"יש לי הרבה מחשבות על הקב"ה, על מה המגפה הזו אומרת על העם ועל העולם", אומר הזמר והיוצר החרדי שולי רנד. התלהטות השיח כנגד הציבור החרדי מטרידה אותו מאוד; ויחד עם זה הוא הוציא בימים אלה קליפ חדש.

איך עוברים עליך ימי המגפה?
"אני נמצא בסוג של בידוד. בעיקר עם עצמי, לא יוצא הרבה מהבית. ביום שלישי עשיתי גיחה לירושלים, היתה לי הופעה משודרת בזאפה, אבל חוץ מזה אני בבית. זו תקופה מאוד אישית, אני אומר שאני נתקל בעצמי. חווה את החיים פה בצורה עמוקה יותר, נפגש יותר עם הריקנות שבתוכי ומגלה את הפגמים והחולשות. כל הדברים שאני נלחם בהם תמיד, בימים אלו אני מקיים כנגדם מלחמת חורמה. אני לא בבהלה מהבחינה הכלכלית, כי מבחינה זו אני רגיל להיאבק. אבל יש כאב, כי נבלמה תנופה. התקופה שלפני המגפה היתה מאוד יצירתית בעבורי, מופע חדש שאני מאוד אוהב,  והיה גם אור כלכלי בקצה המנהרה. אבל הקב"ה החליט אחרת.

"אני בוחן את האמונה שלי, מחפש לראות את ההרחבה בתוך הצר. אני חוזר לכלים הישנים והבדוקים שלי, לתפילה, לשיחות עם חברים. אני מרגיש בצורה מאוד חזקה שיש השגחה בתוך המציאות הזו, ואני רואה גם את הטוב. אבל כן, יש גם כאלו שמטה לחמם נשבר, וזה כואב. ואני עצמי בקבוצת סיכון מבחינת הגיל וגם לצערי כי אני מעשן. הכל יכול להתהפך ברגע."

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

זו תקופה מאוד אישית, אני אומר שאני נתקל בעצמי. חווה את החיים פה בצורה עמוקה יותר, נפגש יותר עם הריקנות שבתוכי ומגלה את הפגמים והחולשות. כל הדברים שאני נלחם בהם תמיד, בימים אלו אני מקיים כנגדם מלחמת חורמה

"לא מחפשים להסתכן"

הציבור החרדי שאתה נמנה איתו לא נראה טוב בחלק מהדיווחים בתקשורת. זה משקף את המציאות?
"בתקופת פורים אנשים היו במסיבות. עוד לא היה סגר וגם ציבורים אחרים חגגו. רעדתי כשהבנתי בדיעבד מה המשמעות, אבל בזמן אמת לא ידענו. ככלל, זה ציבור ממושמע שמפחד על החיים שלו. מפחד על 'שולי המחנה', על ההורים והזקנים. הם לא מחפשים להסתכן. אני יכול להעיד שרוב הציבור החרדי רוצה פשוט לחיות. לא לשנוא. זה ציבור אחראי ויש מספיק נסיבות לאחוזי ההדבקה הגבוהים בקרבו. הדבר האחרון שרוצים זה לסכן את עצמם, את יקיריהם ואת הוריהם.

"בשוליים יש בעיות. אז כמה מטורפים פורצים לבית כנסת, בסדר. גם בצה"ל עושים טעויות ומתכנסים בצורה לא בטוחה. צריך לטפל באלו ובאלו. חולה נפש אחד צועק לשוטרים נאצים? זה בוודאות לא קשור לתורה. זה עיוות שממלא אותי חלחלה. אבל השאלה היא עד כמה ממקדים בזה את הזרקור."

התחושה שעולה מחלק מהדיווחים היא כאילו שלחרדים לא אכפת משאר החברה. הציבור החרדי חש אחריות כלפי כלל ישראל בתקופה הזו?
"וודאי, איזו שאלה. קודם כל, תראה את כל גופי הרפואה והחסד שלא מפסיקים לפעול ולעשות. גופים אדירים שחושבים על כלל ישראל ועל כלל האנושות, כי הם יטפלו בלא יהודי באותה מסירות נפש שיטפלו ביהודי. ברור שיש גם דאגה לקהילה ושכל אחד דואג גם לקרובים לו, אבל הפקרות של אני ואפסי עוד אין. זה לא יהודי. כן יש מידה של הסתגרות ושל פחד. יש כאן משבר אמון שאף צד לא צודק בו."

אז למה הציבור החרדי מושך כל כך הרבה ביקורת בימים אלו?
"אספר לך סיפור. לפני כעשרים שנים טסתי לניו יורק. אני לא יוצא הרבה מהארץ, אבל גילמתי שם את המלט בהצגה שעלתה שם. ראיתי את דרי הרחוב וזה זיעזע אותי. הייתי תמים. יוצא בבוקר ומחלק פה דולר, שם שני דולר. לילה אחד חזרתי לבד מהצגה וניסו לשדוד אותי בצורה אלימה. איכשהו הצלחתי לברוח אבל הבהלה שלי היתה עצומה. מאותו רגע גיליתי איך הפחד הופך אותי לשונא. פחד זה דלק מטורף לשנאה.

"כולם עכשיו מאוד מפוחדים. גם החרדים כמו כולם, מפוחדים. התגובות הקיצוניות ביחס אלינו חוטאות לאמת והפחד מתדלק את זה. אבל זה ציבור רגיש שנמצא תחת התקפה, אז מה הוא יעשה? בתקופה כזו לתקוף ציבור על לא עוול בכפו, זה פשוט מסוכן. אני רואה דברים בטלוויזיה, ברשת, את חלקם אני מפסיק באמצע. יש שם דברים מרושעים, מסוכנים. סכנת נפשות.

"אגב, אני רואה גם דברים יפים. הרבה תגובות מצד אנשים שאינם דתיים, שחושבים שיש הרבה מאוד בעיות עם החרדים, אבל הם מתנגדים לזה, לשנאה הזו. הם מבינים שכולנו רוצים לחיות."

כולם עכשיו מאוד מפוחדים. גם החרדים כמו כולם, מפוחדים. התגובות הקיצוניות ביחס אלינו חוטאות לאמת והפחד מתדלק את זה. אבל זה ציבור רגיש שנמצא תחת התקפה, אז מה הוא יעשה? בתקופה כזו לתקוף ציבור על לא עוול בכפו, זה פשוט מסוכן

"כל חוויה באה ללמד אותנו משהו"

איך אפשר להתנגד לפחד הזה ולשנאה שהוא מעורר?
"דעתי פשוטה מאוד. אנחנו זקוקים לאחדות, אהבה וחסד. זה אולי קלישאות, אבל אני אגיד לך משהו על קלישאות. בעולם הציני שלנו, יש לקלישאות קליפה שמעלימה את האמת שלהן. זה לא אומר שהן לא מה שאנחנו צריכים. נהפוכו. ומה שאנחנו צריכים הוא לא עוד פירוד והפרדה שמתלבשים על הפחד הדליק.

"יש כאן הזדמנות פז עבור כולנו, גם עבור החרדים, וההזדמנות הזו מתפספסת בשביל משהו מאוד מסוכן. תאר לך אם במקום מה שקורה, הציבור החרדי יזכה לאהבה מהציבור הכללי בתקופה הקשה הזו. שננצל את ההזדמנות לערבות הדדית ואחריות משותפת. כמה זה יכול לעזור. נכון, גם החרדים צריכים לעשות את שלהם כדי שהבידול שלהם יפסק. כולנו רוצים פחות הפרדה, אבל בשביל זה צריך שלא יקפצו השונאים.

"בסוף הקורונה תיעלם. מה יישאר לנו? אילו זיכרונות? מה יקח איתו כל ציבור מהתקופה הזאת? רק העמקה של הקרעים? אנחנו חייבים להעמיק באהבה, גם בפרטי וגם בציבורי. זה מה שהעולם צריך ואפשר שמתוך הדבר הזה תהיה התעוררות. פחות סרקזם, פחות חזירות צרכנית מוטרפת והבנה שכולנו חלק מאותו קהל. הקב"ה אומר לנו שאין חסין בפני זה. כולנו בני אדם וכולנו רוצים לחיות, תפסיקו לחשוב שאתם יותר טובים ממישהו אחר. זה אולי העיקר."

