בחסות משבר הקורונה והנחיות משרד הבריאות, תלמידי ישראל כולם נאלצו להתרחק מהמסגרת היומיומית שלהם, ממש כמו כמעט כל ישראל אחר. חוסר הוודאות וחוסר האונים הביא את משרד החינוך להחליף את הלימודים היומיומיים בכיתות בפתרון טכנולוגי של למידה מרחוק, אלא שאז החל מאבק בכל הקשור לשכר של המורות והמורים במשך תקופה זו, בין משרד האוצר למשרד החינוך וביניהם לבין ארגוני המורים.
כארגון ששם לו למטרה לייצג הורים ולהעצים את כוחם מול המערכת , יזמנו סקר בקרב בוגרי הכשרות "הל"ה למען החינוך" שישקף לנו את דעתם של ההורים על הפתרון.
הסקר, בו השתתפו מעל 600 הורים, העלה שבשבוע הראשון שלאחר סגירת מערכת החינוך, מרבית התלמידים עברו ללמידה מרחוק (89%), ללא פער גדול בין חלקי הארץ. עם זאת, הראה הסקר שבמרכז הארץ הייתה פחות למידה מרחוק בהשוואה לצפון ולדרום. השבוע, ככל הנראה בעקבות המתווה שהוצג למורים בכל הארץ, הייתה ירידה בלמידה מרחוק (57%), וגם הפעם במרכז אחוזי הלמידה מרחוק היו הנמוכים ביותר. בנוסף, הורים העידו כי כמחצית מהתלמידים קיבלו עבודות בית הכרוכות בציון וכמחצית לא. גם לגבי נתון זה, המספרים במרכז היו הנמוכים ביותר, כך שרוב הילדים במרכז לא קיבלו עבודות הכרוכות בציון.
הנתון שהפתיע אותנו ביותר, במבט ראשון לפחות, היה כי מרבית ההורים אינם מעוניינים כלל בלמידה מרחוק. אבל כשצללנו לנימוקים לכך, הבנו כי היכולת ליהנות מחוויית לימוד איכותית לא שווה אצל כל המשפחות. רבות מהן מתמודדות עם מחסור במחשבים בבית, ובחלקן מספר התלמידים עולה על מספר המחשבים והדבר לא מאפשר לכולם לקחת חלק בלמידה. באזורים המרוחקים, דיווחו על בעיות עם רשת האינטרנט שגרמו לניתוקים תכופים ומנעו השתתפות סדירה בשיעורים.
הורים רבים העידו גם על חוסר היכולת, של הילדים ושלהם, חומרי הלימוד. בהיעדר יכולת לגשת למורה, ההורים נאלצים לסייע לילדים בבית ורבים הרגישו כי הם לא יכולים לעשות זאת. הביקורת הגדולה ביותר שהביעו ההורים על שיטת הלימוד מרחוק היא כי המערכת כל כך התמקדה בניסיון להישאר בקצב הלימוד העיוני, שהתעלמה לחלוטין מהצרכים הרגשיים של התלמידים בתקופה קשה ומורכבת זו.
איש אינו יודע כמה זמן תימשך התקופה הזו, אך דבר אחד ברור: אסור לנו לתת לפערים החברתיים להתרחב בגללה. תקופות חירום אינן נדירות בישראל, והמדינה הייתה צריכה להיות ערוכה טוב יותר למצב החירום הנוכחי.
על משרד החינוך לשנות גישה ולייצר נוהל לפיו כל ילד יזכה לשיחות אישיות עם המורים שלו, עם הזדמנות לקבל מענה לקשיים הלימודיים אך גם הרגשיים. דווקא בימים מורכבים אלו, בהם הילדים חשופים, במגוון מדיות, למידע מפחיד, ושגרת יומם נפגעת, עלינו לסייע להם בהתמודדות עם הקושי הרגשי, לא פחות מהתמודדות עם החומר הלימודי, ותפקידה של מערכת החינוך הוא למצוא פתרונות לכך – גם אם הדבר כרוך בסיוע למשפחות הזקוקות לכך עם ציוד טכנולוגי, שכן, לא ניתן להסתמך על שיטה שמייצרת אי שוויון בין תלמידים, ותשאיר מאחור את אלה שמעמדם הסוציו-אקונומי של הוריהם נמוך.
סתיו כהן היא מנכ"לית עמותת הל"ה – למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח
