים. תכנית הסיוע שבה מדובר, 6% מהתמ"ג, אינה חסרת תקדים שכן היא אחת הנמוכות בעולם – גרמניה הכריזה על תכנית של 51% מהתמ"ג, צרפת על תכנית של 23% מהתמ"ג, בריטניה על תכנית של 18% מהתמ"ג וכן הלאה. ובישראל, גם כשאומרים 6% מתכוונים להרבה פחות. הבעיה העיקרית אינה גודל התכנית המוצהרת, אלא גודל התכנית בפועל.

מטרת התוכנית המוצהרת היא מניעת קריסה של המשק הישראלי, דהיינו המגזר העסקי והעובדים. כאן הבלוף הראשון – 11 מיליארד ₪ מתוך אותם 80 מיליארד ₪ מיועדים בכלל לתקציב הבריאות ולתקציב משרד הרווחה לשם התמודדות עם המשבר הבריאותי והחברתי. חנקו את המערכות האלה עד דק במשך שני עשורים, עכשיו צריך למצוא מאיפה מביאים מכונות הנשמה, מטושים, ומיטות. הרופאים הישראלים שלא הוכשרו וחיים היום בברלין או באיטליה, אין תקציב שיביא אותם היום לארץ. אז ברור שהיעילות של השקעת כסף אחרי פרוץ המשבר היא נמוכה בהרבה מהשקעתו בשגרה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בכל מקרה, ירדו 11 מיליארד ש״ח מהתוכנית, נשארו 69 מיליארד.

33 מיליארד ₪  ממה שנשאר הוא לא באמת כסף שמוזרם למשק אלא אשראי. (בהצהרה על התוכנית דברו ראש הממשלה ושר האוצר על 40 מיליארד שקל שיופנו לאשראי, אבל כשמסתכלים על פרטי התוכנית המספרים קצת מתכוצים). הבעיה היא שגם 33 מיליארד ש״ח הם על הנייר. כך לדוגמא, מתוך 3,444 בקשות שהוגשו לקרן ההלוואות אושרו עד כה רק 25 הלוואות. הבנקים כבר הודיעו שלא יעמדו בעומס הטיפול בבקשות. למה הדבר דומה? לאדם במצוקה נשימתית שזקוק למכונת הנשמה שנמצאת במחסן ואין מפתח. בינתיים תשב פה ותמלא טופס, תביא הצהרת הון, תחתים נוטריון ורואה חשבון ותחכה בתור. אנחנו חייבים לוודא שאתה באמת במצוקה לפני שנביא את המפתח למחסן. יש הקצאה של כסף, השאלה הגדולה האם יהיה איך לממש אותה, בינתיים זה לא נראה טוב. עוד דבר שחשוב להבין על אשראי. ראש הממשלה דיבר על אשראי בתנאים נוחים מאוד. אבל אשראי, או בשפה פחות מכובסת – חוב, הוא מכשיר רלוונטי למימון עסקים שיש להם תזרים מזומנים חיובי, כלומר הכנסות. כסף שיכנס בהמשך ויאפשר פירעון של החוב. אשראי לעסק סגור, שאין לו הכנסות, הוא לא חבל הצלה אלא חבל תליה.

נשארנו עם 36 מיליארד ש"ח.

מתוך אותם 36 מיליארד ₪, 20 מיליארד ₪ יבואו מהביטוח הלאומי. מדובר בסכום משמעותי שאכן יסייע, אבל האמת היא שזה לא כסף של המדינה. זה כסף שלנו, כל מי ששילם ביטוח לאומי וקנה ביטוח. אומנם באוצר אוהבים להסתכל על הכסף הזה כמס על עבודה, אבל מדובר בביטוח. ביטוח בעל מאפיינים סוציאליים שהמדינה ערבה לו.

למען ההגינות יש לומר כי חלק מהכסף שיוצא בימים אלה מהביטוח הלאומי, כן צריך להיחשב כהוצאה ממשלתית מאחר והמדינה החליטה להקל את התנאים לקבלת דמי אבטלה. בכל מקרה, להערכת הביטוח הלאומי, הסיוע שהממשלה החליטה להוציא מתקציבו (ולא מתקציבה) יביא אותו לגירעון של 20-38 מיליארד ש"ח. האם הכסף הזה ימומן מקרן הביטוח הלאומי שבה נצברו לאורך השנים מאות מיליארדי ש״ח? ככל הנראה שלא. כספי קרן הביטוח הלאומי מושקעים בבור קצת עמוק, אצל משרד האוצר בתקציב המדינה. כלומר הכסף הזה לא ממש קיים. הוא רשום, אבל הוצאתו גוזלת מהכנסות שעליהן בונים במשרד האוצר לתקציב המדינה. האם בסופו של דבר התוצאה תהיה שהביטוח הלאומי יצטרך לקצץ בקצבאות  נכות, ילדים, זקנה. או שאולי משרד האוצר יקח את הקיצוץ עליו כלומר יקצץ במשרדי הממשלה, בחינוך, בבריאות ברווחה?

נשארנו עם 16 מיליארד ש״ח.

5 מיליארד מאותם 16 מיליארד ש"ח מיועדים לחבילת תמריצים שתוכנה אינה ברור. האוצר מתכנן בשבועות ובחודשים הקרובים לערוך דיונים על יעדיה ופרטיה. כלומר, במקרה הטוב בעוד חצי שנה המדינה תתחיל להוציא את הכסף. רוצה לומר, שמנו עוד קצת כסף בצד, אם נצטרך. להוציאו אותו, לא כרגע. בטח לא בשלושת החודשים הקרובים.

זה משאיר אותנו עם 11 מיליארד ש"ח.

עוד כ-3 מיליארד ₪ שייכים לסעיף ביטול הארנונה העסקית. על פי התכנית, בנטל הזה ישאו יחדיו הרשויות המקומיות ומשרד האוצר. כמה הרשויות וכמה משרד האוצר? לא ברור עדיין. אבל הרעיון פשוט –  בדיוק כמו התכנון לגבי הביטוח הלאומי, גם כאן המדינה שולחת את ידה לכיסים של אחרים. אגב, מי שעוקב אחרי מהלכי האוצר בשנים האחרונות יודע שזו שיטה מוכרת. במקום לממן את הוצאות המדינה מתקציב המדינה, משנוררים (או יותר נכון כופים באיומים) מכל מיני גופים אחרים – קק"ל ומפעל הפיס הן שתי דוגמאות קלאסיות לשיטה שעובדת בימי שגרה ומגויסת עתה גם לשעת חירום.

כמה נשאר? כ-8 מיליארד ש״ח. 8 מיליארד ₪ שאיש אינו יודע מתי ואיך ייעשה בהם שימוש. תכנית לא חסרת תקדים, לא בהיקף של 80 מיליארד ש"ח ולא לשניים עד שלושה חודשים. במקרה הטוב, 8 מיליארד ₪ מקופת המדינה במועד לא ידוע. יש לכם חשמלאי או אינסטלטור שאתם קוראים לו בכל תקלה? מעצב שיער שמכיר את הקרחת? מקעקע, מניקוריסטית, מעצב פנים, מתכנת, אדריכל, פסיכולוג, קלינאית תקשורת או מוכר פלאפל? תתקשרו לאחד מהם, תשאלו אותו איך נסגר חודש מרץ? מה התוכנית שלו או שלה לאפריל? תשאלו אותו אם  כבר קיבל את המענק שהובטח? תשאלו אותו אם הוא שמע על התוכנית הכבירה, חסרת התקדים של ראש הממשלה והוא יושב בבית מבודד ורגוע?