הישיבה בבית הסגור בימים של אי ודאות, לא מעוררת רק מתח וחרדה, אלא גם הזדמנויות. הימים הארוכים בין "ארבעה קירות" מולידים פרצי עשייה: ניקיונות, סידור ארונות וספריות, חיטוט במגירות נשכחות, תיקון ברזים דולפים או הצמדת זוגות גרביים; העיקר לעשות משהו, לא להשתעמם. ויש כאלה שנתקפים ביצירתיות מלהיבה, מיוחדת במינה.

מאיר ריאחי, מפיק אירועים וסטודנט | באר שבע |  "מהקרשים בניתי מזח"

"כשהתחיל המצב עם הקורונה", מספר מאיר ריאחי (26), "החלטתי לקחת את הקרוואן, את הכלבים ואת החיות. כמה ימים לפני כן מצאתי באזור באר שבע לימן (בריכה הנוצרת מהתנקזות מי גשמים – ש.נ) שהתמלא השנה במיוחד, עד שאפשר לשחות וליהנות בו. החלטתי שאת ימי הקורונה אעביר שם".

מאיר ריאחי. על שפת בריכת מי הגשמים שמצא ליד הבית. (צילום באדיבות מאיר ריאחי)

לריאחי עסק בהפקת אירועים, הוא סטודנט במכינה להוראה ושואף להיות מורה לאמנות בחינוך המיוחד. האירועים בוטלו, וכיוון שהוא עצמאי הוא כרגע מובטל. הלימודים לתואר נמשכים במתכונת מקוונת. ויש זמן. "העמדתי את הקרוואן", הוא מספר, "והיה שם המון זבל וקרשים זרוקים".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

נו?
"אז לקחתי אותם, הוצאתי את כל המסמרים, ומהקרשים בניתי המזח. הכל ממוחזר. אני מאוד אוהב את הטבע, בגלל זה ברחתי הנה עם הבת זוג. היא יוצאת מפה לעבודה. חשוב לי לשמור על הטבע. בימים האלה אני רואה המון מסכות וכפפות זרוקות, ובסוף כל זה מגיע לסביבה. אנחנו חיה מזהמת שמשפיעה על העולם, זה זמן טוב להסתכל על כל הזיהום הזה".

בדרך כלל אתה בונה בעצמך?
"הכל עושה בעצמי. אני אוהב לטייל בעולם, ובכל מקום שבו הייתי יצרתי דברים".

לא משעמם לך.
"לא. יש המון זמן פנוי, ואני עושה דברים שאני אוהב. אני לא חייב להיות עם אנשים. אני מנצל את הזמן לעצמי, לפיתוח התחביבים. שיעמום זה דבר נוראי, ועשייה היא בעיני כל דבר, לא משנה אם זה מביא לי פרנסה או רווח. עשייה זה משהו שממלא אותי. לפעמים אני מעדיף לעשות משהו כתרומה לקהילה מאשר משהו שיביא לי פרנסה. הרווח שלי הוא לנפש, זה רווח מטורף שעושה אותך מאושר. אנשים כיום לא שמים לב שהם במרדף, ולא תמיד אחרי מה שעושה להם טוב, אלא אחרי כסף. עם כסף אפשר לעשות כמעט הכל, אבל הוא לא תמיד יעשה לך טוב מבפנים. בגלל זה החלטתי לעסוק באומנות. אני מאמין שעשייה היא אומנות שמרפאת את הכל ולא נותנת לשיעמום מקום לגור בחייך".

ג'אן רובינשטיין, רפדית | קיבוץ פרוד | "תוך ארבע שעות היה לנו בית עץ"

ג"אן רובינשטיין (37) מעידה על עצמה שהיא תמיד מחפשת תעסוקות. "אני לא יכולה להשתעמם שנייה, לא יכולה לשבת ולא לעשות כלום. והקורונה הוציאה אותי מדעתי. וגם את הילדים".

