משבר הקורונה מעמיד את העמותות והארגונים החברתיים בישראל בפני קריסה. סגירת פעילויות וקיצוצי תקציב מאיימים לפגוע אנושות באוכלוסיות הנזקקות ביותר. "החלשים נמחקים", זעקו ראשי המגזר השלישי בכנס שקיימו השבוע. "נדרשת קרן חירום של מיליארד שקלים שתהיה אוויר לנשימה למגזר שקורס", אמרה בכנס ליאור פינקל-פרל, מנכ"לית "מנהיגות אזרחית", ארגון הגג של המגזר השלישי. בתכנית הסיוע של האוצר הובטחו להם רק כ-200 מיליון שקלים. עם "הבטחות" קשה לחיות.

"החלשים נמחקים". ראשי הארגונים החברתיים הכריזו על "מחאת המסכות"

עמותות, חשוב להזכיר בהקשר זה, הפכו בתהליך הפרטת שירותי הרווחה בישראל, לארגוני סיוע שהממשלה "שוכרת", כלומר משתתפת במימונן, כדי להעניק שירותים בתחומים שונים, בכלל זה טיפול באוכלוסיות מוחלשות; בבעלי מוגבלוית, בנוער בסיכון ועוד. עם פרוץ משבר הקורונה, ימים קשים במיוחד לנזקקים, נקלעו "נותני השירותים" האלה למצוקה קשה.

כמה חמור המצב, ומה מסתתר מאחורי המילים "בפני קריסה", אפשר ללמוד ממה שחווה בימים אלה, לדוגמה, עמותת צ'יימס. זו עמותה גדולה, שמפעילה כבר קרוב ל-30 שנה, מסגרות שונות לשיפור איכות החיים של אנשים עם מוגבלות ולשילובם בחברה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"הקורונה נכנסה אלינו לוורידים ושיבשה את כל התהליכים", אומר ג'ורג' צימרמן, מנכ"ל העמותה, "בעיקר משרדי הממשלה שינו את סדרי העולם שלנו. במקום לתמוך ביומיום, להשאיר את המערכת בשגרה ולממן, שיבשו את התהליכים והתכניות".

המסגרות שמפעילה העמותה פרושות ב-14 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, וניתן בהן מענה טיפולי ושיקומי לכ-1,450 מטופלים – מגיל חצי שנה ועד מבוגרים. העמותה מעסיקה 627 עובדים, ותקציבה ל-2020 עמד, עד פרוץ המשבר, על 72 מיליוני שקלים (מתוכם כ-36 מיליון שקלים ממשרד הרווחה; כ-34 מיליון שקלים ממשרד החינוך, רשויות מקומיות, השתתפות של קופות החולים וההורים ועוד); וכ-1.2 מיליון שקלים מתרומות).

ג'ורג' צימרמן, מנכ"ל עמותת צ'יימס: "הקורונה נכנסה אלינו לוורידים ושיבשה את כל התהליכים" (צילום: מיכה אדר)

עיקר הביקורת של צימרמן מופנית כלפי משרדי הרווחה והאוצר. "אנחנו צריכים להתמודד עם משרד שלא נותן הנחיות, ומשרד האוצר שמתחיל לקצץ בפעילות". עקב כך נאלצה העמותה להוציא 480 מעובדיה לחל"ת. "מכאן המצב התדרדר", הוא אומר. "העמותה התחילה לסייע לא רק לאנשים שמקבלים מענה בשגרה, אלא גם לעובדים שנשארו בלי פרנסה. לכל אחד מהם יש חיים, יש סיפור. אולי הטוב שייצא מהקורונה, זה להבין את העובדים יותר טוב".

  1. פגיעה בפעילות וקיצוץ בתקציב

רשימת המסגרות הטיפוליות והשיקומיות שמפעילה צ'יימס מלמדת באילו אוכלוסיות מורכבות היא מטפלת, ועד כמה הפגיעה בהן, בימים אלה, קשה להכלה. צ'יימס מפעילה חמישה מרכזי יום שיקומיים לפעוטות עם עיכוב התפתחותי ואוטיזם; חמישה מרכזי יום ארוך לילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית; שני מרכזי יום טיפוליים-סיעודיים לבוגרים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית; חמישה מרכזי רצף שירותי תעסוקה ותכנית עבודה נתמכת לבוגרים עם מוגבלות שכלית, נפגעי נפש, נכים פיזיים ואוטיזם; תכנית תעסוקה נתמכת שילוב; תכניות פנאי למבוגרים נפגעי נפש ותכניות סביבה תומכת.

"הפעילות נפגעה", אומר צימרמן, "בסביבות 70% מההכנסות שהיינו צריכים לקבל מהמדינה לא נקבל. כל המסגרות שלנו, למעט הטיפוליות, נסגרו, ונקבל רק 15% תקורה על זה שהם סגורים. על חלק מהתכניות האחרות נקבל רק על בסיס נוכחות, שזה שונה מבעבר, שהיינו מקבלים על בסיס רשימה".

אז מה אתם עושים?
"אנחנו עובדים בצורה נמרצת מול קרנות לגיוס תרומות, כמו מובילאי, GNS, ויינברג, קרנות מחו"ל, כדי שנוכל לממן את הפעילות וגם את הצרכים של העובדים, חצי מהמשכורת לא משולמת".

כעת אין להם חברה, אין סדנאות, אין תרפיה, הם לא מקבלים כלום. דווקא בתקופה כזו צריך להמשיך לקבל תמיכה רגשית, סביבה בטוחה ובריאה
  1. מעבר לעבודה עם מתנדבים לא מיומנים

את עובדי העמותה הקבועים, שהוצאו לחל"ת, מחליפים כעת מתנדבים. מודל פעולה שקשה להסתמך עליו לאורך זמן. "יש לנו כרגע 180 מתנדבים, ואם לא יהיו לי מתנדבים אני יכול לסגור", אומר צימרמן, "באחד המפעלים לאנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, שהוגדר כמפעל חיוני, גייסנו מתנדבים שימשיכו את קו הייצור כדי לא לפגוע ביצרן. יש את הדברים שהמדינה דורשת ממני לתת, אבל את היתר לא אוכל לתת. המתנדבים", הוא מוסיף, "לא מיומנים כמו עובד מהשורה. אימנו אותם כיצד להפעיל מכונות וכיצד להיכנס לבתים, ואנחנו צריכים לדאוג למיגון שלהם, גם זה על חשבון העמותה".

תן דוגמה לעבודה של מתנדבים.
"אנשים מעבירים מדי יום ציוד מקצועי שיש לנו – הליכונים, עגלות, אייפדים – דברים שנמצאים במרכזי היום השיקומיים, על מנת שהמשפחות יוכלו לעבוד עם הילדים בבית. זה דורש רכבים. המדינה דורשת ממני, אבל לא אומרת כיצד לבצע, וגם לא משלמת. באשקלון, למשל, יש לנו 80 ילדים שמקבלים שירות. ההליכונים הגדולים, כאלה שקשה לסחוב, צריכים לעבור מבית לבית. טונוס השרירים של הילדים גבוה או נמוך, ואם לא עושים את הפעילות הנדרשת השרירים מתקשים או נחלשים. ילד שלא מתרגל יום-יומיים חוזר שבוע לאחור."

המתנדבים שגייסנו לא מיומנים כמו עובד מהשורה. אימנו אותם כיצד להפעיל מכונות וכיצד להיכנס לבתים, ואנחנו צריכים לדאוג למיגון שלהם, גם זה על חשבון העמותה
  1. פגיעה באנשים עם מוגבלות

בראש העין נאלצה העמותה לסגור מפעל מוגן שלה, שבו עובדים באריזת מוצרים, 120 אנשים עם מוגבלות. לצד העבודה, מקבלים העובדים טיפולים פרא-רפואיים במרכז יום שיקומי. "כל הטיפולים נעצרו", אומרת סגולית ממן, מנהלת המפעל. "בבית הם לא מקבלים שום דבר. היו יכולים לאשר המשך עבודה, לפחות למי שממש צריך את המסגרת. העבודה נותנת להם ערך מוסף. כעת אין להם חברה, אין סדנאות, אין תרפיה, הם לא מקבלים כלום. דווקא בתקופה כזו צריך להמשיך לקבל תמיכה רגשית, סביבה בטוחה ובריאה. ומה יהיה כשיחזרו? נצטרך להשקיע כפול – גם משאבים וגם להחזיר אותם לשגרה".

אתם שומרים איתם על קשר?
"כל חברי צוות ההדרכה מרימים כל יום טלפון לדבר עם החניכים – על התחושות שלהם, על הרגשות. קשה להם, המסגרת מאוד חסרה להם. זאת עבודה, זה הגמול, מה שנותן להם מעט כסף לשימושים שלהם. חסר להם לקום בבוקר ולבוא לעבודה, אין להם תעסוקה".

  1. פגיעה במשפחות המטופלים

עצירת הפעילות של העמותה משפיעה גם על משפחות המטופלים. "הבן שלי חייב השגחה תמידית", מספר בנימין זוהר מאשקלון, אביו של דוד בן ה-23, "יש לו אוטיזם, הוא עם טיטול, לא מדבר, יש לו אפילפסיה, פעם בחודש התקף קשה. הוא הלך ל'מרכז תמר', מרכז יום שיקומי. בתחילת המשבר ניסו להפעיל את המקום. היה מאבק של שבוע וחצי, הצוות הפעיל את המקום למרות הסיכון, עד שמשרד הבריאות החליט לסגור, ומאז הילדים בבית עם ההורים.

"המצב קשה", מספר זוהר, "זה ילדים בתפקוד נמוך, עם פיגור ברמה גבוהה, מלא דברים, תסמונת דאון, לא מתקשרים. בשגרה הם נמצאים במרכז מ-7:30 עד 16:30. עכשיו אנחנו עם הילד 24 שעות, ההוצאות גדלו, כי לטיפול צריך מצרכים מיוחדים. למזלי יש לי עוד ילדה שעוזרת. אבל יש הורים שיש להם שני ילדים במרכז, זה קשה שאין לתאר. ילד שלא מדבר, ילד עם טיטול, כיסא גלגלים, צריך להרים אותם. ההורים במצב מאוד קשה.

"המנהל מתקשר כל יום, שולחים חומרים, מאמרים להרגיע, אבל זה לא מספיק מבחינת הטיפול בילדים. זה ברור שאנשים לא רוצים להסתכן, אבל זה פוגע בבריאות של הילד שלא מקבל את הטיפולים שהוא צריך, ופוגע בבריאות של ההורים שצריכים להרים ילדים בני 25 בלי עזרה מצוות. צריך להתפלל שנחזור לשגרה כמה יותר מהר".​