תאר לך אם במקום מה שקורה, הציבור החרדי יזכה לאהבה מהציבור הכללי בתקופה הקשה הזו. שננצל את ההזדמנות לערבות הדדית ואחריות משותפת. כמה זה יכול לעזור

נשמע שיש הרבה ללמוד מהמצב הזה.
"יש סיפור על יהודי שנוהג בעיר זרה ומחפש חניה. מסתובב שעות. בסוף הוא נושא עיניו בתפילה ומתחנן 'ריבונו של עולם, עזור לי למצוא חניה'. הוא בקושי מסיים את המשפט – ורכב מולו מפנה חניה מושלמת. אז במקום להכיר בנס הוא מביט שוב למעלה ואומר לקב"ה, 'עזוב, הסתדרתי לבד'. זה אותו הדבר עם בני ישראל שראו ניסים ביציאה ממצרים ומיד אחר כך חוטאים עם עגל הזהב. משהו בחוויה האישית והחברתית מתנגד לשינוי וכשיורד הלחץ אנחנו רוצים שהכל יחזור לקדמותו.

"בתור אדם מאמין אני יודע שכל חוויה באה ללמד אותנו משהו. אין לימוד ואין התקדמות רוחנית בלי כאב. השאלה היא מתי הכאב מסתלק, והאם החוויה של הלקח מתמידה. הדרגה הרוחנית הכי גבוהה היא זו של חוסר האונים. של הכרה במוגבלות שלנו והבנה שמישהו אחר מנהל את העסק. עליך להפעיל רצון, מאמץ ושכל אבל זה לא תלי רק בך. עכשיו, העולם בחוסר אונים. זו יכולה להיות מתנה אבל השאלה היא מה יישאר. התובנות הקטנות, מה יש לי בחיים, אחרי מה אני רץ, מה אני עושה בשביל אחרים, האם הן נשארות כשהכאב חולף."

"רב החובל אומר שמה שנשאר זו תפילה"

השבוע, בעיצומה של המגפה, פרסם רנד קליפ לשיר חדש. "את הקליפ היינו צריכים לצלם באיזה פאב. הצילומים נקבעו רגע לפני שהתחיל הבלאגן עם הקורונה ועסקים ננעלו. ברגע האחרון בעל המקום קיבל רגליים קרות. אסף תלמודי, המפיק המוזיקלי שגם ביים את הקליפ הציע בהברקה של רגע שנצלם בבית כנסת. לא בדיוק בן אדם שבית כנסת הוא המקום הטבעי עבורו, אבל מצאנו בית כנסת ריק וצילמנו שם, ואני מאמין שיד נעלמה כיוונה את זה, כי זה הוסיף לקליפ המון עומק.

"השיר נקרא הספינה. זה שיר עתיק. יש שירים שנכתבים בלילה או בשבוע, את השיר הזה אני כותב כבר שנים ארוכות. כל פעם הוא משתנה כי אני משתנה והמציאות משתנה. השיר מחולק לשלושה חלקים. בראשון הכל רגוע, אבל אז מגיעה הבנה שמשהו רע קורה. בחלק הבא עושים כל מה שאפשר כדי להינצל, "לִקְרוֹע אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה, בְּכָל כֹּחֵנוּ וְעוֹצֶם יָדֵנוּ". לבסוף מגיע רב החובל, הכוח הרוחני, והוא אומר שמה שנשאר זו תפילה.

"רבי נחמן אומר שלפעמים אדם מתפלל אבל תפילתו לא נענית. לפעמים, אולי רוב הזמן, לא רואים את פעולת התפילה וזה מבחן האמונה. הזוהר אומר שאין רצון טוב שהולך לאיבוד. אתה לא יודע אם התפילה פעלה. אולי היא פעלה עליך ואולי במקום אחר. אולי היא היתה צריכה לפעול אחרת, כי אתה עצמך לא תמיד יודע מה אתה צריך. השיר נשאר בסימן שאלה.

"זה בהחלט יכול להתחבר לתקופה שלנו. יש בשיר את האלמנט של הספינה שאיכשהו שטה. היא היתה צריכה לטבוע אבל איכשהו היא ממשיכה לשוט. לעולם יש די סיבות להיכחד. יש מספיק משוגעים עם האצבע על הכפתור ומה לא. ואף על פי כן, העולם ואתה ואני מתקיימים. אף על פי כן – בחסד וברחמים".