ג'אן רובינשטיין. "כשמשעמם יוצאים הדברים הכי טובים" (צילום: מוריאל עציוני)

אז מה עשית?
"תכננתי כבר מזמן לקנות להם בית עץ. הכי פשוט שמצאתי עולה 5,000 שקלים. התחלנו לאסוף כסף. אבל בימים האחרונים ישבתי בחצר וחשבתי מה אפשר לעשות בשביל בית עץ, ופתאום נזכרתי בכל מיני משטחי עץ שאספתי והם שוכבים מאחורי הבית".

ואז?
"לקחתי את המשטחים והנחתי אותם אחד על השני וראיתי שאפשר לעשות בית עץ. הוספנו ברגים וחיברנו. תוך ארבע שעות, בלי הרבה מאמץ, היה לנו בית עץ כייפי. את הריצוף חיברנו משאריות פרקט והילדים קישטו. זה משהו שכל אחד יכול לעשות, גם ללא ידע מוקדם בנגרות. הבאתי לבית הזה מכשירי חשמל שלא היו בשימוש הרבה זמן, וששמרתי במחסן. ככה גם סידרנו כבר את המחסן".

בית העץ שבנתה רובינשטיין עם ילדיה. "תוך ארבע שעות, בלי הרבה מאמץ, היה לנו בית עץ כייפי" (צילום באדיבות ג'אן רובינשטיין)

מה זה שיעמום בשבילך?
"כשהבת שלי בת ה-7 באה ואומרת שמשעמם לה והיא רוצה את הטלפון הנייד, אני תמיד אומרת לה: 'את צריכה להשתעמם, לשבת להשתעמם ולמצוא מה לעשות'. ילדים רואים את השיעמום כמשהו נוראי, הם לא נותנים למוח להירגע. הם מיד צריכים את הדפדוף בטלפון ובמסכים, במיוחד עכשיו בזמן הקורונה. אבל כשמשעמם יוצאים הדברים הכי טובים. אם לא היינו משתעממים העולם היה נראה אחרת. הרבה המצאות נולדו מתוך שיעמום. וכשזה קורה לי, אני מיד חושבת מה אפשר לעשות משום דבר. רק לא לתת למוח להתרוקן".

הראל לוי, סופר סת"ם | עכו | "יאללה, יש חתיכות עץ, נעשה"

הראל לוי (39), מעכו, הוא סופר סת"ם עצמאי, "שכרגע מנסה לעבוד מהבית, אבל עם שלושת הילדים זה לא כל כך הולך. הם מרבים לשחק במחשב, ויש גם למידה מרחוק".

בבית וגם במרפסת יש מצוקת מקום, הוא מספר, "אז החלטתי יחד עם הבן האמצעי לבנות מתקן כדורים".

מתקן כדורים של הראל לוי. "הרעיון של מתקן הכדורים לא נולד משיעמום, אלא מהמצב של להיות הרבה בבית" (צילום באדיבות הראל לוי)

איך בונים מתקן כדורים?
"כתבתי בגוגל 'מתקן לכדורים', והסתכלתי בתמונות. הגעתי לתמונה שנתנה לי השראה ואמרתי 'יאללה, יש לי חתיכות עץ ונעשה'. כלי עבודה יש לי בבית. אני די עז"בניקי (ע"ש קבוצת הפייסבוק ע.ז.ב – עשה זאת בעצמך – ש.נ.) אני עושה הכל בבית – חשמל, נגרות, צבע, ואם צריך אז גם להחליף אסלה".

יש לזה קשר לעבודתך כסופר סת"ם?
"אני מאוד אוהב ליצור דברים יש מאין. המוח שלי כל הזמן מייצר רעיונות ופתרונות מקוריים לכל מיני דברים. סופר סת"ם חייב להיות יצירתי. את כלי העבודה שלנו אנחנו מייצרים לבד. צריך גם לסדר, לתקן אותם וליצור פתרונות. הכל חייב להיעשות באופן עצמאי. גם הכתיבה היא עצמאית. מלאכת הכתיבה לא פשוטה כמו שהיא נשמעת. היא תלויה בקלף, בקולמוס, במזג האוויר ובמכלול של עוד דברים".

איך היה לעבוד עם הבן?
"היה כיף לבנות יחד. ישבנו לתכנן את המתקן, לחשוב על המקום בחדר, אחרי זה איך לאטום חורים, לתת לזה להתייבש, לשייף, לצבוע ובסופו של דבר לחבר לקיר. הוא עזר לי בפרטי הפרטים. לפני כן עשינו יחד ספרייה קטנה שהיתה חסרה בבית".

מה זה שיעמום בשבילך?
"זה מצב של התכנסות פנימה. אני לא תמיד מרגיש שיעמום, בטח בתקופה הזו שיש הרבה אקשן עם הילדים והקניות וההכנות לפסח. הרעיון של מתקן הכדורים לא נולד משיעמום, אלא מהמצב של להיות הרבה בבית".

אתה מוצא איזו הנאה בתקופה הזו?
"השקט מסב לי הנאה".

כרמן בסר, מעצבת פנים | ראשון לציון | "בנינו בית בובות" 

כרמן בסר (38): "אנחנו בבית עם שלושה ילדים וזה קשה מאוד. אנחנו לא יוצאים בכלל. הילדים בגילאים שונים (12.5; 7.5; 4.5) ולצערי הרב הם נמצאים הרבה זמן בטלוויזיה. אני מנסה להעסיק אותם עם מעט הלימודים ועם הרבה יצירות".

כרמן בסר (צילום באדיבות כרמן בסר)

איזה יצירות?
"בנינו בית בובות. זה לא שקניתי מוכן והרכבתי לפי ההוראות. בנינו את זה. הילדים נהנים כי הם יצרו את זה לבד. זו פעילות שגם הקטנה וגם הגדולה נהנות ממנה. אחר כך הן צילמו את מה שהן עשו כדי לשלוח לסבתא ולחברים שלהן. עכשיו אנחנו בונים את יציאת מצרים עם פירמידות ובתי עבדים מחימר, ובהמשך נעשה את קריעת ים סוף".

בית הבובות שבנו בסר וילדיה (צילום באדיבות כרמן בסר)

מאיפה הרעיונות?
"מגיל קטן אני אוהבת כל מה שקשור בעיצוב. מאז שאני זוכרת את עצמי. סחבתי לזה את הילדים".

אלה הפירמידות. "בהמשך נעשה את קריעת ים סוף" (צילום באדיבות כרמן בסר)

יש לכם עוד תכניות?
"כל פעם חושבים על משהו חדש, מטפלים ומשפצים משהו אחר. לפני שבועיים צבעתי את כל הבית לבדי. אתמול עיצבנו מחדש את החדר של הגדולה שלי, לפני כמה ימים הוספנו ספרייה חדשה בסלון, כבר שנה שזה בתכנון, וכל הספרים שלנו שכבו בארגזים. השכן שלי פינה כוורת מהממת, לקחתי אותה, חיזקתי לה את הברגים, צבעתי אותה, ויחד עם הילדים הוצאנו את כל הספרים מהארגזים וסידרנו לפי צבעים. מרוב עבודה על הרהיטים אין לי כבר מרפסת. הכל ניילונים, רהיטים, צבע ומכחולים. אני אוהבת את הבית יותר מכל, ועצם הטיפול בבית נותן לי המון נחת וסיפוק".

מה זה שיעמום בשבילך?
"לא מכירה את המושג הזה. הייתי שמחה לעוד שעה שעתיים ליממה, תמיד אני בפעולה, מהרגע שאני מתעוררת בבוקר ועד הרגע שכבים האורות בבית. תמיד יש לי פרויקטים 'במגירה', לרוב אני לא מספיקה אותם בגלל שגרת היומיום. אז אולי ההסגר הזה הוא גם ברכה".

מור טל, מנהל מחוז צפון בעמותת אקי"ם | קיבוץ כפר רופין | "פירקנו משטח ישן, עשינו שולחן"

למור טל (34) יש שני ילדים בגיל גן. "המצב שבו הילדים נשארים עכשיו בבית לא פשוט, במיוחד כשאתה עובד חיוני. לפעמים מתפנים לי חצאי ימים וצריך להיות עם הילדים, להוציא אותם מהמסכים. באחת הפעמים שטיילנו בקיבוץ מצאנו משטח ישן שעמד כל החורף בגשם, התחלנו לפרק אותו ואמרנו 'בואו נראה מה אפשר לעשות איתו'".

מור טל. "שיעמום זה הזמן להעסיק את עצמך בגירויים שיגרמו לך סיפוק והנאה" (צילום באדיבות מור טל)

ומה עשיתם איתו?
"עשינו שולחן כפרי. אני חובב עבודה בעץ ורוצה ללמד את הילדים שלי עבודת כפיים ומיחזור. אחרי שטיפלנו בחלקים השונים, חיברנו אותם, ואחרי שעשינו את הגימור נוצר משהו מאוד יפה, משהו מיוחד שלא כיוונו אליו. ככה העברנו יום שלם. אני יכול לומר שזה הדליק אנשים אחרים בקיבוץ. למחרת יכולת לראות אותם לוקחים את הילדים שלהם ועובדים יחד איתם בעצים שמצאו. אחד משייף, אחד צובע. זה גם שיעור בערכים וגם מפיג את השיעמום".

"אני חובב עבודה בעץ ורוצה ללמד את הילדים שלי עבודת כפיים ומיחזור" (צילום באדיבות מור טל)

מור טל. התוצאה: "אחרי שעשינו את הגימור נוצר משהו מאוד יפה. ככה העברנו יום שלם" (צילום באדיבות מור טל)

מהו שיעמום בשבילך?
"שיעמום זה הזמן להעסיק את עצמך בגירויים שיגרמו לך סיפוק והנאה ורצון להמשיך בהם לאורך זמן. זה הזדמנות להתנתקות מהמוכר והידוע, מהגירויים של העולם המערבי הממהר והמציף. לעצור לרגע, ולא להרגיש מחויב לכל מה שמסביב. לשנייה, להסתכל בעצמך פנימה. לומר אוקיי, יש את החיצוני ויש את הדברים הפנימיים, שאתה צריך להתעמת איתם, או לקבל אותם".

זינה אלגן | קרית ים | "סידרנו את הגינה ועשינו קצת צבע"

זינה אלגן ומשפחתה, בעלה, שלושת ילדיה (12, 9, 3) והסבתא, עברו לא מזמן לביתם החדש בקרית ים. "הדירה שלנו חדשה ולא היה לנו זמן לטפל בה בגלל העבודה ובית הספר, וכעת זו הייתה הזדמנות להחליף צבע".

זינה אלגן. "אני משתעממת במיוחד מחוסר שינויים" (צילום באדיבות זינה אלגן)

בימי המשבר, רמי, בעלה של אלגן, נאלץ לסגור את העסק שהיה לו בתחום ההסעים, ומיד מצא עבודה בשליחויות; גם זינה איבדה עבודה אחת ומיד מצאה אחרת. בין לבין, צריך להשגיח על הילדים. "הם ישנים כל יום עד 14:00-13:00, אחרי זה אנחנו מבשלים ומעסיקים אותם בענייני הבית. סידרנו את הגינה האחורית, ועשינו איתם קצת צבע. אלה כביכול דברים של מבוגרים".

והם משתפים פעולה?
"כן, נעימים. אם יש להם מה לעשות, אז הם לא ישחקו בטלפון. כי אם משעמם להם, הטלפון זה הדבר הראשון שילכו אליו".

ילדיה של אלגן צובעים את קיר הכניסה לבית. "אם משעמם להם, הטלפון זה הדבר הראשון שילכו אליו" (צילום באדיבות זינה אלגן)

מהו שיעמום בשבילך?
"שיעמום בשבילי זה המחסור בחיי חברה או במשפחה. זה כשאני לא מוצאת עניין במה שאני עושה ולא נהנית מהדרך בה דברים נעשים ובמיוחד משתעממת מחוסר שינויים. מזל תאומים בכל זאת".